בני יששכר, תמוז-אב ב׳:ט״זBnei Yissaschar, Tamuz and Av 2:16
א׳חזון ישעי' בן אמוץ אש"ר חז"ה על יהודה וירושלי' תיבות אש"ר חז"ה מיותרים. דהל"ל חזון ישעי' ב"א על יהודה וירושלים. וכבר כתבתי לך בזה דהנה קיי"ל דידיעתו ית"ש אינה מכרחת. והבחירה חפשית אבל דיבורו ית"ש מכריח כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך זלה"ה בפסוק כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וכו'. והנה בנבואה כמה דרגין אינון ועת לקצר רק הצורך לענינינו אות דרגא דנבוא"ה וא"ת דרגא דחזיו"ן והנה תראה בזמן אחד היו ב' נביאים. אחד נבי"א (נתן הנביא) ואחד חוז"ה (גד החוז"ה) והנרא' לפע"ד החילוק שבין נבוא"ה לחזיו"ן נבוא"ה הוא לשון דבור מגזירת ני"ב שפתים היינו שהנביא היה שומע דיבור מאת הש"י שאומר כך וכך יהיה. והחוז"ה הוא שרואה צירופי אותיות כך וכך יהיה. אבל אינו שומע בדבור והנה לפי הנראה לעיני כל משכיל. נבואה הוא מדריג' גדולה יותר מן חזיון. והנה עפ"י הדברים האלה תבין שזה שאמר חזו"ן ישעיה בן אמוץ (הנה ישעי' היתה מדריגתו גדולה כידוע מסוד שמו. וגם היה בן אמו"ץ מזרע מלוכה. ולמה לא היתה זאת לו בנבואה רק בחזיון. והנה בא הכתוב כמתרץ) אש"ר חז"ה (רצ"ל מה שבחת לו הנבואה הזאת בחזיו"ן ולא בנבואה. הוא להיות הדבר הזה סיפור פורעניות) על יהודה וירושלים (ובאם היה הדבר בדיבור שוב בהכרח הוא שתתקיים ע"כ לא אמר הש"י זה בדיבור רק בחזיון ואין כאן הכרח. ובאם ישובו. ישוב י"י וניחם על הרעה ויהפוך לטובה:
1
ב׳ועפ"י הדברים האלה יש לך להתבונן מה שדרשו חז"ל בפסוק וכל העם רואים את הקולות. רואי"ם את הנשמ"ע. דיש להתבונן לענין מאי הראה הפועל ישועות הפלא הזה בשעת מ"ת. דהנה כל הניסים שנעשה בשידוד המערכה ושלא כטבע היו לצורך איזה ישועה בשעתה משא"כ נס כזה מה היה מן הצורך לזה בשעת מתן תורה ועפ"י הדברים האלה. הנה הראה הפועל ישועות לבשר למקבלי התורה אשר לעת המצטרך חוש הראות ישתמש במקום חוש השמע. כי יחפוץ הש"י לטובתם וכמש"ל הכן הדבר:
2