בני יששכר, שבתות ג׳:א׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 3:1
א׳בו ידובר ברכת שבת:
ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. במדרש ויברך וכו' ויקדש אותו. כתיב ברכת י"י היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת י"י הוא תעשיר זו השבת שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי. ולא יוסיף עצב עמה. זה האבל כמד"א נעצב המלך על בנו עכ"ל. הנה יש להתבונן. דנראה ודאי דכוונת המדרש לפרש מהו. ויברך ויקדש מהו הברכה ומהו הקדושה. ולפי"ז לא נדע מהו התירוץ. וג"כ לא נודע דרשתו בסיפא דקרא ולא יוסיף עצב עמה. זה האבל. וכי ס"ד שע"י האבל ב"מ יהי' איזה וכו'. ונראה דודאי בא לפרש. מהו ויברך ויקדש. ע"כ הקדים הקדמה לפרש פסוק ברכת י"י וכו' ובפרישת הפסוק הזה יתפרש לנו מהו הברכה והקידוש בשבת והנה בפסוק ברכת י"י וכו' לא נדע פירושו. וג"כ לאו סיפי' רישי'. ע"כ פירשוהו על יום השבת. דהנה השי"ת ברא את העוה"ז ברא אלקים לעשות דייקא ועולם עשי' נק'. וכל המזונות ופרנסות להאדם הם דייקא ע"י עשי' ע"כ אמרו כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וכו' ואמרו רז"ל עוד הנהג בהן מנהג דרך ארץ. וצריך האדם לעסוק באיזה מלאכה או מו"מ והקב"ה ממציא לו עי"ז פרנסתו. והנה השבת יום שהוא אסור במלאכה לכל ישראל. ומאין תהי' פרנסתם כיון שהשי"ת ברא את העולם להיות הכל בעשי' דייקא. והנה ימי האבל ב"מ ג"כ אסורן במלאכה. אבל אין זה קושיא. כי הוא רק מקרה ליחיד וכל ישראל מותרין במלאכה. אבל יום השבת אסור במלאכה לכל ישראל. והם עיקר מציאת העולם א"כ אין כאן עשי' ביום זה. ומאין תהי' פרנסה ביום זה אבל הוא להיות שבירך השי"ת את יום השבת יש בו פרנסה בשפע מבלי עשי' וזהו פי' הפסוק עפ"י המדרש: ברכת י"י היא תעשיר זו השבת הגם שאינו יום מלאכה ועשי' עכ"ז כיון שיש בו ברכת י"י. הוא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה זה האבל שאינם גם כן ימי מלאכה. אין בהם זאת הסגולה. ומה שיש לאדם פרנסה בהם אינה קושיא כי אינה זמן איסור מלאכה לכל ישראל ובאלה הדברים תמצא פתח פתוח. לפרש בכאן מהו ויבר"ך וכו' ויקדש דהנה הפרנסה הוא חיות לכל הנבראי' והיא באה כביכול ע"י החכמ"ה העליונה. כדכתיב והחכמ"ה ת"חי' וכתיב כולם בחכמ' עשית. הנה החכמ"ה נק' קד"ש כידוע כמד"א ישלח עזרך מקד"ש (ועיין בזהר בפסוק ואנשי קד"ש תהיון לי) והנה בשב"ת כיון דכתיב בי' ויבר"ך ויקד"ש ברכו בקדוש"ה. היינו בחכמ"ה שמשם החיות. ע"כ הגם שאינו יום מלאכה יש בו פרנסה לחיות האדם. אבל בימי האבל שאסורים במלאכה אין הפרנסה מטעם זה כי אינם קד"ש ואדרבה כתב האריז"ל שלא להניח בהם תפלין דר"ת אשר הם מצד מוחין דחכמ"ה כי בימים האלה מסתלקי' מוחין דחכמ"ה והפרנס' היא לאדם מחמ' שהם ימי מלאכה לכל ישראל אבל פרנסת שב"ת היא מברכת הוי' ויבר"ך וכו' ויקד"ש וכנ"ל בחיבורא קדמאה נזדמן לנו המאמר הזה בסי' כ"ו סימנא מילת' ברכת הוי':
ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. במדרש ויברך וכו' ויקדש אותו. כתיב ברכת י"י היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת י"י הוא תעשיר זו השבת שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי. ולא יוסיף עצב עמה. זה האבל כמד"א נעצב המלך על בנו עכ"ל. הנה יש להתבונן. דנראה ודאי דכוונת המדרש לפרש מהו. ויברך ויקדש מהו הברכה ומהו הקדושה. ולפי"ז לא נדע מהו התירוץ. וג"כ לא נודע דרשתו בסיפא דקרא ולא יוסיף עצב עמה. זה האבל. וכי ס"ד שע"י האבל ב"מ יהי' איזה וכו'. ונראה דודאי בא לפרש. מהו ויברך ויקדש. ע"כ הקדים הקדמה לפרש פסוק ברכת י"י וכו' ובפרישת הפסוק הזה יתפרש לנו מהו הברכה והקידוש בשבת והנה בפסוק ברכת י"י וכו' לא נדע פירושו. וג"כ לאו סיפי' רישי'. ע"כ פירשוהו על יום השבת. דהנה השי"ת ברא את העוה"ז ברא אלקים לעשות דייקא ועולם עשי' נק'. וכל המזונות ופרנסות להאדם הם דייקא ע"י עשי' ע"כ אמרו כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וכו' ואמרו רז"ל עוד הנהג בהן מנהג דרך ארץ. וצריך האדם לעסוק באיזה מלאכה או מו"מ והקב"ה ממציא לו עי"ז פרנסתו. והנה השבת יום שהוא אסור במלאכה לכל ישראל. ומאין תהי' פרנסתם כיון שהשי"ת ברא את העולם להיות הכל בעשי' דייקא. והנה ימי האבל ב"מ ג"כ אסורן במלאכה. אבל אין זה קושיא. כי הוא רק מקרה ליחיד וכל ישראל מותרין במלאכה. אבל יום השבת אסור במלאכה לכל ישראל. והם עיקר מציאת העולם א"כ אין כאן עשי' ביום זה. ומאין תהי' פרנסה ביום זה אבל הוא להיות שבירך השי"ת את יום השבת יש בו פרנסה בשפע מבלי עשי' וזהו פי' הפסוק עפ"י המדרש: ברכת י"י היא תעשיר זו השבת הגם שאינו יום מלאכה ועשי' עכ"ז כיון שיש בו ברכת י"י. הוא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה זה האבל שאינם גם כן ימי מלאכה. אין בהם זאת הסגולה. ומה שיש לאדם פרנסה בהם אינה קושיא כי אינה זמן איסור מלאכה לכל ישראל ובאלה הדברים תמצא פתח פתוח. לפרש בכאן מהו ויבר"ך וכו' ויקדש דהנה הפרנסה הוא חיות לכל הנבראי' והיא באה כביכול ע"י החכמ"ה העליונה. כדכתיב והחכמ"ה ת"חי' וכתיב כולם בחכמ' עשית. הנה החכמ"ה נק' קד"ש כידוע כמד"א ישלח עזרך מקד"ש (ועיין בזהר בפסוק ואנשי קד"ש תהיון לי) והנה בשב"ת כיון דכתיב בי' ויבר"ך ויקד"ש ברכו בקדוש"ה. היינו בחכמ"ה שמשם החיות. ע"כ הגם שאינו יום מלאכה יש בו פרנסה לחיות האדם. אבל בימי האבל שאסורים במלאכה אין הפרנסה מטעם זה כי אינם קד"ש ואדרבה כתב האריז"ל שלא להניח בהם תפלין דר"ת אשר הם מצד מוחין דחכמ"ה כי בימים האלה מסתלקי' מוחין דחכמ"ה והפרנס' היא לאדם מחמ' שהם ימי מלאכה לכל ישראל אבל פרנסת שב"ת היא מברכת הוי' ויבר"ך וכו' ויקד"ש וכנ"ל בחיבורא קדמאה נזדמן לנו המאמר הזה בסי' כ"ו סימנא מילת' ברכת הוי':
1