בני יששכר, ניסן ג׳:א׳Bnei Yissaschar, Nisan 3:1
א׳שבת הגדול
בו ידובר כמה טעמים למה קוראין לשבת שלפני הפסח שבת הגדול:
טעם למה קוראין לשבת לפני ח"ג הפסח שבת הגדול הנה כבר דברו בזה כל הראשונים והאחרוני' כל שלה"ג כיד י"י הטובה עליהם ואענה גם אני חלקי לכבוד התורה ולכבוד השבת שבת כלה. ועת לכל חפץ ופטטייא דאור' טבין. ואען ואומר ידוע אשר חכמי' הראשונים דרשו וחקרו להוצי' הלכ' לאמתו בענין האבו' מימות אברהם שקיימו התורה (בתורת נדבה) עד שלא ניתנה אם יצאו מכלל בני נח בין להקל ובין להחמיר או נאמר לאו כל כמינייהו לצאת מכלל בני נח בדברים שישנם בחומרא אצל ב"נ יותר מישרא"ל עד שניתנה התורה ונתחדשה הלכ"ה להקל בדבר למקבלי התורה (ועיין בספר פרשת דרכים שהדבר הזה הי' מחלוקת קדומה בין יוסף ובין אחיו שבטי ישורון מה שהוציא את דבתם וכו' שהיו אוכלין אבר מן החי שהיו אוכלין ממפרכסת ובן פקועה אחר שחיטה ונאסר לב"נ עד שימותו ובישראל שחוטה מתרת. והשבטים הי' סבורין בקיימם התורה יצאו מכלל ב"נ אפילו להקל ויוסף הי' סובר דלאו כל כמינייהו להתיר לעצמם דבר שנאסר לב"נ והדבר הזה תלוי ועומד ברפיון בין הפוסקים ראשונים ויש סברות לכאן ולכאן כללו של דבר כפי הנראה מימות השבטים היתה הלכה הזאת בספק ולא איפסק הלכתא כמאן וצריכים אנחנו לומר לפ"ז דגם אבות העולם הי' באפשר מסופקים בהלכה הזאת דאלת"ה מה הי' מחולקים שבטי ישורון עם יוסף הרי יצחק ויעקב ובית דינם קיים יבואו וישאלו את פיהם אלא ע"כ דלא איפסק הלכה בזה ממילא היחידי סגולה אשר היו מקיימי' את התורה בכל דור מימות האבות הנה שמרו ג"כ את השב"ת בהכרח היו צריכין באיזה רגע מן השב"ת לעשות איזה מלאכה כי הלא מדאורייתא בן נח ששבת חייב מיתה דכתיב ל"א ישבות"ו ע"כ בהכרח היו להשומרים את יום השב"ת מימות האבו"ת שיעשו בכל שב"ת איזה מלאכה בעת מעיתותי היום בכדי שלא יעברו על מל"ת יום ולילה לא ישבות"ו כיון שהלכה היתה רופפת והוה ספק דאוריית' הג"ה ובזה פירשנו מקראי קודש הנאמרים אצל יוסף ויהי כהיו"ם הז"ה ויבא הביתה לעשות מלאכתו וכו' ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי הנה הדברים צריכין ביאור א' אמרו כהיו"ם הז"ה אינו מובן הל"ל ויה"י היו"ם ויבא יוסף וכו'. ב' ויבא (יוסף) הביתה לעשו"ת מלאכתו למה לי דמה נ"מ אם בא הבית לעשות מלאכתו או בא סתם אל הבית. ג' לאמ"ר שכבה עמי הל"ל ותאמ"ר שכבי עמי. ולפי הנ"ל מובן דהנה היו"ם הז"ה יתכן לפותרו על יום השב"ת (וכמדומה שראיתי כן באיזה ספר) שנתנבא משה עליו בלשון ז"ה ויקהל משה וכו' ויאמר אליהם זה הדבר וכו' וביום השביעי יהי' לכם קודש וכו' ויתכן לומר בהיפוך דיום השב"ת הוא בבחי' עוה"ב מעין עוה"ב יום שבת מנוחה א"כ הוא מבחי' עולם הנסתר נק' יום ההו"א וימי המעש"ה נק' כל יו"ם הז"ה עלמא דאתגליא עולם המעשה כענין שנאמר היום הז"ה ד' אלקיך מצוך לעשו"ת וכו' וכענין שנאמר ביוסף למען עש"ה כיו"ם הז"ה וכו' והנה אמר הכתוב לפי"ז ויהי כהיו"ם הז"ה היינו שהי' אז שבת קדש יו"ם ההו"א אבל השטה הזאת הי' כעין יום הז"ה היינו כעין יום המעשה משום דיוסף אזיל לשיטתי' שמהראוי להחמיר בדבר הנאסר לב"נ על כן הגם ששמר את השב"ת יום ההוא מנוחה עכ"ז נהג באיזה עת מעיתותי שב"ת כעין יו"ם הז"ה שעשה איזה מלאכה בכדי שלא יעבור על ל"ת יום ולילה ל"א ישבות"ו ע"כ ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית וכו' דאלו הי' שם מי מאנשי הבית יש סברא לומר דבאפשר צוה לו לעשות איזה מלאכה דזה ודאי דהגם ששמר את השב"ת אינו מחויב למסור נפשו על הדבר (אפי' ישראל גמור) אבל כיון שלא הי' שום אחד מאנשי הבית ובא בעצמו לעשות מלאכת"ו הבינה אשת פוטיפר דרוצה להחמיר כדין ב"נ: ותתפשהו בבגד"ו שהי' משונה משל חול לכבו"ד שב"ת דהנה ראתה ב' הפכים ראתה שהוא שומר שב"ת ומשנה בגדים לכבוד היום וראתה אותו עושה מלאכתו דייקא ולא ממלאכת אדוניו והוא מבלי הכרח הנה הבינה הדבר ע"כ סברתו דאין בידו לצאת מכלל ב"נ להקל ע"כ בהכרח הוא שיעשה איזו שעה מלאכה ממילא הי' לה מקום לומר שמחויב גם כן לעשות מבוקשה ולא למסור נפשו על הדבר כי ב"נ אינו מצווה על קידוש השם וכאשר מוסר נפשו עובר על ואך את דמכם וכו' וזהו שמדוקדק בפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכת"ו וכו' ותתפשהו בבגד"ו לאמ"ר שכבה עמי רצ"ל מכח אלו ב' הפכים יהי' לה הוכחה לאמ"ר לו שכב' עמי כי אינך רשאי למסור נפשך לפי סברתך: והנה ביום השבת הזה בעת צאתינו ממצרים הי' יום עשר לחדש וצוה הש"י ליקח בו ביום את הקרבן פס"ח דפסח מצרים היה מקחו מבעשור והנה נאמר משכו וקח"ו לכם צא"ן והנה דקדוק משכו וקחו גם מה יורה תיבת לכ"ם פי' הרב הקדוש חיד"א בספרו רא"ש דו"ד הוא עפ"י דברי הרב בעל מחנ"ה ראוב"ן דבקניות האדם חפץ למצוה דאורייתא כגון קונה אתרוג למצוה אינו קונה במשיכ' לבד דהוא קני' מדרבנן וצריך ליתן כסף דהוי קנוי' מדאוריי' וכתב ע"ז הרב חיד"א הנ"ל דהה"ד בכסף בלא משיכה ג"כ לא קנה למצוה דכיון דתקנו רבנן דכסף לא קנה הנה הפקר ב"ד הפקר א"כ תרווייהו בעינן כסף ומשיכה לקנות המצוה וז"פ הכתוב משכו וקחו לכם וכו' משכו (במשיכה) וקחו בכסף כמד"א שדות בכסף יקנו וילפי' קיחה קיח' משד' עפרון) לכם (היינו שיהי' שלכם ממש בעינן תרווייהו למצוה דאורייתא ושחטו בפסח (מצוה דאורייתא ע"כ בעינן תרווייהו) ע"כ תורף דברי הרב הנ"ל וכבר חש לזה הדין הרב הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות מבראד ז"ל והנה בקניית הגוי יש מחלוק' בין רש"י לר"ת. רש"י ז"ל ס"ל דקונה במעות ולא במשיכה ור"ת ס"ל משיכה קונה ולא מעות ע"כ פסקינן בש"ע דמספיקא עבדינן לתרווייהו לענין לפטור מן הבכורה אבל זה ודאי דמדינ' בבן נח רק קני' אחת קונה או כסף או משיכה והנה ליכא ספיקא קמי' שמיא ומדאמר משה עפ"י הש"י משכו וקחו לכם דתרווייהו בעינן ע"כ לומר דשוב אין להם דין בני נח ודינם כישראל ממש (וא"א לומר דזה לחומרא דהרי חומרא דאתי לידי קולא הוא כשהקונה לא מקנהו רק בקני' אחת ואח"כ יחזור בו המוכר ויקריבהו לעצמו לשם ק"פ הנה אינו שלו ע"פ הדין אל' ע"כ דיצאו לגמרי מכלל ב"נ) וכיון שיצאו מכלל ב"נ הי' רשאין לשמור ולשבות את כל יום השבת כמצותו ומזה לא היו צריכין לעשות איזה מלאכה בשום שעה מעתותי היום ולא הי' כיום השבת הזה שבת גדול לפניו כי עד עתה לא הי' להם באפשרי לשבות כל ך"ד שעות השב"ת ממילא ראוי ונכון לקרוא לשבת הזה שבת הגדול. הבן הדבר: ופטטיא דאורייתא והבן:
