בני יששכר, שבתות א׳:י״בBnei Yissaschar, Shabbatot 1:12
א׳שבת הוא הנשמה א"ל החומ"ר בגימ' שבת. הנה ארז"ל גוי ששבת חייב מית'. נ"ל לפרש הטעם בזה דהנה כל ימי השבוע בהעריך אותם עם יום השבת המה חומר וצורה. ימי החול המה חומר. ושבת קודש היא הצורה. וזה שארז"ל בפסוק ויכל אלקי' ביום השביעי מלאכתו וכו' ביום השש"י מבע"ל ודרשו בו. מה היה העולס חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה. והראוי להתבונן בדבריהם: הלא מנוח"ה הוא העדר המלאכה. ואיך יתואר לומר עליו מלאכה. וא"כ אכתי הקושיא במקומה עומדת ביום הששי. מיבע"ל. אבל מובן הדבר עפ"י הנ"ל. והוא מבואר בדברי קדמונינו הקדושי' הלא בספרתם. כשברא הקדוש ב"ה את עולמו בששת ימים היה הכל כחומר בלא צור"ה וברא אח"כ את יום השבת קודש הוא צור"ה. והיינו הנשמ"ה אל החומר) וקבלו כל הנבראים צור"ה והוא כמו נשמה אל הגוף (עיין באור החיים בפסוק ויכולו השמים) וז"ש רז"ל באת שבת באת מנוחה. היה העולם חסר מנוחה הוא הצור"ה כי השעבוד והעבודה כונה לחומ"ר ומנוח"ה יכונה לצורה ע' בספרי הרב הגדול בעל גור אריה ובבוא אח"כ יום השבת נשלם מלאכת העולם היינו הצורה ונשמת העולם וכן הוא תמיד הסדר שהחומר קודם לצור"ה והצור"ה באה באחרונה. וכ"ה באיכות מבחר בריאת הנפש בזה העולם הוא המין האנושי הנה כל האומות הם החומר (כמד"א שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור) וישראל עם קרובו הם הצורה. וע"כ תמצא שנתהווה אומה ישראלית אחר כל האומות במשפט הצור"ה הבאה אחר החומר והנה נתן השי"ת את יום השבת שהוא צורת הזמן לישראל עם קרובו שהם צורת הנפש משא"כ לאומות שהם החומר אין להם שייכות לצור"ה. והנה כמו החומר ברצותו לקרב א"ע למקום מובדל ממנו נתבטל דהיינו כמו האדם בעוה"ז בהגיע זמן הילוכו לעולם הרוחני מובדל הנה יכונה אצלו מיתה כי הגוף חומריי אינו יכול לעלות למקום רוחניי כמו כן האומות חומריים כול' ברצותם לשבו"ת יגיע עדיהם המיתה והביטול. ושמור עיקרי הענינים הללו. כי הם עיקרים גדולים עדות לישראל אשר הם צורו' העולם כולו והפליגו חז"ל עוד לומר. דגוי ששבת חייב מיתה אפילו בשבתו בשני בשבת דכיון שהם חומריים והמנוח"ה הוא מצד הצורה. הנה החומר ברצותו להגיע למעלת הצורה שהוא מנוח"ה יחוייב לו הביטול. בהבינך כל הדברים האלה תבין שבת נקרא קוד"ש. הוא דבר נבדל. וישראל נק' קוד"ש ואבדיל אתכם מן העמים. ע"כ במוצאי שבת אנו מבדילין המבדיל בין קודש לחול. בין אור לחושך. בין ישראל לעמים. ותבין ביותר הדבר מן הבדלות אור מן החושך. דהנה בית מלא חוש"ך. בהגיע לתוכו מעט אור. הנה החושך נתבטל לא יודע מקומו איה: כן מתבטל החומר ממילא נגד הצורה. הבן הדבר והנה קודש ישראל לי"י ע"כ כל אכליו יאשמו מתבטלים. וראיתי לאנשי מעשה שהיו נזהרים מליתן ממאכלי שבת לגוים ונכון הוא במקום שאפשר להיזהר ובמקום שא"א הנה יתקיים בזה כל אוכליו יאשמו. וזאת תהיה כוונת כל מכוין מאכלי שבת המה סם חיים לישראל וההיפך לשונאיהם והבן:
1
ב׳ומעתה תבין הרמז שבת בגימ' הוא הנשמה אל החומר. והוא שיסדו אנשי כנה"ג טועמיה חיים זכו כמו הנשמה המחי' את החומר. והוא הנרצה לרז"ל שנקנסה מיתה לאדה"ר בנטותו אחר החומר ובאת שבת שהיא הנשמ' המחי' את החומר והגין עליו ופתח ואמר מזמור שיר ליום השב"ת טוב להודות י"י וכו' הבן הדברים ועוד יתבאר אי"ה:
2
