חפץ חיים, חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל חChafetz Chaim, Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 8
א׳אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע, בֵּין אִם הַמְסַפֵּר אִישׁ אוֹ (א) אִשָּׁה, קָרוֹב אוֹ רָחוֹק, אַף דִּרְגִילוּת הוּא כַּמָּה פְּעָמִים, (ב) שֶׁלֹּא יַקְפִּיד הָאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר הַגְּנוּת עָלָיו, עַל הַמְסַפֵּר מִצַּד אַהֲבַת הַקֻּרְבָה אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, וְגַם דֶרֶךְ קָרוֹב הוּא, כְּשֶׁמְסַפֵּר לְאֶחָד עַל קְרוֹבוֹ, אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְגַנּוֹתוֹ בְּעֶצֶם, רַק מִפְּנִי קִנְאַת הָאֱמֶת, שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן עָשָׂה לְאִישׁ פְּלוֹנִי בְּעִנְיַן פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי כֵן (ג) אִם טָעָה בְּדִמְיוֹנוֹ בָּזֶה, דְּהַיְנוּ, שֶׁמִּהֵר לְהַחְלִיטוֹ לְכַף חוֹב, וְעַל פִּי אֱמֶת לֹא הָיָה חַיָּב בָּזֶה, אֵין דָּבָר זֶה יוֹצֵּא מִכְּלַל לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה.
1
ב׳וְעַתָּה נַתְחִיל לְבָאֵר עַל מִּי אָסְרָה הַתּוֹרָה לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע. אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא בֵּין עַל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, וְאֵין חִלּוּק (ד) בֵּין אִשְׁתּוֹ לְאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְרַבִּים נִכְשָׁלִין בָּזֶה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁהֻתַּר בְּעֵינִיהֶם לְסַפֵּר גְּנוּת עַל אִשְׁתּוֹ וּבֵית חוֹתְנוֹ לִפְנִי אֶחָיו וּבֵית אָבִיו, וּמִדִּינָא אֵין שׁוּם נָפְקָּא מִנַּה בָּזֶה, אִם לֹא שֶׁהוּא מְכַוֵּן בָּזֶה לְתוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא וְלֹא לְגַנּוֹתָם, וְגַם לֹא יְעָרֵב בִּדְבָרָיו שׁוּם שֶׁקֶר, וְכָל דִּינוֹ הוּא כְּפִי מַה שֶּׁמְּבֹאָר לְקַמָּן בִּכְלָל י' מִסָעִיף י"ג וָאֵילָךְ, עַיֵּן שָׁם.
2
ג׳וְלִפְעָמִים (ה) שַׁיָּךְ אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, אֲפִלּוּ עַל קָטָן, כְּגוֹן, לְסַפֵּר גְּנוּתוֹ שֶׁל יָתוֹם קָטָן, שֶׁמְּגַדְּלִין אוֹתוֹ אֲחֵרִים בְּתוֹךְ בֵּיתָם, דְּעַל יְדֵי זֶה יוּכל לְהִסָבֵב, שֶׁיְּגָרְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאִתָּם, וְכֵן כָּל כְּהַאי גַּוְנָא, הֵיכָא שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרוֹ יְסוֹבֵב לְהַזִּיק לְהַקָּטָן אוֹ לְהָצֵּר לוֹ עַל יְדֵי זֶה (ואִם הוּא דָבָר, מפורסָם עַל קָּטָן זֶה, עיֵּן לְעֵיל בִּכלָל ב' סָעִיף ג' וסָעיף ט' וּבחֵלֶק ב' בִּכְלָל ב' סָעִיף ג'). וְאִם מְכַוֵּן בְּסַפְּרוֹ לְסַלֵּק הַנְּזָקִין, שֶׁבָּאִין עַל יְדֵי זֶה הַקָּטָן, (ו) וּלְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה מֻתָּר, אַךְ צָּרִיךְ, שֶׁיֵּדַע מִתְּחִלָּה בְּבֵרוּר, שֶׁהַסִפּוּר הוּא אֱמֶת, וְלֹא לְמַהֵר לִסְמֹךְ עַל זֶה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אֲחֵרִים, וּכְמוֹ שֶׁיְּבֹאַר לְקַמָּן בִּכְלָל י', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, (ז) גַּם צָּרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד עַל יְדֵי סִפּוּרוֹ, כִּי פְּעָמִים הַרְבֵּה יוֹצֵּא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל מֵעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ.
