בני יששכר, תשרי י׳:ט״וBnei Yissaschar, Tishrei 10:15
א׳הרב הגדול החסיד מ' חיד"א זללה"ה הטעים לנו עוד טעם מ"ן ובא"ר למה לא צונו הש"י לעשות להם זכר וצונו במצוה לעשות זכר לעננ"י כבו"ד הנה כתב בשם הרב החסיד מ' יהודא חאביליי זלה"ה. להיות עננ"י כבו"ד היו רק ישראל מיוחדים בטוב"ה כי הער"ב ר"ב פלט אותם הענ"ן משא"כ מן ובא"ר גם הע"ר נהנו מהם עכ"ד וכי ישאלך בנך למה באמת ממתנת מ"ן ובא"ר נהנו גם הע"ר משא"כ ממתנת עננ"י הכבו"ד הנה לדעתי אפשר לצרף טעם זה ג"כ עם טע"ם הרב מהר"ח הנ"ל וע"פ הדרך שכתבתי לעיל והיינו להיות מ"ן ובא"ר הם למזון לחיי האדם בהכרח כלח"ם ומי"ם וכביכול זה מחייב הדין והמשפט השכלי אשר הש"י יתן לבריותיו שבראם מזונות לחיותם ע"כ גם הע"ר שהם ג"כ בריותיו ית"ש נהנו מן המ"ן ובא"ר מה שא"כ עננ"י הכבו"ד שהוא בחס"ד גדול ואהבה וחיבה יתירה נודעת לישראל במה שהלביש אותם בעננ"י כבו"ד הנה בזה לא זכו הע"ר:
1
ב׳הנה לפ"ז יומתק ג"כ למען ידע"ו דורותיכם (לא אמר תזכר"ו) היינו דרין בתראי דקיימין הע"ר עלייהו כל"י חמ"ס ודחקין לו בגלותא (כמבואר בזהר) הנה יכירו וידע"ו ב"י שלא יהי' להם התתברות עמהם כי החיבה יתירה של הש"י הוא רק לישראל ע"כ בסוכו"ת הושבתי (רק) את בני ישראל וכו' אני הי"י' אלקיכם הנותן לכם תוספת טובת"י וחסד"י חוץ מה שמחייב הדין והמשפט השכליי משא"כ הע"ר הגם שנהנו מן המ"ן ובא"ר הוא מחמת שהמשפט מחייב לזון את בריותיו משא"כ תוס' החס"ד הוא עננ"י כבו"ד לא זכו הע"ר ע"כ לא נצטוינו במצוה לזכר רק לעננ"י כבו"ד לזה קיימו וקבלו רז"ל שגם לעתיד ב"ב יהיה המבחן לאוה"ע במצות סוכ"ה ועוד יתבאר אי"ה:
2