בני יששכר, תשרי ג׳:א׳Bnei Yissaschar, Tishrei 3:1
א׳בו ידובר כמה דרושים מענינים מצות שופר כיד ה' הטובה עלינו ונקרא המאמר יום תרועה:
דרוש א לתקיעת שופר
מדרש בחדש השביעי באחד לחו דש יהודא בר נחמן פתח עלה אלקים בתרועה י"י בקו"ל שופ"ר בשעה שהקב"ה יוש"ב ועולה לכסא דין. בדין הוא עולה מ"ט עלה אלקים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופרותיהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא די"ן ויושב בכס"א רחמי"ם דכתיב י"י בקו"ל שופ"ר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדה"ד למדה"ר אימתי בחד"ש השביעי עכ"ל מה שיש להתבונן א' מה הוקשה לו עד שהוצרך לפתיחה לתרץ קושייתו ב' אומרו בשעה שהקב"ה יוש"ב ועולה וכו' יושב מיותר דאין לו ביאור ג' אומרו בדין הוא עולה. הנה הוא קודם לתקיע"ת שופ"ר והראי' מן הכתוב עלה אלהים בתרועה הנה נאמר בכתוב שהעלי' בדין הוא בתרוע"ה. ד' אומרו עומד מכסא די"ן ויושב בכסא רחמים ואח"כ אמר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהן. והופך עליהם מדה"ד למה"ר מה הוא החילוק בין כל אלה הלשונות הכפולים ה' סיימו אימתי בחדש השביעי זה אין לו גיזרה:
דרוש א לתקיעת שופר
מדרש בחדש השביעי באחד לחו דש יהודא בר נחמן פתח עלה אלקים בתרועה י"י בקו"ל שופ"ר בשעה שהקב"ה יוש"ב ועולה לכסא דין. בדין הוא עולה מ"ט עלה אלקים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופרותיהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא די"ן ויושב בכס"א רחמי"ם דכתיב י"י בקו"ל שופ"ר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדה"ד למדה"ר אימתי בחד"ש השביעי עכ"ל מה שיש להתבונן א' מה הוקשה לו עד שהוצרך לפתיחה לתרץ קושייתו ב' אומרו בשעה שהקב"ה יוש"ב ועולה וכו' יושב מיותר דאין לו ביאור ג' אומרו בדין הוא עולה. הנה הוא קודם לתקיע"ת שופ"ר והראי' מן הכתוב עלה אלהים בתרועה הנה נאמר בכתוב שהעלי' בדין הוא בתרוע"ה. ד' אומרו עומד מכסא די"ן ויושב בכסא רחמים ואח"כ אמר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהן. והופך עליהם מדה"ד למה"ר מה הוא החילוק בין כל אלה הלשונות הכפולים ה' סיימו אימתי בחדש השביעי זה אין לו גיזרה:
1
ב׳והנראה דבא לדקדק למה לא אמר הכתוב כמו באינך (בט"ו יום לחדש השביעי בעשור לחדש השביעי הל"ל גם בכאן) בא' לחדש הזה למה אמרו בחדש השביעי באח"ד לחד"ש ועוד בא לדייק בתורה לא נאמר רק יו"ם תרוע"ה יהי' לכ"ם ואינו מבואר באיזה כלי יריעו וגם תקיע"ה אינה מבואר והוצרכו ללמוד שופ"ר ותקיע"ה ממקום אחר ע"פ יסודי תור"ה שבע"פ גם בא לבאר הסמוכות לפרשה הקודמות מסיים אני הוי' אלקיכ"ם ומתחיל בסמוכות ובחודש השביעי וכו' והנה ליישב כל הנ"ל פתח לה פיתחא מהכא:
2
