בני יששכר, תשרי י״ג:ג׳Bnei Yissaschar, Tishrei 13:3
א׳בשמיני עצרת הוא יום שמחת תורה הנה מסיימין התורה באות ל' ומתחילין באות ב' להיות יום ההוא יחוד"א שלים קב"ה עם כנ"י כמש"ל רמיזת דבר חז"ל כדי שאהנ"ה ממ"ך (תבין שמח"ת ל"ב וכו') והנה אמרו בזוהר (סוף מאמרי הסבא במשפטים) פתח ר"א ואמר שימני כחות"ם על לב"ך וכו' בשעתא דאתדבק' כנ"י בבעל' איהי אמרת שימני כחות"ם ארח' דחות"ם כיון דאתדבק בההוא אתר דאתדבק שביק בי' כל דיוקני' אע"ג דההו' אזיל הכא והכא ולא קיומא תמן והא איתעבר מיני' כל דיוקנ' שביק תמן ותמן קיימא אף הכא אמרת כנ"י כיון דאיתדבקנא בך כל דיוקני להוי חקיק בך דאע"ג דאזיל הכא או הכא תשכח דיוקני חקוק בך ותדכר לי' עכ"ל ומעת' בין תבין את אשר לפניך ביום היום היחוד"א שלי"ם הנה אמרת כנ"י אע"ג דאזיל הכא אי הכא (ובפרט בימי הגלות) שימני כחותם על לב"ך ולרמז זה כשחותמי"ן ומסיימין התורה ביום הייחוד הזה באות ל' תיכף מתחילין באות ב' הוא החות"ם על ל"ב ותמצא מעדנים לנפשך מילוי ל"ב כזה מ"ד י"ת בגימ' חותם הרי שלך לפניך. שימני כחות"ם על לב"ך פשוטו ומילואו אז הללוהו בתו"ף ומחול תו"ף הוא ל"ב במילואו וטובו למ"ד בי"ת והוא החות"ם על ל"ב והוא זמן המחו"ל מקיף הכללי כמש"ל שאין לו ראש וסוף בהתחלקות והוא דמיון המחו"ל שהוא סביב סביב וכענין משלם ז"ל שאמרו עתיד הקב"ה לעשות מחו"ל לצדיקים בין והתבונן:
1
ב׳ומעתה רמז לך ג"כ ענין החות"ם בהושענ"א רב"ה שימני כחות"ם על לב"ך היינו ע"ל וקודם ליום הנועד שמחברין את הל' עם אות הב'. וביותר צודק למה שאמרו בזוהר שעיקר גמר החות"ם נגמר ביום שמיני עצרת בתפלת מוסף הגם שהרמ"ע ז"ל מיאן בזה ודעתו שט"ס הוא בזוהר קשה לשבש כל ספרי הזוהר שבידנו ואין לזה הכרח:
2