בו ידובר כמה טעמים למה קוראין לשבת שלפני הפסח שבת הגדול:
טעם למה קוראין לשבת לפני ח"ג הפסח שבת הגדול הנה כבר דברו בזה כל הראשונים והאחרוני' כל שלה"ג כיד י"י הטובה עליהם ואענה גם אני חלקי לכבוד התורה ולכבוד השבת שבת כלה. ועת לכל חפץ ופטטייא דאור' טבין. ואען ואומר ידוע אשר חכמי' הראשונים דרשו וחקרו להוצי' הלכ' לאמתו בענין האבו' מימות אברהם שקיימו התורה (בתורת נדבה) עד שלא ניתנה אם יצאו מכלל בני נח בין להקל ובין להחמיר או נאמר לאו כל כמינייהו לצאת מכלל בני נח בדברים שישנם בחומרא אצל ב"נ יותר מישרא"ל עד שניתנה התורה ונתחדשה הלכ"ה להקל בדבר למקבלי התורה (ועיין בספר פרשת דרכים שהדבר הזה הי' מחלוקת קדומה בין יוסף ובין אחיו שבטי ישורון מה שהוציא את דבתם וכו' שהיו אוכלין אבר מן החי שהיו אוכלין ממפרכסת ובן פקועה אחר שחיטה ונאסר לב"נ עד שימותו ובישראל שחוטה מתרת. והשבטים הי' סבורין בקיימם התורה יצאו מכלל ב"נ אפילו להקל ויוסף הי' סובר דלאו כל כמינייהו להתיר לעצמם דבר שנאסר לב"נ והדבר הזה תלוי ועומד ברפיון בין הפוסקים ראשונים ויש סברות לכאן ולכאן כללו של דבר כפי הנראה מימות השבטים היתה הלכה הזאת בספק ולא איפסק הלכתא כמאן וצריכים אנחנו לומר לפ"ז דגם אבות העולם הי' באפשר מסופקים בהלכה הזאת דאלת"ה מה הי' מחולקים שבטי ישורון עם יוסף הרי יצחק ויעקב ובית דינם קיים יבואו וישאלו את פיהם אלא ע"כ דלא איפסק הלכה בזה ממילא היחידי סגולה אשר היו מקיימי' את התורה בכל דור מימות האבות הנה שמרו ג"כ את השב"ת בהכרח היו צריכין באיזה רגע מן השב"ת לעשות איזה מלאכה כי הלא מדאורייתא בן נח ששבת חייב מיתה דכתיב ל"א ישבות"ו ע"כ בהכרח היו להשומרים את יום השב"ת מימות האבו"ת שיעשו בכל שב"ת איזה מלאכה בעת מעיתותי היום בכדי שלא יעברו על מל"ת יום ולילה לא ישבות"ו כיון שהלכה היתה רופפת והוה ספק דאוריית' הג"ה ובזה פירשנו מקראי קודש הנאמרים אצל יוסף ויהי כהיו"ם הז"ה ויבא הביתה לעשות מלאכתו וכו' ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי הנה הדברים צריכין ביאור א' אמרו כהיו"ם הז"ה אינו מובן הל"ל ויה"י היו"ם ויבא יוסף וכו'. ב' ויבא (יוסף) הביתה לעשו"ת מלאכתו למה לי דמה נ"מ אם בא הבית לעשות מלאכתו או בא סתם אל הבית. ג' לאמ"ר שכבה עמי הל"ל ותאמ"ר שכבי עמי. ולפי הנ"ל מובן דהנה היו"ם הז"ה יתכן לפותרו על יום השב"ת (וכמדומה שראיתי כן באיזה ספר) שנתנבא משה עליו בלשון ז"ה ויקהל משה וכו' ויאמר אליהם זה הדבר וכו' וביום השביעי יהי' לכם קודש וכו' ויתכן לומר בהיפוך דיום השב"ת הוא בבחי' עוה"ב מעין עוה"ב יום שבת מנוחה א"כ הוא מבחי' עולם הנסתר נק' יום ההו"א וימי המעש"ה נק' כל יו"ם הז"ה עלמא דאתגליא עולם המעשה כענין שנאמר היום הז"ה ד' אלקיך מצוך לעשו"ת וכו' וכענין שנאמר ביוסף למען עש"ה כיו"ם הז"ה וכו' והנה אמר הכתוב לפי"ז ויהי כהיו"ם הז"ה היינו שהי' אז שבת קדש יו"ם ההו"א אבל השטה הזאת הי' כעין יום הז"ה היינו כעין יום המעשה משום דיוסף אזיל לשיטתי' שמהראוי להחמיר בדבר הנאסר לב"נ על כן הגם ששמר את השב"ת יום ההוא מנוחה עכ"ז נהג באיזה עת מעיתותי שב"ת