בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:ס״חBnei Yissaschar, Kislev and Tevet 4:68
א׳ויתבאר עוד אומרו לשון עמיד"ה ואגב יתבאר אומרו בלשון בע"ת צרת"ם וגם יתבאר אומרו בג' לשונות רבת. דנת. נקמת. ויתבאר ע"פ מש"ל סי' ס"א אומרו ולהעביר"ם חוק"י רצונ"ך מהו הנרצ' שרצו היונים להעביר' החוק"ים דייקא וגם אומרו רצונ"ך משמע שהש"י רוצה ביותר בקיום החוקי"ם מן שארי המצות וכתבתי לך בשם דודי זקיני סבא קדיש' מהרמש"ז ז"ל שבשעת הדין והמשפט אפי' ח"ו אין זכות כ"כ להכריע ולזכות את ישראל במשפט ע"פ הטעם והנה הש"י נק' מלך המשפט מצד במשפט יעמיד ארץ הנה כביכול הש"י טוען בעד ישראל ראויים הם לזכותה מבלי טעם כיון שהם מקיימים חוקי"ם מבלי טע"ם והמשפט כך הוא לישראל ע"כ החוקים הם רצונו ית"ש ביותר כדי שיהי' יכול לזכות את ישראל אפי' אין בידם זכות כ"כ ע"כ היתה מגמת היונים להעבירם מן החוקי"ם עמש"ש כאריכות:
1
ב׳ומעתה יובנו לך הדברים דהנה בזה נשתנו דין ישראל מדיני האומות כי האומות כשמצטרכין לישועה הוא דוקא כשיהי' טעם בדבר כשיהי' להם איז' זכות משא"כ ישראל כיון שזה טבעם ומנהגם לקיים חוקים מבלי טעם ראויין הם להיושע בדרך חוק"ה מבלי טעם וז"ש בהודאה אתה ברחמך הרבים עמד"ת להם (כצ"ל עמד"ת אופיים ומנהגם שזה דרכם כל היום לקיים חוקים הגם שכעת אינם מניחי' אותם היוני"ם לקיים וז"ש) בע"ת צרתם רצ"ל מה שאינם מקיימים כעת הוא מפני שהוא ע"ת צרת"ם זהו ג"כ עמד"ת להם כביכול כדין הטוען שהוא בעמיד' וזה הי' טענתך שהוא בעת צרתם
2
ג׳הג"ה וזה שיש לפרש וע"ת צרה הוא ליעקב וממנה יוושע רצ"ל מן העת צרה עצמה הוא התשועה כי כביכול הש"י טוען בעדם כי זה דרכם כל היום לקיים חוקים ע"כ מהראוי שיוושעי בחוקה ומה שאינם מקיימי' כעת החוקים הוא על כי הוא ע"ת צר"ה הגוים אינם מניחים אותם די השיב רוחם הבן הדברים האלה: שהיונים אינם מניחים אותם על כן רבת את ריבם (על שאינם מניחים אותם לקיים החוקים דהנה על החוקים הגוים מריבים את ישראל באומרם מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה וא"כ) דנת את דינם (היינו דין הנוהג בישראל להושיעם בחוקה מבלי טע"ם הגם שלא היו יכולין ישראל אז לעורר איתערותא דלתתא בקיום החוקים הנה מצדם לא יבצרי ועי"כ) נקמ"ת את נקמתם. ברוך האל המושיע:
3