בני יששכר, סיוון ד׳:ו׳Bnei Yissaschar, Sivan 4:6
א׳כיון שבאתי לכלל זה ובא לידינו דברי הרב התוי"ט ז"ל אדרוש לך לכבוד היום. בדבר הלכ' עפ"י הקדמה הנ"ל. והוא בגמ' ברכו' משנה. בשחר מברך שתים לפני' וכו'. בגמ' מאי מברך. א"ר אושעיא. יוצר אור וכו' ואידך מאי הוא. אר"י אמר שמואל אהבה רבה וכן אורי לי' ר"א לר' פדת ברי' אהבה רבה. תנ"ה אין אומרים אהבת עולם אלא אהבה רבה ורבנן אמר אהבת עולם. וכה"א ואהבת עולם אהבתיך. וכו'. אר"י אמר שמואל השכים לשנו' עד שלא קרא ק"ש צריך לברך (ברכ' התור') משקרא ק"ש א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה (רש"י בד"ה שכבר נפטר בא"ר שיש בה מעין ברכת התורה. ותן בלבינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתיך. (ותלמדם חוקי רצונך). וכתבו התוס' בשם הירושלמי והוא ששנה על את"ר (פי' לאלת"ר) ומסקו התוס' דזהו דוקא למי שפוטר א"ע בברכת אהבה רבה. שאינה עיקרית לברכת התורה בעינן שילמוד לאלתר. משא"כ ברכת התורה גופא פוטרת כל היום עיי"ש. והנה פסק הרי"ף ז"ל זה לשונו וקיי"ל כרבנן (היינו לומר אהבת עולם ולא א"ר) והאי דאמרינן לקמן. אר"י א"ש השכים לשנות קודם שקרא ק"ש צריך לברך ואחר שקרא ק"ש א"צ לברך מ"ט שכבר נפטר בא"ר (רצ"ל ונראה מזה שהנוסח הוא אהבה רבה) ההוא מימרא דשמואל הוא. דהוא מארי' דשמעתא קמייתא ורבנן פליגי עלי' וכבר אידחיי' לה הא דשמואל כו' וכל מה דמשתכחת בתר הכי (בגמ' לשון) אהבה רבה אעיקרא דשמואל גריר (אבל לית הילכתא כוותי') עכ"ל. הנה פליאה דעת ממני מ"מ לא הביא רבינו הגדול הרי"ף ז"ל לדינא הך פיסקא דשמואל השכים לשנות וכו' משקרא ק"ש אצ"ל שכבר נפטר בא"ר שלכאור' הדין הזה אין חולק עליו והרי"ף ז"ל לא הביא רק אגב גרר' היינו לתרץ פסקו שפסק לומר אהב' עולם שלא תקש' ע"ז מהא דשמואל שאמר אח"כ במימר' דילי' בלשון אהב' רבה כי אמת שמואל ס"ל כן. ולית הלכת' כוותי'. אבל הדין הזה גופא לא הביא להלכה כמו שעשה הרא"ש שהביאו בפ"ע להלכה. ואם תדחק לומר שהרי"ף ז"ל יצא י"ח בהך דינא במה שהביא המימרא אגב גררא. הגם שנסבל זה הדוחק עכ"פ הוי ליה להביא דינא דירושלמי והוא ששנה על אתר. ועוד יש לתמו' על הדין וההל'. שפוסק כשמואל משקרא ק"ש א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה. מה הוא הטעם שתפטור אהבה רבה את ברכת התורה אם הטעם הוא כפרש"י ז"ל להיות שיש בה הזכר' התור' ותן בלבנו ללמוד וכו' א"כ לפי"ז הרי עפ"י דינא דגמ' תיכף בעמידת האדם משינתו מחוייב לסדר ברכ' השחר. ובתוכם הוא ברכ' המעביר שינה מעיני וכו' ומטבע הברכ' הזאת הוא כך. והר"מ שתרגילנו בתורתיך ודבקינו במצותיך וכו' הנה יש בה הזכר' התור'. א"כ כבר נפטר כל אדם בזה מן ברכ' התור' לדעת שמואל אפי' לא קרא ק"ש עם אהבה רבה ושוב אין מקום לומר ברה"ת שכבר נפטר בברכת השחר. ע"כ לבי אומר לי אשר זאת הית' כוונת הרי"ף ז"ל. דהוקשה לו על הך דינא דשמואל. השכים לשנות וכו'. למה יצא י"ח בברכת התורה בברכת א"ר ולא יצא בברכ' המעביר שינה וכו'. וע"כ צ"ל דברכת המעביר וכו' אומרי' בדרך בקש' ותפל' יהר"מ שתרגילנו בתורתיך וכו'. ואינו דומה לברה"ת שהוא שבח והילול והודא' להש"י זכרון חסדו שנתן לנו את תורתו. א"כ לפי"ז הרי גם ברכת אהבה רבה היא רק בקשה ותפלה והאר עינינו בתורתיך וכו' ע"כ בחר לעצמו הרי"ף ז"ל דרך אחר. והוא דשמואל אזיל לשיטתו דס"ל דנוסח הברכ' הוא א"ר ולא אהבת עולם. והחילוק בין הנוסחאות הוא עפ"י מש"ל (אות ה') בשם התוי"ט למה שמברכין בברה"ת ברכו את הוי' וכו' שם הנכבד ובברכת המזון נברך אלקים הטעם כי המזון (וכל שאר הצטרכות העולם) שמשפיע הש"י לכל חי הוא מצד הדין. כי הדין יחייב זה כיון שהש"י בראנו לכבודו כל עיל' מהראוי לו ליתן מחי' לעילולו (וכ"ה דרך הנבראים בעוה"ז. אפי' טבעי הבע"ח שברא הש"י לכבודו מדרך האבות לרחם כל הבני' להשתדל במחיית'. מצד האהבה עליהם בטבע) ע"כ אומרים בברכת המזון נברך אלקינו שם הדין שהדין ג"כ יחייב זה כדרך כל עיל' לעילולו. בטבע אהבה (וזה נק' אהבת עולם הבן) מה שא"כ נתינת התור' אין הדין מחייב לגלות מסטירין דילי' ליצורי חומר רק הוא מצד החסד הגדול והאהבה יתירה ברבוא סגיא לישראל ע"ק (ע"כ ראוי לקרוא זה בשם א"ר) ע"כ מברכין ברכו את הוי' שם החסד והרחמים. עכ"ד בתוס' ביאור. ומעתה הדרן לנידון דידן לסבר' שמואל. שאומרים נוסח הברכה דק"ש א"ר אהבתנו י"י אלקינו. יש לפרשה על נתינה התורה שהיא אהבה יתירה ואין הדין מחויב זה רק זה מאהבה יתירה וחיבת ישראל ע"ק ע"כ אומרים הו"י אלקינו שם מלא. והנה אין זה ל' בקש' רק שבח והילול. ע"כ יכולין לצאת בזה י"ח ברה"ת. ובזה נבין ג"כ דברי הירושלמי. והוא ששנה על אמר דבאמת אינו מבואר בשבח זה בפי' דקאי על נתינת התורה רק מה שאומרים א"ר אהבתנו וכו' יש לפרשה על נתינת התורה אם לומר תיכף אח"כ בסמיכות הנה מורה הכוונה שהוא על נתינת התורה. משא"כ כשאינו לומד תיכף. הבן. והנה לרבנן דפסקו לומר נוסח אהבת עולם אהבתנו וכו' הנה הפי' הוא כפשוטו מספיק לנו צרכינו. ומשגיח עלינו באהבתו ולא תופסק אהבתו מאתנו לעולם כדרך האב לבן. וכל עילה לעילולו. ואנחנו העמוסים מני בטן גדלה אהבתו ית"ש עלינו לעולם. והנה אין בזה שבח והודאה לנתינת התורה ואינו יוצא בברכה זו ידי ברכת התורה. הגם שמזכיר בברכה זו והאר עינינו בתורתך וכו' זה בקשה ותפלה ואין זה שבח. ואינו יוצא בזה כמו שאינו יוצא בברכת השחר וא"כ לפי"ז כיון דפסק הרי"ף ז"ל אהבת עולם כרבנן לא שייך הך דינא דשמואל. ושמואל גופי' יודה בזה אם אמר אהבת עולם שאינו יוצא י"ח ברה"ת. ע"כ לא הביא הרי"ף ז"ל הך דינא דשמואל רק אגב גררא דלא תקשה על דבריו. מה שפסק אהבת עולם וכנ"ל. וסיים וכבר אידחייא לה לההיא דשמואל. רצ"ל כולה אידחייא גם עיקר הדין לפטור ברה"ת ע"י ברכת ק"ש ג"ז נדחה כיון דהלכה הוא לומר אהבת עולם וכנ"ל. הבן הדבר:
1
ב׳הג"ה ומעתה אשכחנא פתרי. למה שהנהיגו רבותינו נוחי נפש לומר בחול אהבת עולם ובשבת ויו"ט לומר אהבה רבה ומעולם תמהתי על הדבר. דלפי כתבי מרן האריז"ל לכאורה אין חילוק. דבהיכלות הוא אהבה זוט'. מובן למשכילים אבל לפי דברינו הנ"ל. אמרתי סוד י"י לירחיו. היות אליבא דכ"ע בשבת ניתנה תורה לישראל ושבת הוא יומא דאורייתא יומא דנשמתא ע"כ י"ל בשבת אהבה רבה הכוונה על התור' כנ"ל וכן יו"ט מקרא קדש הוא קדש חכמה כידוע ואורייתא מחכמה נפקת יום טוב בגימ' חכמה ע"כ הנהיגו רבותינו ז"ל לומר אהבה רבה בשבת ויו"ט ע"כ הג"ה:
2