בני יששכר, תשרי ב׳:כ״טBnei Yissaschar, Tishrei 2:29
א׳לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימל"ך ויגרשהו וילך. א' הגם שרצ' להודיענו אימתי אמר המזמור זה ל"ל לסיים ויגרשהו וילך הלא המעש' שהיה מפורסם בכתוב. ב' למה כינ' בכאן את הכיש בשם אבימלך ע"כ לומר שיש איזה רמז בדברים זולת הפשט ואקדים לך את הנלע"ד דהנה כבר כתבנו כ"פ מ"ש המקובלים כל התור' שאדם לומד בעודו רשע יונק ממנ' הסט"א עד שיעש' תשובה מקודם כמ"ש הנביא נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים (והדברים ארוכים אצלינו בענין הרהור תשוב') ואקדים לך מה דידוע התור' היא כביכול חכמת"ו של יוצר בראשי"ת אורייתא מחכמה נפקת בראשית בחוכמת"א. ראשית חכמ"ה והתשוב"ה היא בחי' בינ"ה שוב' ישראל עד הוי' אלקי"ך היינו עד הוי"ה בניקוד אלקי"ם והנה החכמ"ה נק' אב"א כידוע ובינ"ה נק' אימ"א. ונקרא מל"ך העול"ם כידוע ע"כ בכוונת אבינ"ו מלכנו אבינו הוי' בניקוד פת"ח פיה פתח' בחכמה. מלכינ"ו הוי"ה בניקוד ציר"י בי"ה הוי' צור עולמים ציי"ר עלמין וכבר ידוע לך ג"כ ד' חלקי טנת"א. טעמי"ם הם בחכמ"ה אב"א. נקודו"ת הם בבינ"ה מלך העולם וז"ש לדוד בשנותו את טעמו בעת ששינ' את הטעמי"ם (היינו שיהיו הנקודו' קודמים דהיינו לפני אב"י מל"ך היינו קודם שעסק בתורה שהיא בבחי' אב"י אבא חכמ"ה. עסק בבחי' מל"ך עסק מקודם בתשוב"ה. בינ"ה מל"ך. אז ויגרשהו וילך. היינו שגירש לסט"א וילך אל ארץ גזרה ולא הי' לו יכולת ליונק מן הקודש (גם האריז"ל דרש כן ויגרשהו לס"מ) והנה בפסו' אינו מזכיר את מי גירש דהנ' הס כי לא להזכיר לא ישמע על פיך כתוב כנ"ל:
1