בני יששכר, סיוון ד׳:ג׳Bnei Yissaschar, Sivan 4:3
א׳חג השבועות עפ"י קביעות שלנו הוא נקבע בכל פעם ביום הששי לחדש יום מתן תורתינו היה בז' לחדש ועפ"י מה דקי"ל פסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' ואיקלע לפי"ז ר"ח אייר בשבת. ור"ח סיון ביום א'. ולכ"ע בשבת ניתנה תורה לישראל א"כ היה יום ז' לחדש. ונ"ל הטע"ם. דהנה זאת התורה קיי"ל צריכה שרטו"ט. ודרשו חז"ל בפסוק ביקש שלמה למצוא דברי חפץ. יצאת בת קול וכתוב יושר דברי אמת ולדעתי הוא הסוד דברי חפץ. ה"ס השרטו"ט שה"ס התורה הנעלמה קודם התגלותה בבחי' אותיות הדבור. וה"ס התורה בהיות' בבחינת מחשב"ה סוד חכמ"ה ה"ס בראשי"ת תרגומו בחוכמות"א (תרגום ירושלמי המיוחס ליונתן הג"ה זה שיסד המשורר בראשי"ת תורת"ך הקדומה רשומה חכמת"ך הסתומה: וזש"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כי סוד החכמה א"א להשיג אם לא ע"י שנתלבשה בבחי' אותיות הדבור אנחנו מציצים מן החרכים ע"י האותיות סוד התורה הנעלמ' היא החס"ד הגמור אשר התחסד הש"י עם ישראל עם קרובו אשר הלביש להם החכמה באותיות ולשון. וז"ס פיה פתחה בחכמה (אורייתא מחכמה נפקת) ותורת חסד על לשונה החסד שבתורה הוא שנתגלית לנו באותיות הלשון וע"כ דרשו חז"ל כי חיים הם למוצאיהם. למוצאיהם בפ"ה בדבור דייקא כי ע"י דבור הפ"ה יתגלה הנעלם שבתורה סוד החכמה והמחשבה וקראו חיים כי החכמה תחי' סוד המוחין נק' חיים (כנודע מכוונות התפילין אהיה הויה אהי' בגימ' חיים וז"ש כי חיים (היינו סוד החכמ' והמחשב' שבתורה הנק' חיים) הם למוצאיהם (בפה בדבור דייקא ובזולת הדבור לא תושג התורה במחשבה. וגם מה שמשיג משתכחת ממנו כדמיון המת המשתכח מן הלב הג"ה התבונן מ"ש הרב בעל גו"א בנתיבות דמש"ה חיים הם למוצאיהם בפ"ה דייקא. כי ויהי האדם לנפש ח"י' מתרגמינן לרוח ממללא א"כ הרוח ממללא הוא הנפש ח"י' וכשאין מוציא בפה לא תוצדק בו נפש חי' והנה טעמא בעי ע"ז. ולפי מ"ש ניחא בטוב טעם: והנה ביקש שלמה למצוא דברי חפץ סוד השרטוט סוד החקיק'. התורה הנעלמה במחשבה מבלי התלבשותה בדבור. יצתה ב"ק וכתוב יושר דברי אמת. כי א"א להשיג הנעים רק ע"י כתיבה ואותיות הדבור. והנה הש"י צוה למשה נאמן ביתו קודם מתן תורה. וקדשתם היום ומחר לעשות הכנה לתורה שהיא מסוד הקדש חכמ"ה (אורייתא מחכמה נפקת וחכמ"ה נקרא קדש כמד"א ישלח עזרך מקדש) ומש"ה הוסיף יום אחד מדעתו וסוד הדעת שלו (כמ"ש אצלינו באורך) ואח"כ וידבר אלקים את כל הדברים האלה. גילה לנו התורה כביכול ע"י אותיות הדבור (כי א"א להשיג התורה הנעלמה מבלי התלבשות כנ"ל) והנה עיקר תשוקה הנכבדת לנו ולנפשותינו היא התורה הנעלמה אשר אלי' נכספו צבא מרום. כי בודאי לא על גשמיית העניינים נכספו אשר אין נוהג ביניהם. ומשה השיב להם בגזירתו ית"ש. מו"מ יש ביניכם וכו' קנאה וכו' פ"ו וכו' רצ"ל א"א להשיג התורה הנעלמה אם לא ע"י וכו' וכנ"ל. והנה חסדו ית' גבר עלינו ליתן לנו השגת התורה הנעלמה ע"י אותיות הדבור. והנה הם ב' בחינות ימים בחג הקדוש הלזה. היינו יום א' הוא עדיין מסוד המוחין חב"ד התור' הנעלמ' ויום השני מהתגלות הענינים לנו והלבשתן בדבור. והנה הש"י כאשר נתן לנו את התורה. וידבר אלקים הי' ביום שאחר הכנת המוחין. כי זה חסדו ית"ש עלינו. ותורת חסד על לשונה דייקא. משא"כ אנחנו לזכר חסדו הש"י עלינו לשבחו על חסדיו וטובותיו אשר הטעמנו דבר שלא ניתן לצבא מרום. והנה ביותר אנחנו צריכין לו על התורה הנעלמה אשר אלי' נכספו המלאכים ולא זכו אלי'. הנה לבעבור זה אנחנו עושים וחוגגים את החג ביום ו' יום אחד קודם למתן תורה בהתלבשות הדבור. והיום המוקדם הוא יום אשר האירה התורה הנעלמה שהרי הש"י לא אמר רק וקדשתם (הכנה אל הקדש חכמה) היים ומחר. א"כ היום הג' כבר האירה התורה הנעלמה אורייתא מחכמה נפקת יסוד הקדש. ותוספת משה יום אחד. הוא שתתגלה התורה בדבור. וע"י האותיות והדבור יושג לנו אור התורה הנעלמה אשר האירה בעולמות ביום ו' לחדש. ע"כ אנחנו חוגגים בשמחת התורה ביום ו' לחודש כי הש"י צוה לנו לשמוח בשמחת התור' העלמה שהיא העיקרית אשר לא נתגלית לצבא מרום. ונגלת לנו ע"י הלבשה בדיבורי אותיות וזה שתמצא בתורה בחג השבועות נאמר ועשית חג שבועית לי"א (משא"כ חג הסוכות נאמר חג הסוכות תעשה לך. והגם שבפסח ג"כ נאמר ועשית פסח לי"א זה נאמר על הקרבן ולא על החג) אבל הוא הנרצה שהתורה מצוה אותנו לעשות קביעות החג הזה ביום הנסתר דייקא. שהוא לי"י אלקינו. כי הנסתרות לי"י אלקינו. ואנחנו מצווין לעשות החג ביום הנסתר. והנה ידיד הקורא לא קבלתי. אבל כל דברינו בדרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
1