בני יששכר, ניסן ה׳:כ׳Bnei Yissaschar, Nisan 5:20
א׳הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרי'. כתב הרב הגדול החיד"א זלה"ה ר"ת אלו התיבו' הם קי"ז כמנין השנים שהיו אבותינו בשעבוד מצרי' (לדעת הרוקח זלה"ה) דהיינו מפטירת לוי (שהאריך ימים על כל השבטי' וכ"ז שאחד מן השבטים היו קיים לא נשתעבדו) עד שיצאו עכ"ד נ"ל קי"ז בגי' מלא"ך הו"י הוא שנאמר וישלח מלא"ך ויוציאנו ממצרים. ונ"ל ס"ת התיבות הנ"ל הם בגי' אנ"י אנ"י ולא מלאך וכן ס"א פעמים יצ"מ בתורה מנין אנ"י כידוע הבן הדבר:
1
ב׳וכתב עוד הרב הגדול פי' הא לחמא עניא די אכלו וכו' דהנה יש פלוגתא בין הפוסקים אם יוצאין במצה משומר"ת משע' לישה או דוקא בשע' קצירה. והנה מסתייע' מילתייהו דאינך דסברי משעת לישה. ממצה שאכלו ישראל במצרים דע"כ לא הי' להם שימור משעת קצירה דלא הוי קא מסיק אדעתייהו. ולפי"ז ניתקנת הפיסקא (לדעת הנך פוסקים דס"ל משעת לישה סגי) ואומרים עלי' הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים עכ"ד עיי"ש. ולדעתי אין כאן סייעתא ממצרי' דשאני מצרים שאין גשמים יורדים וא"צ שימור משעת קצירה וי"ל דהוה שימור מעלי' דתיכף כשקוצרין אותה מכניסין לבתיהן וא"צ לייבש התבואה כיון שהיא יבישה מאוד כי אין גשמים ע"כ אין מיחוש אפי' לבטלן נ"ל. והנה לפי"ז י"ל בהיפך הא לחמא עניא דיאכלו. אומרים על מצה משומרת משעת קצירה ואומרים הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים שגם שם שימור מעליא משעת קצירה הגם דלא מסקי אדעתייהו. וכמ"ש:
2