בני יששכר, ניסן י״ב:י׳Bnei Yissaschar, Nisan 12:10
א׳אשובה עוד לבאר בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' שבע שבתות תמימו"ת תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום הנ' יש להתבונן תיבת תמימות עפ"י פשוטו וגם תיבת תהיינה (כמש"ל) אין לו ביאור וכי הזמן מסור בידינו ליתן לו הוי' וקיום הלא הש"י מחי' חיים בזמן שרוצה וכבר דברו בזה חז"ל במדרשיהם (כמש"ל) ועוד דקדקו הראשונים הלא אין מצות הספיר' רק ז' שבתות כדכתיב ז' שבתות תמימו' ואח"כ אמר תספרו חמשים יום (עיין בגמ' מנחות) והנרא' עפ"י מ"ש כבוד מחו' הרב הקדוש בעל קדושת לוי זצק"ל טעם שאין מברכין שהחיינו על מצות הספירה דהנה מצות הספירה היא כעין ספירת ז' נקיים שהאשה סופרת לבעל' לטהר א"ע אחר ספירתה. והנה כל מגמתה ותשוקתה להגיע ליום השמיני דהיינו אחר שיעברו ימי ספירתה ויבוא יום הטהרה ותתחבר א"ע לבעלה וענין ספירתה הוא כדמיון איזה איש המצפה לאיזה יום התענוג אבל יודע שהיום ההוא עוד במרחק הזמן כמה ימים. והנה הוא סופר בכ"י כמה ימים יש לו עוד להמתין ליום המקוה ההוא. ובבוא יום המקוה ההוא. הנה באה תשוקתו ועיקר מגמתו אשר אליו הי' מצפ' ומשתוקק בכל הימים הנספרי' (כענין שפירשנו). וכן שמעתי ג"כ בפסוק וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים הנה ביו"ם הח' מבע"ל אך הוא כמו שפרש"י בכ"מ וכ"ה עפ"י הדוקדוק שלש"ת שבע"ת שמנ"ת מורה על חיבור כל הימים הללו ביחד. וכמו שלעז רש"י ז"ל אישייני"ץ והנה אברה' לגודל תשוקתו לקיים מצות בוראו ובפרט מצוה כזאת למול את בנו לח"י (שעדיין לא טעם טעם המצוה הזאת) הנה מיום שנולד יצחק עד יום השמיני הי' מצפה ומשתוקק מתי יבוא יום השמיני ותתמלא תשוקתו במה שיקיים מצות בוראו הנה מיום שנולד יצחק עד יום השמיני הי' מצפה ומשתוקק ליום ההוא המקווה א"כ כל השמונת ימי' היו בחיבור יחד לפועל ההוא ע"כ נכתב שמנת ימים בחיבור כל השמונה ימים יחד בתמימות הבן וכמו כן פירשנו מאמר משה בעת פטירתו אמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מה תלמוד לומר היום (ודברי חז"ל ידוע ולפי הפשט לא נדע) אבל יתפרש עפ"י דברי רשב"י באידרא זוטא קודם פטירתו אמר שכל ימיו הי' מחכה ומצפה ליום ההוא כי כל מה שהצדיקי' משיגים קודם פטירתם אינם יכולים להשיג כל ימי חיותם וכמ"ש תוסף רוחם יגועון וז"ש ג"כ משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום דבכל המאה ועשרים שנה הי' מצפה ומשתוקק להשגות היום ההוא הנה כאשר בא היום ההוא נגמר' אצלו תשוקתו מכל הק"ך שנה בחיבור וז"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום הבן הדבר) והנה כתב הרב הקדוש הנ"ל שע"כ אין מברכין שהחיינו על מצות הספירה כי אין התשוקה על הימים הנספרים רק על היום שאחר ימי הספירה אז מברכין שהחיינו וקימנו והגיענו לזה"ז כי כל ימי הספירה היינו סופרים ומצפים ליום הנכבד והנחשק ההוא זה תוכן דבריו בקצת תוס' ביאור ולדעתי זה שיש לפרש בפסוק וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה היינו שתספרו בתשוקה הנכבדת מראשית הימים עד סופם מתי יבוא יום הנועד ההוא יום מתן תורתינו וכיון שבכל יום תהיו סופרים ומצפים ליום הנכבד ההוא יום המעשים א"כ כל הז' שבתות תהיינה תמימות היינו מחוברת (כמש"ל בפסוק וימל אברהם וכו' בן שמנת ימים) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום. היינו כל הז' שבתות תהיינה מחוברות למספר החמשים ע"כ יום החמשים אינו לספירה כי כבר בא יום הנכבד אשר אליו נספר המספ'. הבן הדבר:
1
