בני יששכר, תשרי י״א:ט׳Bnei Yissaschar, Tishrei 11:9
א׳מתניתין מקבל' אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים וכו' הנה הגם שהוצרך התנ' להשמיענו דלא מיקרי איסור טלטול לגבי אשה הגם שאין זה מצות' עכ"ז יש להתבונן למה אמר בלשון חיוב מקבל"ת אשה וכו' כאלו לא סגי בלא"ה וגם ל"ל למימר מיד בנה ומיד בעלה הל"ל רשאי אשה להחזיר וכו' ונראה לבאר ע"פ דברי כונת האריז"ל במצוה הזאת וז"ל דע כי הלולב ומיניו הן ז' חסדי"ם המתפשטין בנוקבא דזעיר והזעיר שהוא אדם מנענע החסדי"ם האלו ומעלה אותן עד הדע"ת דז"א וע"י נענוע זה הם מקבלין הארה משם ואז אנו מורידין האר' אל הנו' שהוא בחזה ולכן בכל הולכה והבאה שתנענע הלול"ב תניעהו עד החזה שלך להאיר לרח"ל המתחלת פרצופה משם עכ"ל. הנה תתבונן בזה כי אשה פטור' מן מצות הלול"ב. כי הזעיר דייקא שהוא אד"ם מנענע החסדי' האלו ומגיעם לנוקבא. והנוק' מקבלת א"כ מה נחמד הדבר שאמר התנא כן בלשון חיוב. מקבל"ת האש"ה וכו' דהיינו אחר קיום המצוה מקבלת האשה מיד הדכורא. ואומר אני ברתת המבין יבין ג"כ סוד ומחזירת"ו למי"ם הכל לדוגמא עליונה וארמוז לך סוד או"ר מי"ם רקי"ע הנה בהיות עדיין השפעת החסדי"ם בסוד הדע"ת דדכורא נק' או"ר ואח"כ בנתינת האור מן המשפיע אל המקבל מחזירתו לבחי' מים. ואח"כ מתהווה רקי"ע ויראתי להרחיב הדבור והמשכיל יבין סוד ה"פ או"ר ביום ראשון במ"ב וה"פ מי"ם וה"פ רקי"ע ביום ב'. והס' כי הוא אמר ויהי אמ"ר אור מי"ם רקי"ע (עיין בזהר תרומה במאמר ההיא ינוקא בר"י דר"ס) ומעתה אם עיני שכל לך תתבונן דברי התנא מקבלת אשה וכו' ומחזירתו למי"ם וכו' וכל דברינו בדרך אפשר והשם הטוב יכפר ויסלח:
1