בני יששכר, שבתות ה׳:א׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 5:1
א׳עירובי שבת בו ידובר דרושי' במצו' העירובין. חצירות. תחומין. תבשילין.
במדרש פ' תולדות עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ר' נתן בשם ר' יוחנן אמר אפילו הלכות עירוב"י חצרו"ת היה אברהם יוד"ע תורו"ת ב' תורות שקיי"ם אפילו מצוה קלה שבע"פ עכ"ל. הנה בעירוב"י חצרו"ת לא אמרו שקיי"ם. רק שהיה יוד"ע. ופירש בנז"ר הקוד"ש. דארץ ישראל. מוחזקת בידו מיום שנתנה לו השי"ת ושוב אין לגוי זכות בה ולא היה צריך לעירוב"י חצרו"ת עכ"ד. והנה במריבת רועי אברהם עם רועי לוט פירשו בהיפך אצל והכנעני אז בארץ שלא זכה בה אברהם עדיין. וצ"ל דאברהם היה מחמיר ע"ע ממידות חסידות (וכ"מ מה שדרשו גבי גר ותושב אנכי עמכם אם תרצו הריני גר ואם לאו הנני תושב ואטלנה מן הדין. וכ"מ ממה שאמרו שהיו גמליו יוצאין זמומין. והקשו במדרש. וכי לא גמליו של אברהם אבינו דומין לחמרי' דרפב"י. אלא ע"כ דבאמת היו הגמלים רשאין לאכול. דכבר זכה אברהם בארץ אלא שאברהם החמיר ע"ע ממידות חסידות. ע"כ היה זומם הגמלים דמי יודע אם יחמירו ע"ע הגמלים. ודו"ק) אבל קשי' דא"כ היה לו להחמיר גם בעירוב"י חצרו"ת. ואפשר לומר דבאמת היה מחמיר והיה מערב עירוב"י חצרו"ת. אבל אעפי"כ לא מיקרי בזה מקיי"ם מצות עירוב"י חצרו"ת דבאמת אינו מצוה כיון שהיה פטור לגמרי והוה כמו שמערב בביתו שדר בו לבדו מבלי שותפים ודיורים אחרים כנ"ל לתרץ לדעת בעל נז"ר הקוד"ש:
במדרש פ' תולדות עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ר' נתן בשם ר' יוחנן אמר אפילו הלכות עירוב"י חצרו"ת היה אברהם יוד"ע תורו"ת ב' תורות שקיי"ם אפילו מצוה קלה שבע"פ עכ"ל. הנה בעירוב"י חצרו"ת לא אמרו שקיי"ם. רק שהיה יוד"ע. ופירש בנז"ר הקוד"ש. דארץ ישראל. מוחזקת בידו מיום שנתנה לו השי"ת ושוב אין לגוי זכות בה ולא היה צריך לעירוב"י חצרו"ת עכ"ד. והנה במריבת רועי אברהם עם רועי לוט פירשו בהיפך אצל והכנעני אז בארץ שלא זכה בה אברהם עדיין. וצ"ל דאברהם היה מחמיר ע"ע ממידות חסידות (וכ"מ מה שדרשו גבי גר ותושב אנכי עמכם אם תרצו הריני גר ואם לאו הנני תושב ואטלנה מן הדין. וכ"מ ממה שאמרו שהיו גמליו יוצאין זמומין. והקשו במדרש. וכי לא גמליו של אברהם אבינו דומין לחמרי' דרפב"י. אלא ע"כ דבאמת היו הגמלים רשאין לאכול. דכבר זכה אברהם בארץ אלא שאברהם החמיר ע"ע ממידות חסידות. ע"כ היה זומם הגמלים דמי יודע אם יחמירו ע"ע הגמלים. ודו"ק) אבל קשי' דא"כ היה לו להחמיר גם בעירוב"י חצרו"ת. ואפשר לומר דבאמת היה מחמיר והיה מערב עירוב"י חצרו"ת. אבל אעפי"כ לא מיקרי בזה מקיי"ם מצות עירוב"י חצרו"ת דבאמת אינו מצוה כיון שהיה פטור לגמרי והוה כמו שמערב בביתו שדר בו לבדו מבלי שותפים ודיורים אחרים כנ"ל לתרץ לדעת בעל נז"ר הקוד"ש:
1
