בני יששכר, ניסן ט׳:ה׳Bnei Yissaschar, Nisan 9:5
א׳ויש לפרש עוד המדרש הזה בהקדים הפסוק וירא אלקים את ב"י וידע אלקים והנה הפסוק אינו מובן כפשוטו והנה תירגם אונקלוס ואמר במימרי' למפרקהון י"י ואינו מובן ג"כ האיך צודק הדבר במקרא והנרא' לפרש עפ"י דברי מר"ן האר"י ז"ל בכוונת הלילה הזה שהנס היה בהפל' גדול שהיה הז"א בבחי' תלת גו תלת ולא היה באפשרי לישראל להיגאל והוצרכו להיות השפעת והמשכת המוחין שלא כסדר המדריגות גדלות קודם קטנות (עמ"ש בחיבורי אגר"א דכלה בפסוק למען תספר וכו' את אשר התעללתי במצרים) והנה ידוע קטנות ראשון הכונה בשם אלהים גדלות. כוונתו שם הו"י' (עיין בכוונות) והנה קטנות כביכול לשבר את האוזן הוא קטנות הדע"ת כביכול כמו קטן שאין לו דע"ת שלם וגדלו' נק' דע' שלם (הכל לשבר את האוזן) וזה שיש לפר' וירא אלקים את בני ישראל היינו שהם בני ישראל הז"א וגאולתו הוא דוק' בהיות בגבהי מרומים הדעת בגדלות ע"כ וידע אלהים היינו כסדר המדריגות מהראוי להאיר המוחין דבחי' אלקים היינו קטנות ואח"כ מוחין דגדלות הדעת אבל לא יכלו להתמהמה כנודע. ויד"ע אלהים מה שהיה ראוי להיות בחינות אלקים קטנות הנה המשיך הדעת דגדלות וז"ש המתרגם ואמר במימרי' למפרקהון הוי"ה להיות זה הדבר לא היה כעת בזמן ששמע אלקים צעקתם רק הש"י אמר שיעשה הפלא הנפלא הזה בעת יציאתם לפדות אותם ע"י בחי' המוחין דגדלות הנק' הו"י'. היינו שיקד' הגדלות והנה לבעל המד' הוקשה כנ"ל למה אמר ומש"ה בוא"ו החיבור ע"כ פתח יודיע דרכיו למשה היינו הש"י הודיע דרך הקץ למשה מה שיעשה בזמן היציאה. וז"ש בפסוק לבני ישראל עלילותיו (הבן לשון עולל שהיא בחי' קטנות) רחום וחנון הו"י' ויראתי להרחיב הדיבור והמ"י. ותשכיל ותבין למה אמר ומשה בוא"ו. ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו והשם הטוב יכפר בעדינו וכל דברינו בדרך אפשר:
1