3
ד׳וְדַע, דְּאִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ עַל עַם הָאָרֶץ, כִּי גַּם הוּא בִּכְלַל עַם ה' וְצִבְאוֹתָיו, שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם, בְּוַדַּאי הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו עֲוֹנוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר, וְאָמְרוּ חֲז"ל: כָּל הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכוּ', וְכַמָּה פְּעָמִים נִכְנָס עַל יְדֵי זֶה בִּכְלַל מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, וְיָדוּעַ גֹּדֶל עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק {דף צ"ט} (וְנִפְסַק כֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רמ"ג סָעִיף ו', שֶׁהוּא בִּכְלַל {במדבר ט"ו ל"א}: "כִּי דְּבַר ה' בָּזָה וְכוּ' הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנְּפֶשׁ הַהִיא"), אַךְ הַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית לָאָדָם, דְּלֹא שַׁיָּךְ כְּלָל דִּין מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, רַק בִּזְמַן הַגְּמָּרָא, שֶׁהָיוּ חֲכָמִים בְּיוֹתֵר, אֲבָל לֹא עַל אֵלּוּ שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ, וְהוּא טָעוּת גָּמוּר, דְּכָל תַּלְמִיד חָכָם הוּא לְפִי הַדּוֹר, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַנֵּנוּ, אִם הוּא רַק רָאוּי לְהוֹרוֹת וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם, וְהַמְבַזֶּה אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים בְּעָלְמָא {סתם}, וַאְפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, עָוֹן פְּלִילִי הוּא, וְחַיָּב נִדּוּי עַל זֶה, כִּדְאִיתָא בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רמ"ג סָעִיף ז' וּבְסִימָן של"ד בַּשַּׁ"ךְ סִימָּן קָטָן ס"ח, וְכָל שֶׁכֵּן אִם התַּלְמִיד חָכָם הַזֶּה הוּא מוֹרֵה הוֹרָאָה בָּעִיר, דִּבְוַדַּאי אִסוּר הַמְבַזֵּהוּ הוּא חָמוּר הַרְבֵּה יוֹתֵר, דְּמִלְּבַד שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהַחְזִיק אוֹתוֹ לְחָכָם וְלִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד, אַחֲרֵי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עַל הוֹרָאוֹתָיו, עוֹד בְּסִפּוּרוֹ עָלָיו דִּבְרֵי גְּנוּת הוּא מוֹנִעַ אֶת הָרַבִּים מֵעֲבוֹדַת ה', כִּי עַל יְדֵי זֶה אָמוֹר יֹאמְרוּ שְׁאָר הָעָם: מַה נֵּלֵךְ וְנִדְרש מֵאִתּוֹ עִנְיְנִי הַדִּינֵי תּוֹרָה שֶׁבֵּינֵינוּ, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְתַוֵּךְ בֵּינֵינוּ? וּמִתּוֹךְ זֶה כָּל אֶחָד בּוֹנֶה בָּמָּה לְעַצְמּוֹ, (וְעוֹד כַּמָּה קִלְקוּלִים, יַאֲרִיךְ זִכְרָם, ה' יִשְׁמְרֵנוּ).
4
ה׳וְכָל זֶה הָאִסוּר שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא דַּוְקָא עַל אִישׁ, שֶׁעַל פִּי דִּין תּוֹרָה הוּא עֲדַיִן בִּכְלַל "עֲמִיתֶךָ" דְּהַיְנוּ עַם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבְמִצְּוֹת, אֲבָל אוֹתָן הָאֲנָשִׁים, שֶׁמַּכִּירָם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֶפִּיקוֹרְסוּת, (ח) מִצְּוָה לְגַנּוֹתָם וּלְבַזּוֹתָם, בֵּין בִּפְנֵיהֶם וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם, בְּכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה עֲלֵיהֶם, (ט) אוֹ שֶׁשּׁוֹמֵעַ עֲלֵיהֶם, דִּכְתִיב: "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", וְ"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", וְהֵם אֵינָם בִּכְלָל זֶה, שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים מַעֲשֵׂה עַמְּךָ, וְנֶאֱמַר {תהלים קל"ט כ"א}: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' (י) אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" וְכוּ', וְאֶפִּיקוֹרֵס (יא) נִקְרָא הַכּוֹפֵר בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל, בֵּין בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבֵין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר, כָּל הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק אֶחָד אוֹ קַל וָחֹמֶר אֶחָד אוֹ גְּזֵרָה שָׁוָה אֶחָת אוֹ דִּקְדּוּק אֶחָד, גַּם הוּא בַּכְּלָל הַזֶּה.
