בני יששכר, שבטBnei Yissaschar, Shevat
א׳בו ידובר מהות החדש וצירוף השם הנכבד המאיר ומזלו ושאר ענינים עפ"י ספר יצירה:
צירוף השם הנכבד המאיר בזה החדש הוא ה"י ו"ה ויוצא מר"ת הפסוק "המר "ימירנו "והיה "הוא ואי"ה ידובר בזה כמה ענינים:
צירוף השם הנכבד המאיר בזה החדש הוא ה"י ו"ה ויוצא מר"ת הפסוק "המר "ימירנו "והיה "הוא ואי"ה ידובר בזה כמה ענינים:
1
ב׳בספר יצירה המליך אות צ' בלעוטה וקשר לו כתר וכו' וצר בו דלי בעולם ושבט בשנה וקורקבן בנפש זו"נ ע"כ אמרו התוכניים הראשונים כי מזל דלי הוא מזל ישראל (הגם דקי"ל אין מזל לישראל היינו שישראל ע"י מעשיהן בתורה הופכין שפיטת המזל לכל אשר יחפצו אבל עכ"פ בתולדה יש להן מזל עיין בגמ' שבת) והנה י"ל דלבעבור זה דל"י הוא מזלו של ישראל. כי דלי עשוי לשאוב בו מי"ם וזה פעולתו. והנה הוא משמש אל המים ואין מים אלא תורה כמד"א הוי כל צמא לכו למים להורות על האמור דמזלו של ישראל הוא עבד משמש אל התורה והגם ששפיטת המזל מחייב באיזה אופן וכו' הנה עסק התורה ומצות יתהפך הכל לטוב ולכל אשר יחפוצו יטו את המזל כיון שמזלן הוא עבד משמש אל התורה. ותבין לפ"ז מה שדרשו רז"ל אצל העבד הנאמן של אברהם אבינו (שהוא היה הראשון ראש יחוסינו שהגביהו הקב"ה למעלה מן המזלות הנה עבדו זקן ביתו דרשו עליו בפסוק ובן משק ביתי היא דמשק אליעזר) דול"ה ומשקה מתורת רבו לאחרים ונרמז הדבר אצל העבד להורות על הנ"ל שע"כ מזל דל"י הוא מזלן של ישראל כי הדלי הוא עבד משמש אל המים זו תורה והעבד אין לו רצון בעצמו כ"א רצון האדון כמ"ש החסיד בחו"ה הבן הדבר:
2
ג׳ובזה יפתחו עיניך ותבין אשר העבד הנאמן הלזה כאשר שלחו אברהם (אשר הגביהו הקב"ה למעלה מן המזלות) להביא אשה ליצחק אשר מהזיווג הלזה תתיילד האומ' הקדושה אשר מזלה דל"י הוא המשמש אל המים זו תורה הנה העבד הלזה אשר הוא דול"ה ומשק' מתור"ת רבו מסמני' מילתי' ואמר והיה הנערה אשר אומר אלי' הטי נא כד"ך וכו' ואמרה שתה וכו' היא האשה אשר הוכיח י"י לבן אדוני כי זה הוא הסימן אשר ממנה יצאו האומה הקדושה אשר מזלה דל"י ובלה"ק יכונה כ"ד והוא עבד משועבד ומשמש אל המי' זו תורה הבן הדבר ברחב ידים:
3
ד׳ובאלה הדברים תמצא טוב טעם אשר משה רבינו בתחלת החודש הזה (מזלו דל"י מזלן של ישראל) התחיל לבאר את התורה בס' משנה תור' כדכתיב בעשתי עשר חדש באחד לחדש הואיל משה באר את התורה הזאת לאמ"ר לדורות אין מזל לישראל היינו שמזלן כפוף ומשועבד אל התורה ע"כ דייקא בחדש הזה אשר בו מזלן של ישראל הואיל משה באר את התורה הבן:
4
ה׳ותתבונן עוד יתרו הי' חכם גדול בכל חכמ' האיצטגנינו' וחכמת המזלות כמ"ש רז"ל שאמר עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים כי הוא היה בקי בכל ענייני העבודות של הככבים ומזלות להוריד כוחותיהן ואמר ע"ז עתה ידעתי כי גדול י"י וכו' ע"כ יתרו שהיה חכם גדול בכל זה כשאמרו לו בנותיו איש מצרי הצילנו וכו' וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן הבין הענין שהוא מבני ישראל אשר מזלן דל"י והוא משמש אל המים ע"כ א"ל למה זה עזבתן את האי"ש אי"ש בגימטריא שב"ט וגם בלעם הרשע רמז בדבר יזל מים מדלי"ו וזרעו במי"ם רבים. הבן:
5
ו׳דלי במילואו כזה דל"ת למ"ד יו"ד בגימ' ח' פעמים גלג"ל היינו ז' ככבי לכ"ת והגלגל השמיני אשר קבועין בו הככבים כולן בטלין משפיטתן נגד מילוי הדלי היינו המי"ם זו תור"ה גם הניקוד של צירוף השם הנכבד המאיר בחדש ההוא בגימ' גלג"ל:
6
ז׳ועמך כולם צדיקי"ם כיון שמזל"ן גם בעוה"ז הוא מזל הנברא ע"י אות צ' והוא יהי' סימן הגאול' לעתיד ב"ב צמ"ח צדי"ק כידוע מרז"ל והוא בעת אשר יתרומם קרנן ומזלן של ישראל לעד:
7
ח׳החדש הזה עפ"י סדר הדגלים הנ' הוא מיוחס לשבט אש"ר אשר כתיב בי' מאשר שמנה לחמו וכו' וכתיב בי' וטובל בשמן רגלו כי השמ"ן זית הי' הרב' בחלקו וכ"מ ששמן זית מצוי שם החכמה מצוי' כמד"א וישלח יואב תקועה (תקוע' אלפא לשמן) ויקח משם אשה חכמ"ה כיון דהמזל של החדש הזה הוא מזל דל"י הוא מזלן של ישראל והוא עבד משמש משועבד אל המי"ם זו תורה היא עיקר החכמה אוריית' מחכמה נפקת בראשי"ת בחוכמת"א ע"כ מיוחס החדש הזה לשבט אשר אשר בחלקו השמן זי"ת המסוגל לחכמ':
8
ט׳בו יתבארו מאמרים שונים מענין ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות:
מתניתין באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש ובה"א בט"ו בו ע"כ. הנה אומרו כדברי ב"ש בכ"ף עפ"י הפשט י"ל דהנה בגמ' הביאו ברייתות דיש עוד כמה ראשי שנים ט"ז בניסן ר"ה לעומר וחג השבעו' ר"ה לשתי הלחם ומתרץ שם כמה תירוצים מה שהתנא דידן לא קחשיב ולחד תירוצא דתנא דידן לא קחשיב רק ארבעה ראשי שנים שהן בראשי חדשים ומקשי אחד בשבט כב"ש ומתרץ דה"ק ג' לדברי הכל והרביעי פלוגתא דב"ש וב"ה ולפ"ז הוא בדקדוק נכון מתחיל התנא ארבעה ראשי שנים הם (בארבעה ראשי חדשים) ומונה אותן אחת לאחת עד שמגיע אל אחד בשבט (אמר) כדברי ב"ש זה הוא רק אליבא דב"ש מה שאין כן לב"ה אינן רק שלשה ראשי שנים בראשי חדשים והוא נכון על פי הפשט לפי תירוץ הזה בגמרא ויתבאר אי"ה דרכים אחרים:
מתניתין באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש ובה"א בט"ו בו ע"כ. הנה אומרו כדברי ב"ש בכ"ף עפ"י הפשט י"ל דהנה בגמ' הביאו ברייתות דיש עוד כמה ראשי שנים ט"ז בניסן ר"ה לעומר וחג השבעו' ר"ה לשתי הלחם ומתרץ שם כמה תירוצים מה שהתנא דידן לא קחשיב ולחד תירוצא דתנא דידן לא קחשיב רק ארבעה ראשי שנים שהן בראשי חדשים ומקשי אחד בשבט כב"ש ומתרץ דה"ק ג' לדברי הכל והרביעי פלוגתא דב"ש וב"ה ולפ"ז הוא בדקדוק נכון מתחיל התנא ארבעה ראשי שנים הם (בארבעה ראשי חדשים) ומונה אותן אחת לאחת עד שמגיע אל אחד בשבט (אמר) כדברי ב"ש זה הוא רק אליבא דב"ש מה שאין כן לב"ה אינן רק שלשה ראשי שנים בראשי חדשים והוא נכון על פי הפשט לפי תירוץ הזה בגמרא ויתבאר אי"ה דרכים אחרים:
9
י׳ר"ה לאילן לא אמר לאילנות כמו באינך. יש לרמז מה שקבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרו"ג כשר יפה ומהודר שיזמין הש"י בעת המצטרך למצוה כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות והוא כפי הזכו' של כ"א מישראל הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיח' שיזדמן לו הש"י לעת המצטרך את הפרי עץ הדר. והנה תפלתו תעשה פירות וזה שרמז התנא באומרו לשון יחיד לאיל"ן להורות על האילן המיוחד המבואר בתורה למצות:
10
י״אעיין ע"ש במאמר חדשי תמוז ואב מאמר בתול' במחול סי' ב' ג' ותבין ענין ט"ו בשבט וכאשר תתבונן שם תבין ג"כ טעם למה אמר התנא בלשון יחיד איל"ן בגימ' הוי"ה אדנ"י יחודא שלים:
11
י״בתשכיל ותתבונן במאמרי חודש סיון מאמר א' סימן ו' ז' בענין ההוא גר שבא לשמאי (שהוא מסטרא דגבור' ויראה) ואמר למדני כל התורה כולה על רגל אחד דחפו באמת הבנין שבידו (אצל שמאי שהיה מסיטרא דגבורה ויראה היה בידו אמת הבנין דהבנאי מתחלתו מצויר כל הבנין כולו כאחד במחשבתו וזה אינו דבר המתקיים ואח"כ בונה ע"י צמצומים שונים באמת הבנין היום כך ולמחר כך עד שנגמר הבנין וזהו דבר המתקיים הבן). והלל קרבו לההוא גר כי הלל מסיטרא דחסד אהבה הנה למדו ענין אהב' דעלך סני וכו' הוא מצות ואהבת לרעך וכו' ע"ש במאמר הנ"ל ותבין כי נלאיתי לכפול הדברים באריכות והנה חידוש הלבנה בחדשה נקוד' ומוספת במדריג' יום אחר יום עד שתעמוד על מילוא' בט"ו. הנה ענין החידוש מהתחלת החודש ומוספת בכל יום הוא דמיון התורה שהאדם מעצמו יוסיף בכל יום יותר שכל משכל עד יוציא מכח אל הפועל מה שהוא בכח שכל נשמתו ומילוי הלבנה הוא דמיון התורה שהאדם מתבונן עד אשר לא יצא לאויר העולם שמלמדין אותו כל התורה כולה ע"ש במאמר הנ"ל ענין תור"ת חס"ד ותור' מפי הגבורה עמש"ל במאמר א' בענין מזל דל"י שהוא מזלן של ישראל והוא משועבד למים זו תור"ה ע"כ הוא ר"ה לאילנות כי האדם עץ השד'. ומעתה תשכיל באחד בשבט הוא כדבר"י בית שמאי שהם מסטרא דגבורות ובט"ו בו הוא דברי בית הלל שהם מסיטרא דחסד אהב' ע"כ אמר כדבר"י בכ"ף הבן הרמיזות הללו:
12