ב׳ולי הקטן נראה שאין אנחנו צריכים לילך בדרך רחוקה ויש לפרש כפשוטו שהיה יוד"ע ה' עירוב"י חצרו"ת. אבל לא היה יכול לקיים המצוה. דעם מי היה יכול לערב הרי כל העולם היה גוים בנ"י נ"ח ואם היה דר נכרי עמו בחצר. הרי אוסר עליו ובודאי לא הוציא מביתו. וב"ב הם ברשותו. וא"ת הרי היה הגרים והנפש אשר עשו בחרן בודאי גם להם היה דין בנ"י נ"ח ואברהם למדם דרכי השי"ת יחודו ויראתו ואהבתו והלכות ז' מצות שנצטוו:
2
ג׳והנה מהראוי לתת לב מהיכן קא דייק ר' יוחנן מן המקרא עירוב"י חצרות דייקא. וגם מאי רבותי' דעירוב"י חצרו"ת שפרטה זאת התורה בשבחי' דאברהם יותר מכל המצות דאורייתא ודרבנן. ונ"ל דדרש על מצות דרבנ"ן דייקא מדכתיב עק"ב אשר שמע אברהם בקולי. דייק לשון עק"ב ולשון בקול"י. קול דייקא. ואפרש לך דהנה אנחנו מברכין על מצות דרבנן אשר קדשנו במצותיו וצונו. והיכן צונו (כדמקשי רז"ל) אך היא דהנה כתיב בנתינת התורה קול גדול ולא יס"ף ומתרגמינן ולא פסק. והנה עפ"י פירושו הוא היפך הפסוק אבל תרווייהו קשוט (כי התרגו"ם ג"כ ניתן בסיני בבחי' תור"ה שבע"פ) והנה תדע משארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש עד סוף כל הדורות הכל ניתן מסיני. והנה לא נתגלה הדבר. עד בא זמן החכם בעל המאמר בדורו וגילה הדבר ההוא. ולמה כזאת. אבל הוא שכל הדברים הללו שלא הגיע זמנם להתגלות בפועל הדבו"ר ניתנו בבחי' קו"ל בלא גילוי הדבור בפה היינו תורה שבע"פ עד בא זמן הנשמה ההוא לבוא אל העולם בדור הראוי ושייך לזה. אז נתגלה הדבר ע"י החכם ההוא ויצא מן הכח אל הפועל מן קו"ל אל דבו"ר (ומתייחדים ומתחברים קו"ל דבו"ר תורה שבכתב ותורה שבע"פ קו"ל דבו"ר בגי' שמ"ח שמחה לאיש במענה פיו שמחת לב אשה. וז"ש שארז"ל בזמנם בעת אשר גילוי טעמי תורה והוציאו מן הכח אל הפועל לחבר קו"ל דבו"ר אמרו. והיו הדברים שמחי"ם כנתינתם בסיני עיין לקמן והבן) ומעתה אם עיני שכל לך תשכיל ותדע. התורה הזאת חמד שעשועים שלימה ניתנה וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בסוף יומיא. אבל כל הדברים האלה היו בעת נתינת התורה בבחי' תורה שבכתב שהוא קול. וע"ז נאמר קול גדול ולא יס"ף שא"צ להוסיף עלי' לא תחסר כל בה כרכא דכולא בי'. אבל להתגלות העניינים מן הכח אל הפועל מן הקו"ל אל הדבו"ר לבוא לידי תור"ה שבע"פ זה מתגלה בכל זמן ועידן ע"י חכמי הדור כ"א ואחד בזמנו כפי שורש נשמתו המסוגלת לכך. ע"כ בבחי' תרגו"ם שהיא מן התורה שבע"פ מתרגמינן ולא פס"ק שעד היום לא נפסק לנו נתינת התורה אשר השי"ת מחדש בטובו לעמו ישראל בכל יום ויום מעדני' לנפשינו ניתן ע"י חכמי הדורות בכ"ז ועידן והכל היא מבחי' התורה אשר ניתנה במעמד הנכבד. אשרי העם שככה לו:
3