5
ו׳וְדַוְקָא אִם שָׁמַע מֵהֶם בְּעַצְמוֹ דִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, אֲבָל אִם אֲחֵרִים אָמְרוּ לוֹ, אָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה לְגַנּוֹתָם, בֵּין בִּפְנֵיהֶם וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם, וְגַם אֵין לוֹ לְהַחְלִיט דָּבָר זֶה בַּלֵּב כְּדִין אִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, וְכַנַּ"ל בִּכְלָל ו', רַק צָרִיךְ לוֹ לְעֵת עַתָּה לָחוּשׁ לְעַצְמוֹ (יב) וְגַם לְהַזְהִיר לַאֲחֵרִים בַּסֵתֶר, שֶׁלֹּא יִתְחַבְּרוּ לְעֵת עַתָּה עִמָּהֶם, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר הַדָּבָר. וְכָל זֶה דַּוְקָא בִּשְׁמִיעָה בְּעָלְמָא, אֲבָל אִם (יג) מֻחְזָקִּין בָּעִיר לְאֶפִּיקוֹרְסִים, דִּינוֹ כְּאִלּוּ מַכִּירָם בְּעַצְּמוֹ.
6
ז׳וְדַע עוֹד, דְּאִם מֻחְזָק בָּעִיר לְרָשָׁע (יד) מִפְּנֵי שְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבֵרוֹת, שֶׁמֻּתָּר עֲבוּרָם לְגַנּוֹתוֹ, (טו) גַּם כֵּן דִּינָא הָכֵי {כך}, (ועַיּן בִּבְאֵר מַיִם חיִּים הפּרָטִים, שֶׁצָּרִיךְ לָזִה), וְאֵיזֶהוּ מֻחְזָק? כָּל שֶׁהֻסְכַּם בִּפְנִי אַנְשֵׁי הָעִיר לְרָשָׁע, עַד שֶׁלֹּא יִפּל לָהֶם בּוֹ סָפֵק (מֵחֲמַת שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת, שֶׁיּוֹצְאוֹת עָלָיו תָּמִיד מֵעִנְיְנִי נֵאוּף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, דְּבָרִים שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט יְדִיעַת אִסוּרָן בְּכָל יִשְׂרָאֵל), אֲבָל אִם יָצָא עָלָיו קוֹל בְּעָלְמָא בִּלְבַד, אָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה לְגַנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ לְהַחְלִיט בַּלֵּב אָסוּר, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בִּכְלָל ז'. (וְאַף שֶׁיָּרֵאתִי מְאֹד לְהַעְתִּיק דִּין הַזֶּה מִפְּנִי בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, שֶׁכְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ עַל אֶחָד שֶׁמֶץ דְּבַר מַה, תֵּכֶף יַחְזִיקוּ אֶת הָאִישׁ הַהוּא לְמֻחְזָק בְּרֶשַׁע וִיגַנּוּ אוֹתוֹ וְיִתְלוּ אֶת הַהֶתֵּר בַּסֵפֶר הַזֶּה, עִם כָּל זֶה לֹא הִשְׁמַטְתִּיו, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל בְּבָבָא בַּתְרָא {דף פ"ט} עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אֲמָרָה וּמֵהַאי קָרָא אֲמָרָה, {הושע י"ד י'}: "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַּדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם").
