בני יששכר, אלול א׳:ג׳Bnei Yissaschar, Elul 1:3
א׳מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י: עם היות שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ז בדרך רמז נ"ל לפרש על חדש אלול (ועי"ז יונח לנו שפיר ויפק רצון וכו') ונאמר דהנה ימי אלול הן המה ימי רצון הימים שעלה משה להר לקבל לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומחל להם. מאז והלאה הימים האלה הם ימי רצון לעורר נפשות ישראל בתשובה וכביכול ימינו ית"ש פשוטה לקבל שבים. והנה מיום שחטא אדם הראשון נמשך אחר עה"ד טוב ורע הנה יש בכל אדם מציאת טוב ורע ועל פי הרוב הרע מתגבר ונדמה לאדם בדעתו שזה הוא הטוב. אבל בעת שמתעורר הרצון העליון לעורר נפשות ישראל לתשובה הנה מוצא האדם בדעתו את הטו"ב ומתחרט ושב על הרע וממשיך אליו הרצון העליון ויקובל בתשובה שלימה: הג"ה בזה תתבונן במדרש ויקרא פ"ג א"ר ביבא כיצד אדם צריך להתוודות עיוה"כ צ"ל מודה אני וכו' כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כמוהו יהר"מ שתמחול ותסלח ותכפר וכו' עיין שם ועמ"ש ע"ז במאמרי יום הכפורים (ע"כ הגה):
1
ב׳וזהו הנרמז מצא אשה (כשזוכה האדם לבוא לימי אלול שמזלו אשה היינו בתולה) אזי מצא טוב. אז ידע ויבחין בין טוב כו' אזי ויפק רצון מי"י היינו הרצון העליון המתגלה בימים ההם לקבלינו בתשוב' שלימ' ואומר לך ע"פ הנ"ל מצא אשה (כנ"ל) מצא טוב דהנה אמרז"ל מפני מה אין אות ט' בדברות ראשונות שלא יאמרו ישראל ( בשבירת הלוחות) ח"ו פסקה טובה ע"כ בלוחות אחרונות שעלה משה לקבלם בימי אלול. ונתרצה הקב"ה לישראל ונכתב בלוחות למען ייט"ב לך. הנה הימים האלה מסוגלים למצוא הטוב הבן הדבר:
2
ג׳וזה שנרמז ג"כ בתורה בצר לך (היינו כשיהיה לך צר ולא תדע להבחין בין טוב וכו' אזי ימצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים היינו ימי אלול אחרית שנה. אז יבא לך איתערותא דלעילא מן הרצון העליון ויאירו עיניך את אשר לא טוב עשית ושבת ע"ד וכו' כי ימינו פשוטה וכו':
3