בני יששכר, אדר ג׳:ט׳Bnei Yissaschar, Adar 3:9
א׳ואגב באתי כמזכיר הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה הביא להלכה ברייתא הנישנית בת"כ וז"ל זכור את יום השבת יכול בלבך כשהוא אומר שמו"ר הרי שמירת הלב אמור הא מה אני מקיים זכו"ר שתהא שונה בפיך וכו' וכן הוא אומר זכו"ר וכו' למרי' יכול בלבך כשהוא אומר השמ"ר בנגע הצרעת לשמ"ר מאד הרי שכחת הלב אמור' הא מה אני מקיים זכו"ר שתהא שונה בפיך וכה"א זכו"ר את אשר עשה לך עמלק יכול בלבך כשהוא אומר לא תשכ"ח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך עכ"ל וכ"כ הרמב"ן בס' המצות מדברי הת"כ הלזה והוא בעיני לתימה א"כ למה בזכירת עמלק נמנו שתיהם ממנין תרי"ג מ"ע זכור ומל"ת ל"א תשכ"ח (והוא באין חולק) וזכירת שב"ת ומרי"ם לא נמנה רק למצוה אחת וגם מי יתן ונדע זמני הזכור בפה ואיסור השכחה מן הלב למצות הללו וגם למה לן אזהרה שלא נשכח יזהירנו היוצר כל לומר בפה ושוב בודאי לא נשכח מן הלב דהרי מצות צריכות כוונה וע"כ לומר דזכו"ר בפה יוצאין בפעם אחד באיז' זמן מהזמנים ואיסור השכח"ה הוא בכ"י ואפשר לומר דזכור בפה יוצאין בפעם אחד בשנה היינו כשקורין הפרש' בציבור עפ"י סדר הפרשיו' ואיסור השכחה הוא בכ"י רק בזכירת עמלק קבעו חז"ל זמן מיוחד כדי להקדים זכיר' לעשי' וצ"ע רב בדבר והוא מן התימא אצלי במצות כאלה שהם מדאוריי' שלא הרחיבו הפוסקים דבריהם בזה:
1