ספר יהודית י״דBook of Judith 14

א׳ותאמר יהודית אל זקני העיר שמעוני אחי קחו את הראש הזה והוקיעו אותו על ראש החומה:

ב׳והיה באור הבוקר והשמש יצא על הארץ ויצאתם כולכם חגורים מן העיר ושרי החיל בראשכם כמו לרדת מן ההר אל מחנה אשור אך ירד אל תרדו:

ג׳והיה כי יראו אנשי אשור יחגרו את חרבם וירוצו אל המחנה להעיר את שריהם משנתם:

ד׳וכי יבאו שרי הצבא אל אוהל הלופרנש וימצאהו מת ימוג לבם בקרבם וינוסו לפניכם:

ה׳אז תרדפו אחריהם עם כל יושבי אפיקי הארץ והכיתם אותם לפי חרב:

ו׳אך בטרם תעשו זאת קראו לי לאכיור העמוני למען יראה בעיניו את מחרף ישראל אשר שלחו לשחתנו:

ז׳ויהי כי הביאו אותו מבית עוזיה וירא את ראש הלופרנש ביד איש מן הניצבים וייפול על פניו ויתעלף:

ח׳ויהי כי הקימוהו ורוחו שב אליו וייפול שנית לרגלי יהודית ויאמר:

ט׳ברוכה את בכל אוהלי יהודה ובכל הגוים אשר ישמעון את שמעך:

י׳ועתה ספרי נא לי את אשר עשית בימי שבתך עימהם:

י״אותספר לו יהודית את כל הנעשה מיום צאתה עד עתה בדברה אליו:

י״בוישמע העם וישאו את קולם וירונו בקרב כל העיר:

י״גוירא אכיור את אשר עשה יי לישראל ויאמן ביי וימול את בשר ערלתו ויבא בקהל ישראל הוא וזרעו אחריו עד היום הזה:

י״דויהי באשמורת הבוקר ויוקיעו את ראש הלופרנש על החומה ויחגרו איש את חרבו ויצאו מן העיר אל מורד ההר:

ט״וויראו אנשי אשור ויגידו לפקידים והפקידים קראו לכל ראשי הצבא וילכו אל אוהל הלופרנש:

ט״זויאמרו לבן משק ביתו מהר והער את אדונינו כי העברים האלה ערבו את לבם לרדת לקראתנו ועתה נכלם כאיש אחד:

י״זויגש בגוא אל דלת האהל וידפוק כי אמר בלבו הנה יהודית עמו בחדר:

י״חוירא כי אין קול ואין קשב ויפתח הדלת ויבא החדרה:

י״טויהי כי סר לראות וימצאהו מת על קרקע האהל וראשו כרות ויזעק זעקה גדולה ומרה ויקרע את בגדיו:

כ׳ויבא בחדר יהודית לראות ואיננה וירץ אל העם החוצה ויקרא:

כ״אהנה העבדים האלה התל התלו בנו ואישה עברית אחת נתנה את כל בית נבוכדנצר לשמצה:

כ״בהנה הלופרנש נופל מת ארצה וראשו אין:

כ״גוישמעו שרי אשור ויקרעו את בגדיהם ולבם חרד:

כ״דויהי קול המולה גדולה בכל המחנה ויעל עד לב השמים: