בני יששכר, ראש חודש א׳:י״דBnei Yissaschar, Rosh Chodesh 1:14
א׳בפסיקתא רבתי פ' א"ל ילמדנו רבינו אדם מישראל שבירך על המזון ברא"ש חד"ש ושכח ולא הזכיר ר"ח וכו' למדונו רבותינו שכח ולא הזכיר של ר"ח משגמר ברהמ"ז (דאורייתא וכ"כ המפרש) ונזכר מיד עד שלא הסיח מן הברכ' (היינו שלא התחיל ברכת הטוב והמטיב) א"צ לחזור לכתחיל' (משמע דס"ל אם התחיל בהטוב והמטיב חוזר לראש. וכ"ה במפרש דכן הוא שיטת התלמוד ירושלמי ובתלמודא דידן ס"ל דא"צ לחזור הנה תלמודא דידן ס"ל דאין חייב בר"ח לאכול פת. ע"כ א"צ לחזור ותלמוד ירושלמי ס"ל מדשינ' ושלש במקרא ויהי החודש. וישב המלך אל הלחם לאכול. מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם ולא אכל ביום החדש השני לחם. משמע מזה שחיוב הוא לאכול לחם דוקא) אלא גומר' ברכ' קטנה בסוף ב"א י"א מ"ה אשר נתן ר"ח לישראל עמו בח"י מקדש ישראל ור"ח (בתלמודא דידן מסתפק אם חותם והנה לדעת המדר' הזה דס"ל דחיוב לאכול פת. ס"ל דחותם שיהי' ברכה ארוכ' כמו בשבת ויו"ט נ"ל) שמעון בן אבא בשם ר' יוחנן אמר וצריך כחול"ו (כן הגיה המפרש כחול"ו בכ"ף) של מועד לומר והשיאנו ד' אלקינו הרי למדנו שראשי חדשים שקולין כמועדות ע"כ רצ"ל מדצריך לומר ג"כ והשיאנו ד' אלקינו הרי למדנו ששקולין כמועדות ע"כ צריכין בסעודה לאכול פת. וע"כ אם שכח בברהמ"ז להזכיר ר"ח חוזר כנ"ל. אבל אעפ"כ טעמא בעי. מהו הראי' מן. והשיאנו ד' אלהינו. ונ"ל לפרש ע"פ מ"ש התוי"ט בברכות. טעם למה בברכת התורה. אומרים. ברכו את הו"י'. ובברהמ"ז. נברך אלקינ"ו. ואמר דהנה המזון שמזין הש"י לברואיו. הנה הדין נותן שיזון אותם הש"י כיון שהוא בראם לכבודו ע"כ אומרים נברך אלהינו. הוא השם הדין. אבל נתינת התורה שגילה לנו מסטירין דילי'. אין הדין נותן שיעשה לנו כזאת. רק הוא מצד החס"ד הגמור. ע"כ מברכין. ברכו את הו"י' שם החסד והרחמים. עכ"ד. והנה משבתות וימים טובים. אומרים. והשיאנו (לשון חיבור ונשואין. רצ"ל תקרב לנו בחיבור) הו"י' אלהינו את ברכת מועדיך. דהנה בימים הקדושים הללו. קורין בתורה ומברכין עליו ברכו את הו"י'. וגם בחיוב לאכול פת. מזמנין נברך אלקינ"ו. הנה אנחנו מברכין הש"י בקריאת שם הוי' ובשם אלקים. הנה כל המברך מתברך. הנה יבואו ברכת המועדים לנו ג"כ בשם מלא. הו"י' אלקים וז"ש במועדים והשיאנו הו"י' אלקינו את ברכ"ת מועדיך. והנה לפי"ז תתבונן היטב דברי המדרש הזה. הביא ראי' לדבריו דהנה ס"ל דאם שכח של ר"ח בברהמ"ז חוזר לראש כמו במועדים. והטעם הוא כמש"ל דס"ל דחיוב הוא לאכול פת בר"ח. והנה הביא ראי' לדבריו מדברי שמעון בר אבא בשם ר"י. דאמר שצריכין לומר והשיאנו ד' אלקינו בר"ח כמו בחולו ש"מ והוא ע"כ מטעם הני"ל שיש בר"ח ג"כ ברכת הוי' שמברכין על התורה וגם יש בו ברכת אלקים שמברכין ברהמ"ז על הפת. ע"כ אומרים והשיאנו הו"י' אלקינ"ו את ברכת וכו':
1
ב׳ולפ"ז יונח לנו מנהגינו שאין אנחנו אומרים והשיאנו בר"ח. הגם דבירושלמי ברכות פסק שמואל לומר והשיאנו וקיי"ל כשמואל בדיני. ובתלמודא דידן לא נזכר כלל מזה. ממילא יש לנו לפסוק כירושלמי וכדעת שמואל. כיון שאין חולק בתלמודא דידן. ולפי מ"ש יונח. כיון דפסקינן בתלמודא דידן אם שכח ר"ח בברהמ"ז אינו חוזר ממילא ס"ל לתלמודא דידן דאין חיוב לאכול פת בר"ח. ע"כ אין לומ' והשיאנו הו"י אלקינ"ו את ברכ' וכו' הבן:
2
