בני יששכר, שבתות ז׳:א׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 7:1

א׳בו יבואר כמה עניינים ופירושים בנוסח הברכות ותפלות שתקנו לנו לשב"ת קמא קמא דמטי לידן נימא בי' מלתא:
בשה"ג סביב המרדכי הארוך הביא שאלה בשם פסקי מהר"ם למה כשחל יו"ט או אפי' ר"ח בשבת דוחין ברכה האמצעית בשמ"ע שנתקנה לשב"ת ואומרים ברכה האמצעיות של יו"ט וכוללין בה שב"ת ע"ש מה שתירץ טעמים אשר לא ירוו צמאונינו. וזה לדעתי קושיא עצומה דזה הוא ח"ו כהעדר כבוד לשב"ת ושב"ת קדושתו חמורה יותר מכל המועדים ועפ"י פשוטו נ"ל דזהו כבוד גדול לשב"ת להורות דקדושת שב"ת קביע"א וקיימ' והוא כעין בעל הבית. וקדושת יו"ט הבא ביום השב"ת הוא כעין אורח הבא להתארח אצל בעה"ב ע"כ יו"ט נקרא מקר"א קד"ש מלשון ואח"כ יאכלו הקרואי"ם היינו האורחים המזומנים. והנה מדרך המוסר של בעה"ב לכבד את האורח יותר ממנו כמו שאומר האורח הטוב כל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי ע"כ זה מורה על קדושת שב"ת שגבה מעלתו שהוא כענין בעה"ב קבוע וקיים לעד ומכבד את האורח הטוב היינו קדושת י"ט יותר ממנו:
1