בני יששכר, ניסן ח׳:א׳Bnei Yissaschar, Nisan 8:1
א׳מצות תאכל בחג הפסח
בו יבואר עניני עשה דאורייתא ומצות אכילת מצ"ה כמה טעמים כיד י"י הטובה עלינו ואגב יבואר כאן כמה ענינים ממצות ל"ת איסור אכילת חמץ ונק' המאמר הוה מצות תאכל:
בפסוק ושמרת"ם א"ת המצו"ת כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מאמ"צ הנה הטעם מבואר בפסוק אינו מובן (ונרא' דצריך לכוין הטעם בשעת השמירה כיון שהטעם מבואר בתורה כידוע מהפוסקים) והנה כבר דברנו מזה בדרושים וכאן נשנה דאין מדרש בלא חידוש. וגם בכדי לדרוש הענין בזמן הסיפור ונראה עפ"י מה שנתבאר בזהר דמצ"ה נקר' מיכל"א דמהימנות"א. ומהראוי להתבונן מהו האמונ' שמרמזת המצ"ה ונ"ל דהנה הלחם חמ"ץ האומן כשעושה אותה בפעולתו אח"כ כשאומן גמרו במדתה הנה העיס' בעצמו עושה פעולת עצמה היינו שמרתחת ומגבהת א"ע לכל צד ונסדקת בכמה סדקים וכיוצא כמה פעולות בעניני החימוץ אשר העיסה עשתה בעצמה מבלי האומן כי האומן כבר סילק ידיו וחלף והלך לו משא"כ מצ"ה אינו עושה שום פעילה מעצמה רק פעולת האומן וזה שמרומזת המצ"ה לאמונה ובטחון שאין לנו שום תנועה בזולת השגחתו ית"ש ולא יוסיף האדם ולא יגרע בעבודתו דבר (זולת הבחיר' בתור' ובהיפך ח"ו עבירות אשר כ"ז מסר הש"י לבחירתינו כנודע) הנה כאשר ידע האדם זה באמת ידע אשר גם המזלו' לא יוסיפו ולא יגרעו הגם שמתנהג הכל בטבע ח"ו לומר אשר הטב' פועל מבלעדי השגחתו ית"ש ובפרט ישראל ע"ק הם למעל' מן המזל והש"י מנהיג את המזלות בהשגח' ומשדדם כרצונו מבלי הסיר השגחתו מהם כרגע וכל פעולתו היא הכל פעולת מעשה האומן הפועל ע"י מבלי הפסק והסרה ואין להם תנוע' מבלעדי כחו והנה זה הי' טעות מצרי' באומרם שהכל נעשה ונפעל בכח המזלות. הנה מצרים הי' מזלם טל"ה ראש הבכור המזלות. והנה הש"י בהודיע את גבורתו ואיך הוא משדד את המזלו' הנה צוה לשחוט טל"ה ראש המזלות קרבן לי"י בחדש ניס"ן בעת שליטתו ולאוכלו בליל ט"ו לחדש ניס"ן שאז המזל טל"ה בתכלית הגבהות והגדלות בזמן מילוי הלבנ' והוציא את ב"י מכור הברזל ממצריים דייקא בעת תכלית הגדלות של מזל מצרים מזה נתהווה האמונ' שהמזל לא יפעול שום דבר בזולת השגחתו וכחו ולזה נצטוינו לאכול מצ"ה בליל"ה הז"ה לאמונת אומן הלזה שהכל נעשה דמיון המצ"ה שאין לה פעולה אחרת זולת פעולת האומן כנ"ל ולזה נק' מיכל"א דמהימנות"א הבן הדבר:
בו יבואר עניני עשה דאורייתא ומצות אכילת מצ"ה כמה טעמים כיד י"י הטובה עלינו ואגב יבואר כאן כמה ענינים ממצות ל"ת איסור אכילת חמץ ונק' המאמר הוה מצות תאכל:
בפסוק ושמרת"ם א"ת המצו"ת כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מאמ"צ הנה הטעם מבואר בפסוק אינו מובן (ונרא' דצריך לכוין הטעם בשעת השמירה כיון שהטעם מבואר בתורה כידוע מהפוסקים) והנה כבר דברנו מזה בדרושים וכאן נשנה דאין מדרש בלא חידוש. וגם בכדי לדרוש הענין בזמן הסיפור ונראה עפ"י מה שנתבאר בזהר דמצ"ה נקר' מיכל"א דמהימנות"א. ומהראוי להתבונן מהו האמונ' שמרמזת המצ"ה ונ"ל דהנה הלחם חמ"ץ האומן כשעושה אותה בפעולתו אח"כ כשאומן גמרו במדתה הנה העיס' בעצמו עושה פעולת עצמה היינו שמרתחת ומגבהת א"ע לכל צד ונסדקת בכמה סדקים וכיוצא כמה פעולות בעניני החימוץ אשר העיסה עשתה בעצמה מבלי האומן כי האומן כבר סילק ידיו וחלף והלך לו משא"כ מצ"ה אינו עושה שום פעילה מעצמה רק פעולת האומן וזה שמרומזת המצ"ה לאמונה ובטחון שאין לנו שום תנועה בזולת השגחתו ית"ש ולא יוסיף האדם ולא יגרע בעבודתו דבר (זולת הבחיר' בתור' ובהיפך ח"ו עבירות אשר כ"ז מסר הש"י לבחירתינו כנודע) הנה כאשר ידע האדם זה באמת ידע אשר גם המזלו' לא יוסיפו ולא יגרעו הגם שמתנהג הכל בטבע ח"ו לומר אשר הטב' פועל מבלעדי השגחתו ית"ש ובפרט ישראל ע"ק הם למעל' מן המזל והש"י מנהיג את המזלות בהשגח' ומשדדם כרצונו מבלי הסיר השגחתו מהם כרגע וכל פעולתו היא הכל פעולת מעשה האומן הפועל ע"י מבלי הפסק והסרה ואין להם תנוע' מבלעדי כחו והנה זה הי' טעות מצרי' באומרם שהכל נעשה ונפעל בכח המזלות. הנה מצרים הי' מזלם טל"ה ראש הבכור המזלות. והנה הש"י בהודיע את גבורתו ואיך הוא משדד את המזלו' הנה צוה לשחוט טל"ה ראש המזלות קרבן לי"י בחדש ניס"ן בעת שליטתו ולאוכלו בליל ט"ו לחדש ניס"ן שאז המזל טל"ה בתכלית הגבהות והגדלות בזמן מילוי הלבנ' והוציא את ב"י מכור הברזל ממצריים דייקא בעת תכלית הגדלות של מזל מצרים מזה נתהווה האמונ' שהמזל לא יפעול שום דבר בזולת השגחתו וכחו ולזה נצטוינו לאכול מצ"ה בליל"ה הז"ה לאמונת אומן הלזה שהכל נעשה דמיון המצ"ה שאין לה פעולה אחרת זולת פעולת האומן כנ"ל ולזה נק' מיכל"א דמהימנות"א הבן הדבר:
1