ג׳עלה אלקים ובתרועה הו"י' בקול שופ"ר הנה התחיל בשם אלקי"ם ומסיים בהשם הנכבד וגם התחיל בתרוע"ה ומסיים בקול שופ"ר ע"כ דרש לה בזה האופן להיות דבתורה אצל רא"ש השנ"ה לא נאמר שופ"ר ולא תקיע"ה רק יום תרוע"ה: ושופ"ר ותקיעה למדו ממ"א ביסודי תורה שבע"פ וטעמא בעי. אבל הוא לדעתי דהתורה למדה דעת לישראל במה במה שביארה התרוע"ה בפירוש. והשופר והתקיע"ה הניחה ברמיזותי' שילמדו ישראל ע"י יסודי התור' שבע"כ מלכו"ת פה ותורה שבע"פ קרינן לה. כי היום ההוא יום המלוכ"ה להמליך מלך העולם על כל העולם כמ"ש ותמלו"ך אתה הוא י"י אלקינו לבדך על כל מעשיך זה היום תחילת מעשיך וברא את העולם בכדי שיקרא מלך כי אין מל"ך בלא עם ונברא העולם בשביל ישראל אשר המה ימליכוה"ו ע"כ נק' בני מלכי"ם. (הבן מאד) הנה התורה לא ביארה רק התרוע"ה וקראה את עצם היום יום תרוע"ה התרוע"ה מורה על אימת הדי"ן גנוחי גנח ויילולי יילול והוא התחלקות הקול לקולות קצרים מורה על הצמצום שהוא די"ן כאשר ידעת מענין בוצינא דקרדינותא ומענין אותיות מנצפ"ך המצמצמין את התיב' שבאין בסוף התיבה והדברים עתיקין. כללו של דבר התרוע"ה מורה על הדין וזה ביארה התורה שקראה את עצם היום יום תרוע"ה שעצם היום הוא יום הדין ורמזה לנו התורה ברמיזותי' אשר בלמוד מעצמינו ע"י יסודי התורה שבע"פ שופ"ר ותקיעה להורו' לנו שע"י מעשינו יתהפך מה"ד למה"ר דהנ' שופ"ר מרמז לתשוב"ה עילאה בינ"ה אשר שם מתמתקים הדינין בשורשן כנודע (ולשון שופ"ר כענין שפר"ה שמשפר"ת את הולד הבן) וכן ע"ז מורה התקיע"ה קו"ל פשוט באורך (מבלי צמצום כתרועה) רמז להתפשטות הרחמים (מבלי צמצום:
3
ד׳ולפ"ז תתבונן התרוע"ה המור' על הדי"ן הנה זה מבואר בתורה על עצם היום שמתחיל בעצם בדין. והשופ"ר והתקיע"ה המור' על התפשטות הרחמים אינו מבואר בפירוש. רק התור' רמז' לו שנלמדהו אנחנו מעצמינו להורות לנו שזה תלוי במעשינו שע"י מעשינו אנחנו גורמים להמתיק הדי"ן ולהתפשטות הרחמים. וזה שיש לפרש במקראי קדש. לדוד תקע"ו בחדש שופ"ר (הנה הזכיר תקיע"ה ושופ"ר מה שאינו מבואר בפירוש בתור' אצל ר"ה. ע"כ אמר) בכס' ליום חגינו (רצ"ל אני אומר לך את הדבר הנעלם ומכוס' בתור' ביום החג הזה שאינו מבואר לא תקיעה ולא שופר ואמר טעם מה שכיסת' התור' הוא) כי חק לישראל הוא (אותו החוק נמסר לישראל שיפעלו הם התפשטות הרחמים שע"ז מורה התקיע' והשופר ע"כ צריכין הן ללמוד הדבר הזה בעצמן. משא"כ התרוע"ה המורה על הדין והמשפט שהוא מהש"י עצם היום יום הדין זה מבואר בפירוש התורה וז"ש) משפט לאלקי יעקב (ע"כ אמר התרועה בפירוש בתורה. והתקיע' והשופר ילמדו ישראל כי חק לישראל הוא):
4