כעין יו"ם הז"ה שעשה איזה מלאכה בכדי שלא יעבור על ל"ת יום ולילה ל"א ישבות"ו ע"כ ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית וכו' דאלו הי' שם מי מאנשי הבית יש סברא לומר דבאפשר צוה לו לעשות איזה מלאכה דזה ודאי דהגם ששמר את השב"ת אינו מחויב למסור נפשו על הדבר (אפי' ישראל גמור) אבל כיון שלא הי' שום אחד מאנשי הבית ובא בעצמו לעשות מלאכת"ו הבינה אשת פוטיפר דרוצה להחמיר כדין ב"נ: ותתפשהו בבגד"ו שהי' משונה משל חול לכבו"ד שב"ת דהנה ראתה ב' הפכים ראתה שהוא שומר שב"ת ומשנה בגדים לכבוד היום וראתה אותו עושה מלאכתו דייקא ולא ממלאכת אדוניו והוא מבלי הכרח הנה הבינה הדבר ע"כ סברתו דאין בידו לצאת מכלל ב"נ להקל ע"כ בהכרח הוא שיעשה איזו שעה מלאכה ממילא הי' לה מקום לומר שמחויב גם כן לעשות מבוקשה ולא למסור נפשו על הדבר כי ב"נ אינו מצווה על קידוש השם וכאשר מוסר נפשו עובר על ואך את דמכם וכו' וזהו שמדוקדק בפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכת"ו וכו' ותתפשהו בבגד"ו לאמ"ר שכבה עמי רצ"ל מכח אלו ב' הפכים יהי' לה הוכחה לאמ"ר לו שכב' עמי כי אינך רשאי למסור נפשך לפי סברתך: והנה ביום השבת הזה בעת צאתינו ממצרים הי' יום עשר לחדש וצוה הש"י ליקח בו ביום את הקרבן פס"ח דפסח מצרים היה מקחו מבעשור והנה נאמר משכו וקח"ו לכם צא"ן והנה דקדוק משכו וקחו גם מה יורה תיבת לכ"ם פי' הרב הקדוש חיד"א בספרו רא"ש דו"ד הוא עפ"י דברי הרב בעל מחנ"ה ראוב"ן דבקניות האדם חפץ למצוה דאורייתא כגון קונה אתרוג למצוה אינו קונה במשיכ' לבד דהוא קני' מדרבנן וצריך ליתן כסף דהוי קנוי' מדאוריי' וכתב ע"ז הרב חיד"א הנ"ל דהה"ד בכסף בלא משיכה ג"כ לא קנה למצוה דכיון דתקנו רבנן דכסף לא קנה הנה הפקר ב"ד הפקר א"כ תרווייהו בעינן כסף ומשיכה לקנות המצוה וז"פ הכתוב משכו וקחו לכם וכו' משכו (במשיכה) וקחו בכסף כמד"א שדות בכסף יקנו וילפי' קיחה קיח' משד' עפרון) לכם (היינו שיהי' שלכם ממש בעינן תרווייהו למצוה דאורייתא ושחטו בפסח (מצוה דאורייתא ע"כ בעינן תרווייהו) ע"כ תורף דברי הרב הנ"ל וכבר חש לזה הדין הרב הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות מבראד ז"ל והנה בקניית הגוי יש מחלוק' בין רש"י לר"ת. רש"י ז"ל ס"ל דקונה במעות ולא במשיכה ור"ת ס"ל משיכה קונה ולא מעות ע"כ פסקינן בש"ע דמספיקא עבדינן לתרווייהו לענין לפטור מן הבכורה אבל זה ודאי דמדינ' בבן נח רק קני' אחת קונה או כסף או משיכה והנה ליכא ספיקא קמי' שמיא ומדאמר משה עפ"י הש"י משכו וקחו לכם דתרווייהו בעינן ע"כ לומר דשוב אין להם דין בני נח ודינם כישראל ממש (וא"א לומר דזה לחומרא דהרי חומרא דאתי לידי קולא הוא כשהקונה לא מקנהו רק בקני' אחת ואח"כ יחזור בו המוכר ויקריבהו לעצמו לשם ק"פ הנה אינו שלו ע"פ הדין אל' ע"כ דיצאו לגמרי מכלל ב"נ) וכיון שיצאו מכלל ב"נ הי' רשאין לשמור ולשבות את כל יום השבת כמצותו ומזה לא היו צריכין לעשות איזה מלאכה בשום שעה מעתותי היום ולא הי' כיום השבת הזה שבת גדול לפניו כי עד עתה לא הי' להם באפשרי לשבות כל ך"ד שעות השב"ת ממילא ראוי ונכון לקרוא לשבת הזה שבת הגדול. הבן הדבר: ופטטיא דאורייתא והבן:
1