7
ח׳וְדַע, דְּמַה שֶּׁיֵּשׁ אוֹמְרִים, {טז} דְּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת, (יז) דַּוְקָּא אִם הוּא רוֹאֶה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה לִפְנֵי אֲנָשִׁים אֶת גֹּדֶל תַּרְמִיתָם בְּזֶה הָעִנְיָן, וְיִרְאוּ שֶׁאֵין הַדִּין עִמָּם, מִתּוֹךְ זֶה תֻּשְׁבַּת הַמַּחֲלֹקֶת, אֲבָל בְּלָאו הָכִי {בלי זה} אֵין שׁוּם חִלּוּק בַּדָּבָר. גַּם צָרִיךְ לְאֵלּוּ הַפְּרָטִים שֶׁאֲבָאֵר:
8
ט׳א שֶׁהַדְּבָרִים, שֶׁעַל יָדָן הֻסְכַּם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, יֵדַע מֵעַצְּמוֹ, וְלֹא יִסְמֹךְ בָּזֶה עַל שְׁמִיעָה מֵאֲחֵרִים, אִם לֹא (יח) שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא אֱמֶת.
9
י׳ב צָרִיךְ (יט) שֶׁיְּכַוֵּן לַתּוֹעֶלֶת הַנַּ"ל, וְלֹא מִצַּד שִׂנְאָה.
10
י״אג אִם בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַשְׁקִּיט הַמְּרִיבָה (כ) בְּאֹפֶן אַחֵר, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן, עַל יְדֵי (כא) הוֹכָחָה וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, אָסוּר לוֹ לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עֲלֵיהֶם, אִם לֹא שֶׁהוּא יָרֵא לְהוֹכִיחָם, פֶּן כְּשֶׁיֵּדְעוּ בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶּת מִזֶּה, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ עִמָּהֶם, יָפֵרוּ עֲצָתוֹ, וְשׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵצָּה, אֵיךְ לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר, אַךְ בְּעִנְיָן כָּזֶה צָּרִיךְ שִׁקּוּל הַדַּעַת גָּדוֹל, וְלֹא יְמַהֵר לְהַחְלִיט הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ לְהַטִּיל שֵׁם בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת עַל צַד אֶחָד, רַק שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב עַל פִּי הַתּוֹרָה, מִי הֵם בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר בְּדַעְתּוֹ הַדִּין עִם מִי, שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה - עָדִיף.
11
י״בוְדַע עוֹד, דַּאֲפִלּוּ (כב) לְבַזּוֹת וּלְחָרֵף אֶת הַמֵּתִים גַּם כֵּן אָסוּר, וְכָתְבוּ הַפּוֹסְקִים, דְּיֵשׁ תַּקָּנָה וְחֵרֶם קַדְמוֹנִים, שֶׁלֹּא לְהוֹצִּיא לַעַז וְשֵׁם רָע עַל הַמֵּתִים. וְכָל זֶה אֲפִלּוּ אִם הַמֵּת עַם הָאָרֶץ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם, בְּוַדַּאי הַמְבַזֶּה אוֹתּוֹ עֲוֹן פְּלִילִי הוּא, וְחַיָּב נִדּוּי עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּפְסַק בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רמ"ג סָעִיף ז'. וְאִסוּר שֶׁל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם הוּא אֲפִלּוּ אִם מְבַזֶּה אוֹתוֹ בְּעַצְּמוֹ, (כג) וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְבַזּוֹת אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ.