ד׳ובזה תתן מעדנים לנפשך: בהבינך נוסח ברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים ונת"ן לנו את תורתו כבר נת"ן בבחי' קו"ל גדול ולא יס"ף בהקראו אין מחסור כל דבר ומסיימין בא"י נות"ן התור"ה מחדש בכל יום ונותן מחדש בלי הפסק היינו התגלות העניינים המסולאים בכל יום ובכ"ז ע"י חכמי הדור כ"א כפי שורש נשמתו והוא בבחי' קו"ל גדול ולא יס"ף כמקראו וכתרגומו ובזה תתבונן היטב משארז"ל היכן צונו ופליגי בה אמוראי ח"א שאל אביך ויגד"ך כבר היה בסיני ואינו מחוסר אלא הגד"ה בדבור: וח"א לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו (ומאי בינייהו פירשנו בעז"ה) ע"כ שפיר שייך לומר וצונ"ו: הבן:
4
ה׳ועתה עמוד והתבונן ואשמיעך את דבר אלהים: תכון לעד לעולם זכות ישראל עם סגולתו בנתינת התורה במעמד הנכבד אמרו נעשה ונשמע נעש"ה מה שכבר ניתן לנו בביאור בהתגלות כעת בבחי' קול ודבור ונשמ"ע בכל דור ודור מן חכמי הדור מה שיגלו לנו תעלומות חכמה אותן הדברים הנשארים בקול ועל ידם יתגלו לידי דבור. נשמ"ע מפיהם כי דבר י"י בפיהם אמ"ת תורת אמ"ת. ואם עיני שכל לך תבין אשר במעמד הנכבד מתחילה כתיב ויקרא אל משה וכו' וישם לפניה' את כל הדברי' האלה אשר צוהי י"י נאמר אח"כ ויענו כל העם יחדיו כל הדברים אשר דבר י"י נעש"ה ולא נאמר ונשמ"ע ואח"כ כתיב (במשפטים) ויבא משה ויספר לעם את כ"ל דברי י"י סיפר להם באריכות איך יש ריבויים לאין משער בדברי י"י אז ויען כל העם קו"ל אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר י"י נעשה ונשמ"ע:
5
ו׳והנה אחרי הודיע השי"ת אותנו את כל זאת. הנה נודע אשר כל דברו חכמינו בכל דור ודור אשר מפיהם אנו חיים ושותים בצמא את דבריהם. דבריהם דברי אלקים חיים ממש דהנה התורה הוא חכמתו של יוצר בראשית. בראשי"ת בחוכמתא ראשית חכמ"ה והחכמ"ה מן אלקים חיי"ם והנה כיון שכל דברי חכמי"ם הם ג"כ תורה ממש חכמתו של יוצר בראשית חיי כל חיים כי החכמה תחי' וכל העובר על דברי חכמי"ם חייב וכו' כי נתרחק מן החיים והפורש מדבריה' כפורש מן החיים. וה"ס הפסוק שמע"ו (כענין שהבטחתם בסיני במאמר ונשמ"ע וכמש"ל) ותח"י נפשיכם:
6
ז׳ועתה תבין מה שקראו בזוהר לקדושת יום השב"ת יומא דנשמתא יומא דאוריית' והיא כיון דכל נשמה מסוגל' להוציא תורה חדשה מן הישנה בכ"ז ועידן. והנה בשב"ת קודש שבאים נשמות יתירות לכ"א מישראל. הנה ע"כ יש עמה תור"ה חדשה הצריכה להתגלות ע"י הנשמה הלזו ביום הזה בדור הלזה כפי אשר שיערה החכמה האלקית מבראשית לפי צורך נשמות הדור:
7
ח׳ועתה לחזור לענינינו דשמע והוכיח ר' יוחנן מפסוק עק"ב אשר שמע אברהם בקול"י שקיים וידע אברהם כל המצות דרבנן שעתידין לחדש בכל דור ודור והביאם לבחי' דבו"ר אבל ניתנו בסיני בקו"ל ובסוף יומייא בכ"ז ועידן יוצאים מן הכח אל הפועל. וזה פירוש הכתוב לדעתו (עק"ב מה שעתיד להתחדש בעק"ב ובסוף יומי') אשר שמע אברהם בקול"י שמע לה אברה"ם מן קו"ל הבין מן בחי' קו"ל התגלות הדבו"ר. הבן הדברי"ם. ומה שפרט ר' יוחנן לרבותא עירובי חצרות יתבאר בסמוך:
8
