בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:מ״וBnei Yissaschar, Kislev and Tevet 4:46
א׳ונ"ל עוד שהוא בכוונ' מיוחדת מה שתקנו באלו ב' ההודאות דחנוכה ופורים לשון עמיד"ה ואומר דהנ' ידוע מ"ש בזהר הסוד כי נגע בכף ירך יעקב (הס"מ בהאבקו עמו) ונפגם ההו"ד והנ' נצ"ח והו"ד תרין פלגי גופא ובהדי הוצא וכו' ע"כ נסתלק' הנבוא' זמן רב כ"כ בגלותינו גלות אדום אשר שרו הוא הס"מ אשר נאבק עם יעקב ונגע בכף ירכו וכבר ידעת כי הנהו תרין מועדים חנוכ"ה ופורי"ם שתיקנו החכמי"ם הלא המה תיקוני נצ"ח והו"ד וזהו ברמז מה שאמרז"ל חכ"ם עדיף מנבי"א כי הנבוא' (הבאה מנצ"ח והו"ד מימין ומשמאל יניקת הנביאים נצ"ח והו"ד וכו') הנה נסתלק' ע"י הפג"ם וחכמי"ם ברוח קדשם עשו ותקנו לשם ולתהלה הנהו תרין מועדים לתקן נצ"ח והו"ד וז"ל הזהר (וישלח קע"א ע"א) ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך לי' ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסי' לאתתקפא על דא אורייתא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא בגין דלית לון לאינון דלעין בה על מה דסמכין ומלכי חייבא אתתקף בכל יומא ויומא ת"ח כמה דגרים חובא דא ובגין דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית לי' שוקין ורגלי"ן (כדכתיב ביה על גחונך תלך כדלקמן) לקיימא עלייהו פתח ואמר ויאמר י"י אלקים אל הנחש וכו' מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דילי' וקציצו רגלוי ולית לי' על מה דקאים. כד ישראל לא בעאן לסמכא לי' לאוריית' אינון יהבין לי' סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו. ת"ח כמה עקימו וחכימו אתחכם בההוא לילא ההוא דרכיב נחש (היינו הס"מ הנאבק עם יעקב) לקבלי' דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב וכו' ואי פסיק קלי' דיעקב כדין והידי"ם ידי וכו' בג"כ אסתכל לכל סטרין לאבאשא לי' ליעקב ולא פסקי' קלי' ורמא לי' תקיף בכולא דרועין מסטרא דא ומסטרא דא דאינון תקפין גופא דאתתקף בינייהו. וחמא תקופא דאורייתא דאתתקף בכולא כדין וירא כי לא יכול לו מה עביד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבלי' אמר כיון דאתברו סמכין דאוריית' מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול וכו' והידים וכו' והי' כאשר תריד וכו' ובדא איתחכם לקיבלי' דיעקב דהא בגין דאיתבר חילא דאורייתא אזיל ואתתקף עשו וכד חמא דלא יכול לה לאוריית' כדין חליש תוקפא דאינון דסמיכון לה וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא הקול קול יעקב ויהיו ידים ידי עשו וכד חמי יעקב הכי כד סליק צפרא אתקיף ביה ואתגבר עלי' וכו' עכ"ל. הרי שלך לפניך לומדי תורה בעצמם הם בבחי' זרועו"ת (עולם) וגוף (העולם) היינו בחי' חג"ת. והתמכין דאורייתא המטולים מלאי לכיסם. ונותנים להם פרנסתם המה בבחי' שוקי"ן ורגלי"ן אשר הגוף נשען עליהם והם בחי' נצ"ח והו"ד (אשר מהם יניקת הנביאים וז"ס שאמרז"ל כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למטיל מלאי לכיסם של ת"ח ולמהנ' ת"ח מנכסיו. אבל ת"ח עצמם עין לא ראתה אלקים זולתיך) והנה זה הי' עצת הס"מ. ויגע בכף ירכו לבטל ח"ו מישראל תמכין דאורייתא שהם בבחי' שוקי"ן ורגלי"ן אשר כל הגוף נשען עליהם. ועי"ז בעוה"ר מתבטלת התורה והמלכיות אשר שליטתם מן ס"מ ונח"ש דאתמר בי' על גחונך תלך נותנין להם ח"ו שוקי"ן ורג"לין ויש להם עמיד"ה בעוה"ר (ובזה תתבונן משארז"ל כשזה קם זה וכו') ממילא לפי כל הדברי' הנ"ל תבין שבדקדוק גדול תקנו בלשון ההודא"ה כשעמד"ה מלכות וכו' (וכן בפורי"ם כשעמד עליהם וכו') ובפרטות הוא הב' מועדי' הללו אשר תקנו לתקן נצ"ח והו"ד בחי' שוקי"ן ורגלי"ן דקדוש' אשר הס"מ פגם בנגעו בכף ירך יעקב. הנה אנחנו מודים להש"י ומספרים בהודאתינו איך קודם הישוע' הי' בעוה"ר עמיד"ה לשונאינו כי ניתן בעוה"ר שוקי"ן ורגלי"ן לההיא דאתמר בי' על גחונך תלך. ואח"כ בעת הישועה עמיד"ה וקיים לישראל וישפיל רשעים עדי ארץ וישראל יכונו לעד לעולם. ע"פ הדברים האלה אדרוש לך אי"ה במקומו מ"ש בגמרא עד שתכלה רג"ל מן השו"ק:
1
ב׳ובזה יתבאר לך תקנת חז"ל להרבות בצדק"ה בב' מועדי' הללו להיות מן תמכין דאורייתא לכונן את התורה ולסעדה בצדקה. הבן היטב:
2