12
י״גוְעַתָּה נְבָאֵר לִפְנִי מִי אָסוּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע. דַּע, דְּאֵין שׁוּם חִלּוּקּ בְּאִסוּר הַסִפּוּר, בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, קְרוֹבָיו אוֹ רְחוֹקָיו אוֹ לְאִשְׁתּוֹ, אִם לֹא שֶׁהוּא דָּבָר, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעָהּ מִפְּנִי הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁתִּהְיֶה מִזֶּה עַל לְהַבָּא, כְּגוֹן, שֶׁהִיא מַקֶּפֶת לאֲנָשִׁים רָעִים, שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה אַחַר כָּךְ לְהוֹצִּיא מֵהֶם, עַל כֵּן הוּא מְסַפֵּר לָּה אֶת טִבְעָם הָרַע וּמַזְהִירָהּ, שֶׁלֹּא לְהַקִּיף לָהֶם. וְהוּא הַדִּין, שֶׁשֻּׁתָּף יְסַפֵּר כָּזֶה לְשֻׁתָּפוֹ עַל אֵיזֶה אֲנָשִׁים, שֶׁבְּדַעְתּוֹ אֵינָם בְּחֶזְקַּת נֶאֱמָנִים, וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא, (וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ בְּקִדּוּשִׁין {דף נ"ב}: אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי ר' מֵּאִיר לְכָאן, מִפְּנִי שֶקַּנְטְרָנִים הֵם וְכוּ'). וַאֲפִלּוּ אִם אֵינו מַכִּיר בְּעַצְמו אֶת טִבְעָם הָרַע, רַק שָׁמַע עֲלֵיהֶם, גַּם כֵּן מֻתָּר לְסַפֵּר לָּה, מַה שֶּׁשָּׁמַע עֲלֵיהֶם, וּלְהַזְהִירָה עַל לְהַבָּא, אַף שֶׁאֵין לוֹ לְהַאֲמִין בְּהַחְלָטָה, לְמַה שֶּׁשָּׁמַע עֲלֵיהֶם, הָא עַל כָּל פָּנִים לָחוּשׁ מִבָּעֵי, (אַךְ בְּאֹפֶן זֶה לֹא יְסַפֵּר לָּה בְּלָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה מוּכָח מִדְּבָרָיו, שֶׁמְּקַּבֵּל בְּהַחְלָטָה מַה שֶּׁשָּׁמַע, רַק יֹאמַר לָּה: שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ, עַל כֵּן הִזָּהֲרִי, שֶׁלֹּא תַּקִּיפֶנּוּ). אֲבָל בְּלָאו הָכִי אֵין שׁוּם חִלּוּק בַּדָּבָר, (וְרַבִּים מִשְׁתַּבְּשִׁין בָּזֶה, שֶׁמְסַפְּרִין לִנְשׁוֹתֵיהֶם, כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם עִם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי (כד) בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַּשּׁוּקּ, וְהִנִּה מִלְּבַד אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, עוֹד הוּא מַרְבֶּה בָּזֶה מַחֲלֹקֶת, כִּי הִיא בְּוַדַּאי תִּטֹּר הַשִּׂנְאָה וְתָרִיב עֲבוּר זֶה עִם פְּלוֹנִי אוֹ עִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, וְגַם תְּסִיתֵהוּ לֵילֵךְ עוֹד וְלָרִיב עִם פְּלוֹנִי עֲבוּר זֶה, וְסוֹף דָּבָר יִהְיֶה, שֶׁהִיא בְּעַצְמָה תְּבַזֵּהוּ עֲבוּר זֶה, עַל כֵּן הַשּׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִשְׁמֹר אֶת עַצְּמוֹ מְאֹד, שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת לְאִשְׁתּוֹ מֵעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ).
13
י״דוְגַם אֵין חִלּוּק בְּאִסוּרוֹ, בֵּין אִם הסִפּוּר הָיָה לִפְנִי אֲנָשִׁים, שֶׁאֵינָם קְרוֹבָיו שֶׁל הָאִישׁ, שֶׁהוּא מְסַפֵּר עָלָיו אוֹ לִפְנִי קְרוֹבָיו. וַאֲפִלּוּ אָח עַל אָחִיו אֵצֶּל אָבִיו, גַּם כֵּן לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הִיא. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא מְכַוֵּן בַּסִפּוּר, (כה) כְּדֵי שֶׁקְּרוֹבָיו יוֹכִיחוּהוּ עַל זֶה, גַּם כֵּן אָסוּר, דְּהָיָה לוֹ לְהוֹכִיחוֹ תְּחִלָּה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְּמוֹ, וְלֹא לֵילֵךְ תֵּכֶף וּלְסַפֵּר קְלוֹנוֹ, אִם לֹא שֶׁהוּא מְשַׁעֵר שֶׁתּוֹכַחְתּוֹ לֹא תּוֹעִיל לוֹ, אָז מֻתָּר.
