ספר יהודית ט״זBook of Judith 16

א׳ותשר יהודית את השירה הזאת לעד בבני ישראל וכל העם ענו אחריה:

ב׳פצחו רנה לאלוה ותנו תוף זמרו לו בנבל וכינור הודו ליי קראו בשמו:

ג׳יי אדנינו משבית קרבות בקרב עריו הכין תחנות ומכפימו הציל שפחת עמו:

ד׳מהרי צפון ירד אשור המוני חייליו עד אין מספר גיבוריו הובישו נחלי מים פרשיו כיסו הר ובקעה:

ה׳אמר צורר אצית ארצם מבחר בחוריהם תאכל חרבי עולל ויונק אנפץ ארצה עלמות ובתולות אקח מלקוח:

ו׳לא יעץ ככה קנאת שדי ביד אישה רעץ קמיו:

ז׳לא נפל אדיר ביד כביר לא פגעו איש רום קומה בת מררי הרגתהו ביפי מראה נפל שדוד:

ח׳שמלת אבל פשטה להקים אומללי ישראל:

ט׳סכה פניה תמרוקים שערה העטתה בשבכה ותלבש בוץ לעוקבו:

י׳עיניו עוורה בנעליה ותלהט ביופייה לבבו ובשלח קצצה ראשו:

י״אפרס חרד על רוחה ומדי רגז על כוחה וחלושי עמי הריעו תרועה:

י״בנערים ועלמות כליותם דקרו וחרבם הפילה חללים בנוסם בחרב עם שדי נפלו כולמו:

י״גאשירה ליי כי גאה גאה נאדר בכוח ונאדר בגבורה:

י״דלו יכרע כל ברך הוא צווה ויעמד שלח רוחו ויהי מי נגדו יקום יתייצב:

ט״והרים ונהרים מפניו ירעשון צורים וכפים כדונג ימסון וליודעיו ימשוך חסד ורחמים:

ט״זלא בעולות מחים וחלב מראים אך ביראת יי ירצה איש:

י״זאוי לך גוי נבל כי תעשוק את עמי גמולך ישלם כי יבקע יום נקם:

י״חבשרך ינגע בחרחור וכליותיך תאכל רימה ונצח עיניך ידמעון:

י״טויהי בבואם ירושלימה וישתחוו ליי ויתקדשו ויקריבו עולות וזבחים כאשר נדרו:

כ׳ויהודית לקחה כל כלי הלופרנש אשר נתנו לה ואת יריעת מיטתו ותחרימם ליי:

כ״אוישמחו כל העם לפני יי בירושלים שלושה חודשים ויהודית עימהם:

כ״בואחרי כן פנה כל העם איש איש לביתו ויהודית שבה אל בתול ויגדל שמה בכל הארץ:

כ״גורבים היו המבקשים אותה לאישה ותמאן ולא הייתה עוד לאיש אחרי מות מנשה בעלה:

כ״דותשב בביתה עד עת זקנתה ויהיו שני חייה חמש שנים ומאת שנה:

כ״הואת אמתה שלחה לחופשי ותמות בבתול ותקבר בקבר מנשה בעלה:

כ״וויבכו אותה כל בית ישראל שבעת ימים ותעזוב כל אשר לה לגואליה ולגואלי אישה:

כ״זוחרב לא עברה עוד בארץ כל ימי חייה וגם שנים רבות אחרי מותה: