בני יששכר, סיוון ב׳:י״אBnei Yissaschar, Sivan 2:11
א׳ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. הנה כבר נאמר ונשנה בדברינו זה בזה שלכאורה הדברים אינם מובנים. אומרו לנתינת טעם כי לי כל הארץ. ואין זה בנותן טעם. ודברי המפרשים הלא הם ברחב ידים כ"א כפי אשר חלק להם הש"י בבינה. וכבר גם אנחנו בעניינו דברנו מזה וכעת נבא לבאר עפ"י הקדמה מה דידוע דהמגיד של מרן הב"י הקשה דמהראוי היה שלא לאכול בעצרת כיון דהוא יום החמשים רמז ליובל דרגא דבינה עוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתי' עיי"ש מה שתירץ. והנה בתלמודא דידן אפי' מאן דס"ל בכל מועדי ד' או כולו לי"י או כולו לכם. בעצרת מודו דבעינן נמי לכם. והוא לפלא. וגם לפי פשוטו יקשה הנה זאת התור' עיקרה היא תענוג נפשיי ועל ידה השארת הנפש ברוחניות מהראוי ביום נתינתה להתעסק רק ברוחניות ולא בגשמיות אכילה ושתי'. ונ"ל עפ"י מ"ש מהר"ש פרומו (הביאו הרב הגדול חיד"א זלה"ה) על הקושיא שהוקשו כיון שיעקב ועשו חלקו העוה"ז והעוה"ב. ויעקב נטל העוה"ב. ועשו העוה"ז. א"כ בני ישראל אינם רשאים מן העוה"ז ליהנות. רק כל מה שהוא בהכרח גדול לצורך החיות. ואיך מצאנו ידינו ורגלינו כי זה דבר שא"א ובפרט שבתורה יש לנו הבטחות גדולות על טובות עוה"ז. ותירוץ מהר"ש הנ"ל להיות תנאי התנה הקב"ה עם מ"ב אם יקבלו ישראל התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו. נמצא ישראל שקיבלו את התורה. הצילו את כל העולם (שהיה עומד אז בסכנה גדולה) והוה כמציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר דהוא שלו. וא"כ הגם שהעוה"ז היה שייך לעשו כיון דהיה העולם בסכנה גדולה וישראל הצילוהו. הרי עוה"ז ג"כ שלהם ואין לעשו ולכל האומות שום טו"מ גם על העוה"ז ואדרב' וכו' עכ"ד:
1
ב׳הג"ה ולדעתי יתפרש הדבר בפסוקי נבואת בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכין ובגוים לא יתחשב. והנה אין מן הצורך להרבות בדיקדוקים כיון שהדברים בעצמם אינם מבוארים. ולפי הנ"ל יתכן דהנה צורים נקרא האבות כמד"א הביטו אל צור חצבתם. והנה ראש צורים נק' יעקב שהוא מובחר שבאבות והוא הנזכר ראשונה בזכירת בריתי וזכרתי את בריתי יעקב והנה הגבעות הם הרים קטנים שאינם כמו הגדולי' כמבואר בסבא משפטים והוא רמז להר סיני שהוא קטן בערך תבור וכרמל וזה שיש לפרש במאמר בלעם כי מראש צורים אראנו (אני רואה את מעלתו מה שסיגל ע"י ראש צורים היינו יעקב שבירר לחלקו וחלק בניו. העולם הבא) ומגבעות אשורנו (וג"כ אני מסתכל מה שסיגל מגבעות. היינו מהר סיני שנק' גבעה להיותו קטן (ואמר לשון רבים ומגבעות מפני שהרבה שמות נקראו לו הר סיני הר חורב וכו') שאז סיגל גם עולם הזה להיות שהצילו מזוטו של יום ושוב אין לשום אומה ולשון להתחשב עמהם. היינו לבוא עמהם בחשבון לומר כיון שעוה"ב הוא שלכם. העוה"ז היא שלנו. וז"ש כשאני מסתכל מראש צורים ומגבעות כנ"ל. הנני רואה הן עם לבדד ישכון בין בעוה"ב בין בעוה"ז ובגוים לא יתחשב. א"צ לעשות חשבון עם הגוים. זה שלי וזה שלכם כי הכל שלהם והבן:
2
ג׳ומעתה מה נכבד לפסק הלכה מאמר חז"ל הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. הגם דהוא יום החמישי' ורמז לדרג' דבינ' עוה"ב בעינן נמי לכם לרמז זה שהרווחנו במעמד הנכבד גם חלק עוה"ז ואין להאומות שום טו"מ גם על הנאת עוה"ז וכל מה שהצלנו (מן תהו ובהו) לנו הוא ולבנינו ע"ע. א"כ אכלו משמנים ושתו ממתקים כי כי קדוש היום:
3
ד׳אחר הדברים האלה יתפרשו לך המקרא קדש שהתחלנו. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגול' מכל העמים רצ"ל אפי' אותו מן חלקי העוה"ז המגיע לכל העמים. תהיו לי לסגולה לתת אותה לכם. ואמר הטעם כי לי כל הארץ. היינו כל הארץ היה לי בידי להחזיר אותה לתהו ובהו כפי התנאי. ועכשיו שהצלתם אותה שלכם היא כל הנאותי' ואדרבה הנאת העמים בעוה"ז גזילה היא בידם. וז"ש אח"כ (אעפ"י שכל הנאות עוה"ז שלכם הוא. אעפי"כ תהיו לי ממלכת כהנים (להתנהג בהנאותי' לא כדרך הזוללים והסובאים. רק כנוטל פרס ונפקתא מבי מלכא לכהנים דמשלחן גבוה קא זכו) וגוי קדוש (מובדלים להתנהג בפרישות ולקדש עצמכם במותר לכם) אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (סבא אשר מאס בעוה"ז ומסרן לעשו. והן היום שזכותם גם עוה"ז. קדשו עצמיכם ותהיו קדישים:
4