14
ט״ווְדַע עוֹד, דְּאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ אִם מְגַנְּה אוֹתוֹ בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל שֶׁכֵּן אִם מְגַנֵּהוּ בִּפְנִי נָכְרִים, דַּעֲוֹנוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר, כִּי מִלְּבַד שֶׁהוּא מְבַזֶּה כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל וּמְחַלֵּל כְּבוֹד שָׁמַיִם עַל יְדֵי זֶה, עוֹד הוּא גּוֹרֵם בָּזֶה רָעָה רַבָּה לַחֲבֵרוֹ, כִּי אִם יְסַפֵּר עַל חֲבֵרוֹ בִּפְנִי יִשְׂרָאֵל עִנְיַן גְּנוּת, לֹא יַחְלִיט תֵּכֶף לִדְבָרָיו, אֲבָל אִם יְסַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי נָכְרִי, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל הַזֶּה הוּא רַמַּאי וּמְאַנֶּה לַבְּרִיּוֹת וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, יַחְלִיט תֵּכֶף לָזֶה וִיפַרְסֵם דָּבָר זֶה בִּפְנִי כֹּל, (וּכעֵין זֶה אִיתָא בַּתּוספות בְּבָבָא בַּתרָא דַּף ל"ט, בַּמֶּה שִׁפֵּרשׁוּ הַנָּפְקָּא מִנַּה בֵּין לָשׁון הָרָע, לְמֶחָאָה, עַיֵּן שָׁם) וִיסֻבַּב לוֹ הֶזֵּק וְצַּעַר מִזֶּה. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא הוֹלֵךְ וּמַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנִי נָכְרִים, בְּוַדַּאי עֲוֹנוֹ גָּדוֹל מִנְּשֹא, כִּי הוּא נִכְנָס עַל יְדֵי זֶה בִּכְלַל הַמַּלְשִׁינִים, וְדִּינוֹ שָׁוֶה לְאֶפִּיקוֹרֵס וְהַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁגֵּיהִנֹּם כָּלֶה, וְהֵם אֵינָם כָּלִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶכֶת ראשׁ הַשָּׁנָה {דף י"ז}, עַל כֵּן צָּרִיךְ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִזֶּה עַד מְאֹד. וּמִי שֶׁעוֹבֵר עַל זֶה וְהוֹלֵךְ וּמַלְשִׁין * עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵיהֶם, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ חֵרֵף וְגִדֵּף וְהֵרִים יָד בְּתוֹרַת משֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁנִּפְסָק בְּחֹשֶן מִּשְׁפָּט {סימן כ"ו}*.
15
ט״ז*כמו שידוע, שיש אנשים שוכרין עדים ומעלילין על חבריהן להוציא ממונם שלא באמת ובישר בפני שופטי המלכות. (הגהה זו, כנראה, מחמת הצנזורה).
16
י״זוְעַתָּה נְבָאֵר דִּין קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע*. עִנְיַן קַּבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁהִזְהִירָה לָנוּ הַתּוֹרָה מִזֶּה, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין בַּלֵּב, שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת. וְאֵין צֹרֶךְ לָנוּ לְהַאֲרִיךְ וּלְבָאֵר אֶת מַהוּתוֹ שֶׁל הַמְקַּבֵּל וְאֶת הָאִישׁ, שֶׁהוּא מְקַּבֵּל עָלָיו, כִּי כִּמְעַט לֹא נִמְצָּא בּוֹ חִלּוּק. אֶלָּא כְּלַל הַדְּבָרִים בְּקִצּוּר הוּא כָּךְ, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מְצֻוֶּה, שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל (כו) שׁוּם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, חוּץ מֵעַל אֶפִּיקוֹרְסִים וּמַלְשִׁינִים וְכַיּוֹצֵּא בְּאֵלּוּ, אוֹתָם, שֶׁיָּצְּאוּ מִכְּלַל "עֲמִיתֶךָ".