ט׳ואגב אורחא את אשר עם לבבי אשיחה. הנלע"ד שבזה יש לפרש ג"כ דברי המדרש בפסוק הנ"ל וזה לשונו. ר' ברכי' בשם ר' יהודה אמר אין לך כל יום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד של מעלה שנאמר והגה מפיו יצא. ואין הגיון אלא תור"ה שנאמר והגית בו וכו' ואפי' זה הי' אברהם יודע. ע"כ בא ג"כ לבאר לשון עק"ב ולשון בקול"י ולדעתי הן הן הדברים הנאמרים למעלה בדברי ר' יוחנן. רק ר' ברכי' הוסיף. דאותן הדברים אשר נתנו בבחי' קו"ל בשעת מת"ת ולא נתגלה בבחי' דבו"ר וכל דור ודור יוצאין מן הכח אל הפועל מן ההעלם אל גילוי הדבור על ידי החכמים שבדור כפי עתו וזמנו כיון שהחכם שבדור מביאו לידי גילה דבו"ר אז כביכול השם יתברך מגלה הדבר לפמליא של מעלה. ואומר יונתן בני כך הוא אומר אביתר בני כך הוא אומר וכן מאיר בני כך הוא אומר. ותתבונן משאחז"ל בפסיקתא כשעלה משה למרום שמע קול"ו של הקב"ה אומר אליעז"ר בני אומר פרה בת שלש וכו'. דקדקו לומר שמע קולו של הקב"ה. כי הנה לא הי' ר' אליעזר עדיין בעולם וההלכה הזאת שייכות לשורש נשמתו שיתגלה על ידו בתורה שבע"פ ובדורו להביאה לבחי' דבו"ר ע"כ היתה הלכה הזאת עדיין בבחי' קול ע"כ אמרו על משה שמע קולו של הקב"ה אבל בהגיע זמן ר' אליעזר בדורו. שהביא הלכה הזאת מן הקו"ל אל הדבו"ר אז גילה השי"ת בדבור ההלכה הזאת בפמליא של מעלה. ואביא לך עוד ראי' מן תלמוד' דידן. אשכחי' ר' פלוני לאליהו וא"ל מה קא עביד קוב"ה אמר לי' קאמר שמעתת' מפומייהו דכולהו תנאי וכולהו אמוראי. ומפומי' דר' מאיר לא קאמר על שלמד תורה מאחר (ופרש"י דכתי' ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא וכו' אם הרב דומה למלאך ד' צבאות תורה יבקשו מפיהו ובאם לאו וכו') א"ל הרי אמרו ר"מ רמון מצא תוכו אכל וכו'. א"ל השתא קאמר מאיר בני כך הוא אומר וכו' הנה ע"ז ישתומם כל משכיל וכי ח"ו לא ידע קוב"ה אשר ר' מאיר בורר הטוב וכו' עד שאמר האמורא הזה. ועפ"י דברינו ניח' שכבר היתה ההלכ' רווחת ובאה לידי דבור. איפסק להלכ' בב"ד של מטה אם הרב דומה למלאך ד' צבאות וכו' אבל יש בזה עוד הלכה דהיינו צדיק גדול וקדוש אשר יכול לברר הטוב מן וכו' הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו אבל זאת ההלכה לא היתה עדיין בבחי' דבו"ר כי לא איפסק עדיין להלכה בב"ד של מטה. ע"כ לא אמר הקב"ה תורה מפומי' דר"מ על שעבר על ההלכ' הרווחת וגמר תור"ה מפומי' דאחר עד אשר הצדיק הזה בעוה"ז הביא זאת הלכה הנעלמת בקו"ל לידי דבו"ר ופסקה להלכה הנה נתגלתה ההלכה גם בפמליא של מעלה ואמר קוב"ה מאיר בני כך הוא אומר וכו' הבן. ומעתה דברי ר' נחמי' במדרש הן הן דברי ר' יוחנן ממ"ש עק"ב (אפילו אותן ההלכות שיתגלו בעק"ב ולבסוף בדבורו של הקב"ה שיאמר בשם הצדיקים והחכמי"ם שבכל דור והיו הדברים עד זמנם בבחי' קו"ל) אשר שמע אברהם בקול"י (שמע אותן א"א מן בחי' קו"ל תור' שבכתב ועוד יתבאר אי"ה). ומה שדקדקנו מהיכן דייק ר' יוחנן עירוב"י חצרו"ת נראה דדיק לה מן וישמור משמרתי דהנה מן התורה אסור לטלטל מן רשות היחיד לרשות הרבים או בהיפך ובאו חז"ל והשיג בחכמתם לאסור לטלטל מן רשות המשתמ"ר ליחיד (היינו בי"ת) לרשות שאינו משתמר ליחיד (היינו חצר שרשות הרבה בעלי בתים שולטים בו) וזו הוא וישמור משמרת"י היינו שמר המצוה שאמרו חכמים לחלק בשימור זה מה שנ"ל כעת:
