בני יששכר, ניסן ג׳:ה׳Bnei Yissaschar, Nisan 3:5
א׳עוד יש לפרש המדרש הנ"ל עפ"י מה שארז"ל ביומא גדולה תשובה שאפילו יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו והנה זה מן התימא דודאי אין לך זמן מן הזמני' שאינו בדור יחיד ששב וא"כ מוחלין לכל העול' כולו ומדוע נתארכו כ"כ ימי גלותינו ופירשו בזה שמוחלין לכל העולם הערבות שהיה מגיע להם העונש מן העונותיו בבחי' ערבות וכיון שהיחיד החוטא שב מחטאו מוחלין לכל העולם הערבות והנה בכאן במצות קרבן פסח נאמר משכו וקחו לכם צאן והנה לא נתבאר מאי לשון משכ"ו ופירשו חז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן למצוה. והנה הוא התשובה למשוך ידיהם מהע"ז מהצאן שהיו עובדים אותם בתוך מצרים (מיראתם) וליקח אותו הצאן למצות הש"י והנה לקיחת הצאן היה בשבת בעשור לחדש כמד"א בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית כל בעה"ב בפ"ע (כי אינו קרבן צבור שיהיה קרב בעד כל הצבור תמידין ומוספין) והנה בציווי משה לישראל אמר משכ"ו וקחו לכם לשון רבים אבל הוא הנרצה כיון שהוא תשובה בסור מרע ועשה טוב. הנה יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו וע"כ קרבן פסח הוא קרבן יחיד והוא כקרבן צבור כמ"ש בגמ' כיון דאתיא בכנופייא כקרבן צבור דמי. והנה משארז"ל גדול' תשוב' שאפי' יחיד ששב וכו' הנרצה בכ"מ בגמ' באמרו גדולה או גדול היינו הדבר הזה יש בו ממידת הגדול' שהוא מדת חסד דהנה יש חילוק בין מדת חסד לרחמים. דרחמים הוא כאשר מבקש אחד מחבירו על איזה דבר החסר לו והוא מרחם עליו ונותן לו מבוקשו. משא"כ מדת החסד הוא להתחסד עם חבירו גם בדבר שלא ביקש ממנו (עיין בספר סדורו של שבת בענין העבד עם רבקה שעשה לעצמו סי' כשהנערה תתן לו מה שלא ביקש ממנה היינו באומרה גם לגמליך אשאב היא האשה אשר הוכיח ד' לבן אדוני ראויה ליכנס בביתו של אברהם איש החסד והוא שהקדים בדבריו ועשה חסד עם אדוני אברהם) והנה חסד נק' גדולה וז"ש גדולה תשובה (תשובה יש בה ממדת הגדולה והחסד) שאפילו יחיד ששב (הנה ביקש רחמים ע"ע ושב על חטאו מוחלין עונותיו מן הערבות גם) לכל העולם כולו (הגם שלא ביקש ע"ז הנה הוא ממדת הגדול' וחסד) והנה זה הדבר נתגלה בפעם ראשונה במצרים בעשור לחודש הזה הגם שנאמר ויקחו להם איש וכו' כ"א בפ"ע אעפ"כ א"ל משה משכו וקחו לכם צאן כי כל מעשה יחיד הוא צריך לכל הצבור כי בתשובת כל אחד מתכפרין כל הצבור. וע"כ צוה הש"י מקחו מבעשור להיות שהיה שבת וסגולת השבת בשמירתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו כי שמירת השבת הוא תשובה ממילא כשמוחלין לו מוחלין לכל העולם הערבו'. והנה הוא ממדת הגדולה והנה בראשונה נתגלה זה הענין בשבת הזה וע"כ נקרא שבת הגדול שבו נתגלה ענין התנהגות מדת הגדולה להשב ולשומר שבת ובזה יתפרש המדרש הנ"ל אדם שעש' עבירה וחזר בו (שהוא סר מרע) ועשה תשובה (בועשה טוב) מוחלין לו על כל עונותיו היינו שחלקי עונותיו הם בבחי' הערבות אל כל ישראל הנה יש לו מחילה על הכל וכולם מתכפרין והוא ממדת הגדולה ונתגלה הדבר בשבת זה וע"כ נקרא שבת הגדול:
1