בני יששכר, כסלו-טבת ג׳:א׳Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 3:1
א׳בו ידובר מעניני דברי חז"ל הדינים והתקנות שתיקנו בנר חנוכה ברוח קדשם ונקבע בדבריהם בבחי' תורה שבע"פ הנק' מצו"ה כנודע ואבאר לך לפי קט שכלי טעם כל דבר ודבר ונק' המאמר הזה נר מצוה ואגב יתבאר בזה טעם כמה מנהנים שנהגו ישראל בימים האלה וטעם קביעות הימים בחדשים האלו בימים הללו כי ודאי לא במקר' הוא והש"י יאר עינינו ויתבאר כמה ענינים נפלאים מדברי חז"ל בתלמודא דידן ובתלמו' ירושלמי ותוספת' ומס' סופרים ושאילתו' דר"א:
בגמ' מקשינן מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסל"ו יומי דחנוכ"ה תמניא אינון דכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברה מלכו"ת בית חשמונא"י ונצחו"ם מצאו פך אחד מונך בחותמו של כ"ג ולא הי' ב"ו להדלי"ק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו ממנ"ו ח' ימים לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם ועשאום ימי"ם טובי"ם בהלל והודאה ע"כ הנה יתפלא כל משכיל הא דשאלו מא"י חנוכ"ה וכי ס"ד דמסדרי הש"ס לא ידעו עד היום מענין חנוכ"ה הנקבע בישראל ר"ז שנה קודם חורבן הבית (ר"ז מנין או"ר) וכבר מסרו נפשם ישראל על המצוה הזאת כמבואר בירושלמי ובמדרשים והנה נראה דצריכין לפרש' מא"י חנוכ"ה מהו השם חנוכ"ה היינו למה נק' שם המועד הזה חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה בכסל"ו יומי דחנוכ"ה וכו' והנה יש לפרש ולפ"ז דחשיב המסדר הש"ס ע"כ נק' שם המועד הזה חנוכ"ה רצ"ל חנ"ו כ"ה. ורש"י ז"ל נראה דמיאן בזה דהרי מסיימין בברייתא קבעו"ם ועשאו"ם ימי"ם טובי"ם בהל"ל והודא"ה אבל לא לאסור במלאכה א"כ לא שייך לומר ל' חנ"ו ע"כ פרש"י ז"ל דהשואל הקשה מא"י חנוכ"ה על איזה נס קבעוה"ו וגם זה לפלא לומר שישתכח הנס מן הדורות עד שנצטרך לשאול מה הי' הנס (ואי"ה יתבאר ג"כ דברי רש"י ז"ל בדרשותינו להלן) ועוד לפ"ז אנחנו לא נדע עדיין מהו שם חנוכ"ה והנה גם בלשון הברייתא יש להתבונן אומרים לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' למה לא קבע"ו לדורות בשנה הראשונה תיכף בראותם הנ"ס יתקנו שיהיו הימים יו"ט לדורות וגם יש להתבונן בלשון קבעו"ם ולהבין כ"ז נקדים מה שפירשנו בנוסח ההודאה ואח"כ באו בניך וכו' והדליק"ו נרו"ת בחצרו"ת קדש"ך והדברים תמוהין וכי בחצר היתה המנור"ה עומדת והרי בהיכ"ל היתה ותבין הדבר ע"פ דברי הזוה"ק פ' לך על הפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצר"ך נשבעה בטוב בית"ך קדוש היכל"ך עיי"ש תבין ישכון חצר"ך היינו נה"י בטוב בית"ך היינו חג"ת קדו"ש היכליך היינו חב"ד והנה כתב מרן האריז"ל בכוונת נ"ר מצו"ה הכוונה לג' יחודין הו"י' אה"י' (חב"ד) הו"י' אלקים (חג"ת) הו"י אדיינ' (נה"י) הנה בג' יחודין בגימ' נ"ר וכתב עוד מרן האריז"ל בשבת ויו"ט יש עלי' לשכינה בחג"ת וחב"ד משא"כ בנ"ר חנוכ"ה נשארת במקומה בנה"י (אשר שם ייחוד הו"י' אד"נ') ומאירין לה ממקום העליון מחג"ת וחב"ד אשר שם תריד ייחודין הנ"ל (הו"י אה"י' הו"י' אלקי"ם והוא הנ"ר מצו"ה כנ"ל):
בגמ' מקשינן מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסל"ו יומי דחנוכ"ה תמניא אינון דכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברה מלכו"ת בית חשמונא"י ונצחו"ם מצאו פך אחד מונך בחותמו של כ"ג ולא הי' ב"ו להדלי"ק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו ממנ"ו ח' ימים לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם ועשאום ימי"ם טובי"ם בהלל והודאה ע"כ הנה יתפלא כל משכיל הא דשאלו מא"י חנוכ"ה וכי ס"ד דמסדרי הש"ס לא ידעו עד היום מענין חנוכ"ה הנקבע בישראל ר"ז שנה קודם חורבן הבית (ר"ז מנין או"ר) וכבר מסרו נפשם ישראל על המצוה הזאת כמבואר בירושלמי ובמדרשים והנה נראה דצריכין לפרש' מא"י חנוכ"ה מהו השם חנוכ"ה היינו למה נק' שם המועד הזה חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה בכסל"ו יומי דחנוכ"ה וכו' והנה יש לפרש ולפ"ז דחשיב המסדר הש"ס ע"כ נק' שם המועד הזה חנוכ"ה רצ"ל חנ"ו כ"ה. ורש"י ז"ל נראה דמיאן בזה דהרי מסיימין בברייתא קבעו"ם ועשאו"ם ימי"ם טובי"ם בהל"ל והודא"ה אבל לא לאסור במלאכה א"כ לא שייך לומר ל' חנ"ו ע"כ פרש"י ז"ל דהשואל הקשה מא"י חנוכ"ה על איזה נס קבעוה"ו וגם זה לפלא לומר שישתכח הנס מן הדורות עד שנצטרך לשאול מה הי' הנס (ואי"ה יתבאר ג"כ דברי רש"י ז"ל בדרשותינו להלן) ועוד לפ"ז אנחנו לא נדע עדיין מהו שם חנוכ"ה והנה גם בלשון הברייתא יש להתבונן אומרים לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' למה לא קבע"ו לדורות בשנה הראשונה תיכף בראותם הנ"ס יתקנו שיהיו הימים יו"ט לדורות וגם יש להתבונן בלשון קבעו"ם ולהבין כ"ז נקדים מה שפירשנו בנוסח ההודאה ואח"כ באו בניך וכו' והדליק"ו נרו"ת בחצרו"ת קדש"ך והדברים תמוהין וכי בחצר היתה המנור"ה עומדת והרי בהיכ"ל היתה ותבין הדבר ע"פ דברי הזוה"ק פ' לך על הפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצר"ך נשבעה בטוב בית"ך קדוש היכל"ך עיי"ש תבין ישכון חצר"ך היינו נה"י בטוב בית"ך היינו חג"ת קדו"ש היכליך היינו חב"ד והנה כתב מרן האריז"ל בכוונת נ"ר מצו"ה הכוונה לג' יחודין הו"י' אה"י' (חב"ד) הו"י' אלקים (חג"ת) הו"י אדיינ' (נה"י) הנה בג' יחודין בגימ' נ"ר וכתב עוד מרן האריז"ל בשבת ויו"ט יש עלי' לשכינה בחג"ת וחב"ד משא"כ בנ"ר חנוכ"ה נשארת במקומה בנה"י (אשר שם ייחוד הו"י' אד"נ') ומאירין לה ממקום העליון מחג"ת וחב"ד אשר שם תריד ייחודין הנ"ל (הו"י אה"י' הו"י' אלקי"ם והוא הנ"ר מצו"ה כנ"ל):
1
ב׳ועפ"ז תבין ההלכה הרווחת מה שתקנו נ"ר חנוכ"ה אין מטלטלין ממקום למקום:
2
ג׳וגם כן תבין הא דקיי"ל להלכה הדלקה עושה מצו"ה ולא הנחה אי"ה יתבאר במקומות שונים ולפ"ז שפיר תקנו בדקדוק בנוסח ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשך בחצרות דייקא בנה"י (המכונים חצרות כמש"ל בשם הזהר) אשר לשם מאירין לה ממקום הקודש במצות נ"ר חנוכ"ה
3
ד׳הג"ה ובזה תתבונן הא דשאלו בגמרא (על הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו) והיכן צונו ולא שאלו כן בכל המצות דרבנן אך מבואר הוא בכוונת הברכות וצונו ביסוד וה"ס הארה הנגמרת ביסוד באסתמכותא דכל שייפין וכאן הוא רק בנה"י ע"כ שאל והיכ"ן צונ"י לזה השיבו הגם דהדלקה במקומה בעינן עכ"ז לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך (ימשיכו) לך וכו' ולחד מ"ד משאל אביך (חכמ"ה) ויגדך (ימשיך לך) זקניך (חב"ד) ויאמרו לך נ"ל ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו וע"פ הדברים האלה תבין ג"כ בנוסח ההודאה וקבעו' שמונ' ימי חנוכה אלו לא אמרו ותקנ"ו או ועשא"ו אלא וקבע"ו ותבין לפי הנ"ל דשאני נ"ר חנוכ"ה משארי נרו"ת מצו"ת: אחרי הדברים האלה דהנה בזמן הנס הנה מתתיהו כ"ג ובניו תקנו ההו"ד (כאשר יתבאר) ולזכר ההוא הנה הדליקו אז הנרות בכוונה ההוא (היינו הדלק' בנה"י רק המשכ' הארה מחב"ד וחג"ת) אבל כיון שכבר ניתקן ההו"ד לא ידעו אם בשנים האחרות הבאות שוב ע"י האר' הזאת תהיה למלכות שמי"ם העלא' ממקומ' לקדש העליון חג"ת חב"ד כמו בשבתות ויו"ט אות היה במקומה ויתמשך הארה למטה למקום קביעותה וכיון שראו ברוח קדשם גם לשנ"ה האחר"ת שאין לה עלי' ממקומה רק הארה נמשכת אלי' אזי קבעו' ולפ"ז שאל השואל מאי חנוכה מהו השם חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה בכסלו וכו' ולשנה האחרת קבעו"ם וכו' שהקביעית תהי' בנ"ר בימים הללו ויתמשך הארת הג' ייחודי' למקום חנייתה בלא העלא' וטלטול ממקום למקום והנ' הג' ייחודים הנ"ל אשר גימ' שלהן נ"ר כנ"ל הנה יש בהם כ"ה אתוון: (טעם א' לקריאת שם חנוכ"ה)
4
ה׳על כן קראו לימים האלה חנוכה חנ"ו כ"ה שכל הכ"ה אתוון אשר מרומזין בייחוד נ"ר יש להם חניי' במקומ' והשם הטוב יכפר:
5