9
י׳ומה שדקדקנו לדעת ר' יוחנן מה אולמי' דמצוה הזאת עירוב"י חצרו"ת מן כל המצות דרבנן שרמזה התורה לשבחו א"א יותר מן כל המצות ומה שי"ל בזה דהנה מן התורה בשבת קודש אסור להוציא מרה"י לרה"ר. רשות היחיד יכונה לגבול הקודש אחדות יחיד ומיוחד ד' אחד ושמו אחד: ורשו"ת הרבי"ם יכונה לסט"א בסוד הכתוב הן רבים עתה עם הארץ (והטעם דאזלי בפירודא יתפרדו כל פועלי און) והוא כעין כלל לכל התורה. כי העוסק בתורה ומצות נפשו מקושרת ברה"י גבול הקדש. ובהיפך העובר עבירות ח"ו ברה"ר סט"א וחכמינו ברוח קדשם הוסיפו משמרת אפילו להוציא מרה"י לרה"י הדומה כעין רה"ר דהיינו חצר שהרבה יחידים משתמשין בו ג"כ יהי' נאסר הנה נרמז בזה משמרת לכל התורה. לעשות משמרת לבל להכניס הקודש ח"ו שאז יכניס א"ע לרה"ר ח"ו מחוייב לעשות משמרת למשמר' ולקדש א"ע במותר לו א"כ הוא כלל לכל התור' לכל הגדרי' וסייגים שהם בתורה שבע"פ ע"פ ציווי חז"ל הנה שמר זה אברהם. והדבר הכולל הוא ששומר עירוב"י חצרו"ת. הבן הדבר:
10
י״אעוד ארמוז לך רמז מופלג במצות עירובי חצרות שהוא רמז נכון לכלל התורה לחבר השתי תורות תור' שבכתב עם תורה שבע"פ. תורה שבכתב. הוא כביכול בחי' דכורא (המעבר את הנוק' תורה שבע"פ. כדמקשי' בגמ' על הלכו' ודיני' מנל"ן. מנ"א הנ"י מיל"י. ומפקינן לה טמו"ן ברמ"ז בתור"ה שבכת"ב) ותור"ה שבע"פ בחי' נוק' (המתעברת ויולדות ההלכה) והנה נ"ל תורה שבע"פ נרמזת בבי"ת רה"י גמור כי אתתא לבי תרי לא חזייא. משא"כ חצ"ר רשות להרבה בעלי בתים רמז לבחי' דכורא תורה שבכתב (ויש לרמז בהיפך חצר לרבי"ם רמז לתור' שבע"פ דאתמר בה הלכ"ה כרבי"ם עיין ריש ת"ז) מה שאין כן רה"י רמז לתור"ה שבכתב אש דת למו מיחודו של עולם. וקצת יש רמז לדרך זה בזוהר פי' לך בפסוק אשר תבחר ותקרב ישכון חצירך (נה"י מעמד הנוק' נשבע מטוב בית"ך (חג"ת אשר שם בחי' דכורא. יהי' איך שיהי' יש לרמז) הנה מצות העירוב לחבר בי"ת עם חצר רמז לחיבור תורה שבכתב עם תור' שבע"פ לרמז זה הוא שסיים ר' יוחנן במאמרו במדרש. ותורותי ב' תורות שקיים אפילו מצוה קלה שבע"פ והוא המעל' במצו"ת עירוב"י חצרו"ת שידע אברהם אבינו כי רמז מצוה זו היא יסוד מוסד לכל הנ"ל כמו שכתבתי לך. והשם הטוב יכפר. עפ"י כל דברינו הנ"ל לא יקשה לך למה המצות הזאת דוקא בשב"ת להיות שב"ת יומא דאורייתא לכ"ע בשב"ת ניתנה התורה ע"כ בשבת לו נא"ה ולו יאה המצוה הזאת והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
11