17
י״ח*ואחרי שעזרני ה' לבאר בכלל הזה כמה וכמה ענינים מהלכה זו, אמרתי לבאר עוד דבר אחד, אף שאין זה מענין הספר שמיחד על פרטי אסור לשון הרע, אף על פי כן לא נמנעתי מזה, מפני שהוא דבר שנכשלין בו הרבה בני אדם. והוא: כשהיצר מסיתהו להלעיג ולהתלוצץ מחברו, הוא מפתהו גם כן שלא יאמר לו בפרוש הלעג וההתול ההוא, כי חברו ישיב נגדו בכפלים, וגם לא יהיה נחשב עבור זה לחכם בעיני השומעים, כי אם יתחכם להוציא את הדברים בלשון ערמה, שלא תובן כונתו, רק אחר התבוננות, כדי שחברו יהיה נשאר בבזיון וכלמה, כי לא יוכל להעזר מזה תכף, וגם כאשר יתפרסם הדבר יסכם על ידי זה לחכם בעיני הכל. והנה אם נבוא לחשב את חשבון העונות של המלעיג הזה, רבו מספר. א. עון ליצנות. ב. עון של אונאת דברים, כמו שמבאר בספר המצות לרמב"ם מצוה רנ"א. וגם מצוי הוא כמה פעמים שאומר לו דבר זה ברבים, ומלבין פני חברו ברבים נקרא עבור זה. ועוד כמה עונות, עין לעיל בפתיחה. ועל המלעיג הזה נוכל לקרא את הפסוק (משלי י"ב י"ח): "יש בוטה כמדקרות חרב". וגם המהלל את הבוטה הזה, כי דבר חכמה עשה בזה, נאץ את ה'. כי המעט ממנו, שאינו מקים מצות הוכחה להוכיחו על ערמתו הרעה הזו, אף גם ישבחנו עבור זה. ועל כזה נאמר במשלי (כ"ד): "ואמר לרשע צדיק אתה וגו', והוא בכלל מחניף לרשע ומחזיק ידי עוברי עברה, ועל אנשים כאלו נאמר: "חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו".
18
י״טגַּם אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, בֵּין אִם הוּא שׁוֹמֵעַ מֵאֲנָשִׁים אֲחֵרִים אוֹ מֵאָבִיו וְאִמּוֹ וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. וְיוֹתֵר מִזֶּה (כז) מָצִינוּ בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק כ"א, שֶׁאִם רוֹאֶה אָדָם לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, שֶׁמְּדַבְּרִים דְּבָרִים יְתֵרִים, כְּגוֹן, לָשׁוֹן הָרָע וְכַדּוֹמֶה, לְבַד שֶׁמֻּזְהָר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם, אֶלָּא הוּא צָרִיךְ גַּם כֵּן לִמְנֹעַ אותם מזה, (ויזהר שיהיה זה, בדרך כבוד, וכמו שכתבתי בבאר מים חיים). וְאִם הֶחֱרִישׁ לָהֶם, נְעֱנָשׁ הוּא וְהֵם עֲבוּר זֶה בְּעֹנְשׁ גָּדוֹל. וְאָמְרִינַן בְּמַסֶכֶת שַׁבָּת {דף נ"ד:}, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, נִתְפָּס לֶעָתִיד לָבוֹא עַל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, עַל כֵּן יִהְיֶה אָדָם רָגִיל תָּמִיד בְּבֵיתוֹ לְהוֹכִיחַ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, וְרַק בְּלָשׁוֹן רַכָּה, וּלְהַצִּיעַ לִפְנִיהֶם אֶת גֹּדֶל הָעֹנְשׁ שֶׁיִּהְיֶה עֲבוּר זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא וְגֹדֶל הַשָּׂכָר, לְמִי שֶׁנִּזְהָר מִזֶּה. וּבְיוֹתֵר יִזָּהֵר בְּעַצְמוֹ לְעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מִפִּיו שׁוּם דִּבְרֵי גְּנַאי עַל חֲבֵרוֹ, כִּי אִם הוּא בְּעַצְמוֹ יַעֲבֹר עַל זֶה, לְבַד הָאִסוּר בְּעַצְמּוֹ, הוּא גַּם כֵּן קִלְקוּל גָּדוֹל לְעִנְיָן זֶה, כִּי שׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם פִּתְחוֹן פֶּה לִמְנֹעַ אוֹתָם מִזֶּה. וְעַל פִּי הָרֹב תְּלוּיָה הַנְהָגַת אַנְשֵׁי הַבַּיִת בְּעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ אַחַר הַנְהָגַת בַּעַל הַבַּיִת בְּעַצְּמוֹ, עַל כֵּן צָּרִיךְ בְּעַצְּמוֹ לִזָּהֵר בָּזֶה עַד מְאֹד, וְיִהְיֶה טוֹב לוֹ בַּזֶּה וּבַבָּא.
19