ה׳וזה פירש הפסוק שהתחיל בעל מדרש לפתיחה עלה אלהי' בתרוע"ה (אלקי"ם מורה על די"ן. הנה זה עצם היום נק' יו"ם תרוע"ה שהוא הוראת הדי"ן כמש"ל. אבל מתהפך הדי"ן לרחמים ע"י ישראל וז"ש) הוי' בקו"ל שופר קו"ל היינו קו"ל פשוט תקיעה וגם שופר מורה על הרחמי"ם אלו אינן מבוארין בתורה רק לומדי' זה ישראל. להורות שנמסר להם. בשעה שישראל נוטלין שופרותיה"ן (דייקא) ותוקעין (דייקא) לפני הקב"ה. עומד מכסא דין ויושב בכס"א רחמי"ם. וז"ש הוי"ה (מורה על רחמים בקול שופר) הקול פשוט והשופר אינן מבוארין בתורה ונמסר ללימוד של ישראל להורות שע"י מעשיהן נעשה זה הענין והנה דוקא זה החדש מיוחד לדי"ן. דהנה י"ב צירופי הוי"ה הם בכל חדש צירוף אחד בחדש ניסן ראש חדשים הוי' כסדרה מורה רחמים גמורין ובתשרי חדש השביעי הצירוף השביעי והי"ה יוצא מס"ת וירא"ו אות"ה שר"י פרע"ה הצירוף הזה מורה על די"ן השם הזה בצירופי כשתרבע אותו כזה ו' ו"ה וה"י והי"ה בגימטריא די"ן (עיין בספר ברכ"ע דברים יקרים וכשישראל מהפכין מה"ד לרחמים הנה מתהפך הצירוף שיהיה הוי' כסדרה כמו בניסן. והוי' כסדר גם בריבוע בגימטריא חסד הבן) ע"כ תראה בתורה במקום שנרמז צירוף זה השם תיכף נרמז הוי' כסדר. והיא בס"ת שר"י פרע"ה ויהלל"ו אות"ה ס"ת הוי' כסדר כי נעשה זה תיכף ע"י מעשה ישראל וזה ג"כ הוי' בקו"ל שופר הבן:
5
ו׳וזה אשר שמעתי בשם חכם אחד על הא דאמרו חז"ל דהמלאכי' שואלין להקב"ה אימתי ר"ה ומשיב הקב"ה אנו ואתם נשאל לישראל ב"ד של מטה דקש' ולמה לא שואלין בחדשים אחרים אך הוא בכל חדש רואין הארת השם הנכבד כסדר הצירוף השייך לאותו החדש משא"כ ביום ר"ה הנה הצירוף הזה הוא והי"ה וישראל ע"י מעשיהן מהפכין לחסד ורחמים ומאיר כסדר כמו בניסן ע"כ שואלין המלאכים אימתי ר"ה והנ' כל חד"ש כלול מן כל הי"ב צירופים ע"כ נק' חד"ש מנין י"ב צירופי הוי' מנין יש"ב אבל אעפ"כ עיקר ההארה מן הצירוף השייך לחדש ואינך כלולים בו. וז"ש במדרש בשעה שהקב"ה יש"ב (היינו הארת י"ב צירופים כנ"ל) ועולה על כסא דין (היינו שמתעל' ומאיר ביותר צירוף הז' היוצא מס"ת וירא"ו אות"ה שר"י פרע"ה. הנה) בדין היא עולה ואח"כ ע"י מעשיהן של ישראל מתהפך לרחמים וכסדר' היוצא מס"ת שר"י פרע"ה ויהלל"ו אות"ה. וזהו הוי"ה בקו"ל שופ"ר על ידי קול השופ"ר נעשה שם הוי"ה כסדר:
6
ז׳ומבאר המדרש. האיך הוא הענין ע"י קול השופ"ר להתהפך לרחמים אמר שהוא ע"י קו"ל השופ"ר שהוא הב"ל. כביכול נתמלא הוי' ברחמים כי מילוי שם כ"ג הוא הב"ל מוציא פי הוי"ה יחי' האדם שם כ"ג בגימטריא מחי"ה בסוד ואתה מחי"ה את כולם וכיון שנתמלא כביכול ברחמים אזי הוא ית"ש מרח"ם עליהן:
7
ח׳זאת ועוד אחרת שהיפך עליהם גם מה"ד למה"ר (היינו שם אלקי"ם הנזכר בעליי' עלה אלקים הופכו ג"כ לרחמים כל מילוי אלקים ביודי"ן בגימטריא ברחמים. ומסכים גם מה"ד לרחם עליהן. והנה נלמד זה מן התור'. הפרשה שלפני' מסיימת אני הוי' אלקיכ' הרמז אני הוא הוי' רחמי' אשר הייתי מתחילה אלקיכ"ם בדי"ן תוכלו אתם לפעול להפוך לרחמים. אימתי בחדש השביעי שאז צירוף והי"ה צירוף השביעי מתיבת חדש (המור' מספרו לי"ב צירופים) באח"ד לחד"ש. תוכל לגרום ע"י מעשיהם שיתהפך לצירוף האח"ד היינו השם המיוחד צירוף הראשון וזה שסיים בעל המדרש אימתי בחדש השביעי. ע"כ נכתב בחד"ש השביע"י ואח"כ באח"ד לחד"ש. הבן:
8