חפץ חיים, חלק שני: הלכות איסורי רכילות, כלל הChafetz Chaim, Part Two, The Prohibition Against Rechilut, Principle 5
א׳כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע מִן הַתּוֹרָה, כָּךְ (א) אָסוּר לְקַבֵּל רְכִילוּת מִן הַתּוֹרָה, שֶׁגַּם הִיא בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע. דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא יַאֲמִין בְּלִבּוֹ, שֶׁמַּה שֶּׁסִפֵּר לוֹ, שֶׁכָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לוֹ פְּלוֹנִי, אוֹ דִּבֵּר עָלָיו פְּלוֹנִי, הוּא אֱמֶת. וְהַמְקַבֵּל עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא לְבַד שְׁאָר לָאוִין וַעֲשִׂין הַמִּצְּטָרְפִין לָזֶה, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בַּפְּתִיחָה, עַיֵּן שָׁם. וְאָמְרוּ חֲזַל: שְׁלֹשָה לָשׁוֹן הָרָע הוֹרַגְתָּן, הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְקַבְּלוֹ, וּמִי שֶׁנֶּאֱמָר עָלָיו, (כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ מֵעִנְיַן דּוֹאֵג, שֶׁנִּטְרַד מֵעוֹלָם הַבָּא בְּסִבַּת הָרְכִילוּת, וְנֶהֶרְגָה נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, אֲשֶׁר נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם הָרְכִילוּת, וְנְהרַג שָׁאוּל אַחַר כָּךְ, עֲבוּר שֶׁקִּבֵּל אֶת הָרְכִילוּת), וְהַמְקַבְּלוֹ יוֹתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: שֶׁכָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְהַמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא, וְסָמִיךְ לֵה: לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ.
1
ב׳וְאַף עַל שְׁמִיעַת רְכִילוּת בִּלְבַד (ב) גַּם כֵּן יֵשׁ אִסוּר גָּדוֹל כְּמוֹ בְּלָשׁוֹן הָרָע, וְכַנַּל בְּחֵלֶק א' כְּלָל ו' סִימָן ב', אף דִּבְעֵת הַשְּׁמִיעָה לֹא נִגְמָר עֲדַיִן בְּדַעְתּוֹ אִם יַאֲמִין אוֹ לֹא. וּמִכָּל מָקּוֹם אִסוּר קַבָּלָה חָמוּר מִמֶּנּוּ, דִּלְעִנְיַן שְׁמִיעָה הֵיכָא דְּהוּא מֵּבִין מִתְּחִלַּת הַסִפּוּר, שֶׁתִּהְיֶה יְדִיעַת דָּבָר זֶה נוֹגֵעַ לוֹ עַל לְהַבָּא, אִם אֱמֶת הוּא, כְּגוֹן, שֶׁהוּא רוֹאֶה, שֶׁחֲבֵרוֹ רוֹצֶּה לְסַפֵּר לוֹ, אֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי רוֹצֶה לְהַזִּיקוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בְּוַדַּאי (ג) מֻתָּר לִשְׁמֹעַ לְכַתְּחִלָּה כְּדֵי לֵידַע, אֵיךְ לָחוּשׁ וּלְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. אֲבָל לְקָּבֵּל בְּהַחְלָטָה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל גַּוְנִי {בכל האופנים}, רַק דֶּרֶךְ חֲשָׁשׁ בְּעָלְמָא, וּכְדֵי שֶׁיִּזָּהֵר אֶת עַצְּמוֹ בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַל, דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא אַף עַל גַּב דְּלִקְבּוּלֵי לָא מִבָּעֵי לְמֵיחַשׁ מִבָּעֵי {לשון הרע אפילו שלקבל לא צריך - לחשוש צריך}, וְעַיֵּן לְעֵיל בְּהִלְכוֹת אִסוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע בִּכְלָל ו', תִּרְאֶה אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם, וְהוּא הַדִּין כָּאן.
2
ג׳וְאִם הוּא רוֹאֶה בַּחֲבֵרוֹ דְּבָרִים הַנִּכָּרִים, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַזִּיקוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לֹא שָׁמַע עָלָיו עַד עַתָּה דָּבָר זֶה מִשּׁוּם אָדָם, מִכָּל מָקּוֹם מֻתָּר לִדְרֹש וְלַחֲקֹר אַחַר זֶה אֵצֶל אֲנָשִׁים אִם מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַזִּיקוֹ בְּעִנְיַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי (ד) כְּדֵי לֵידַע (ה) אֵיךְ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, וְאֵין לוֹ לָחוּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְסֻבַּב, שֶׁיְּסַפְּרוּ בְּנֵי אָדָם בִּגְנוּתוֹ.
3
ד׳וְדַע עוֹד, דְּכָל הַכְּלָלִים, שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּחֵלֶק א' בִּכְלָל ו' אֵצֶל קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע לְעִנְיַן לָחוּשׁ, (ו) כֵּן הוּא הַדִּין בְּעִנְיַן לָחוּשׁ אֵצֶל רְכִילוּת. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁאֶחָד דִּבֵּר עָלָיו, אוֹ עָשָׂה לוֹ כָּךְ וְכָךְ, אוֹ רוֹצֶּה לַעֲשׂוֹת לוֹ כָּךְ וְכָךְ, שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין בַּדָּבָר, רַק בְּדֶרֶךְ חֲשָׁשׁ בְּעָלְמָא, דְּהַיְנוּ לִשְׁמֹר אֶת עַצְּמוֹ מִמֶּנּוּ, וְלֹא בְּגֶדֶר סָפֵק, דְּמַעֲמִידִין לְאָדָם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת, וּמִסְתָמָא לֹא עָשָׂה לוֹ רָעָה וְלֹא גִּנָּהוּ. וְעַל כֵּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם מַעֲשֶׂה אוֹ לִגְרֹם לוֹ שׁוּם הֶזֵּק אוֹ בִּיּוּשׁ עֲבוּר זֶה, לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן, וַאֲפִלּוּ רַק לִשְׂנֹא אוֹתוֹ בַּלֵּב, אָסוּר גַּם כֵּן מִן הַתּוֹרָה, וְכָל שֶׁכֵּן (ז) שֶׁלֹּא לִפְטֹר אֶת עַצְּמוֹ עַל יְדֵי הָרְכִילוּת, מִמַּה שֶּׁהוּא מְחֻיָּב לְהַנִּדּוֹן. וּמְחֻיָּב הוּא גַּם כֵּן עֲדַיִן לְהֵיטִיב עִמּוֹ בְּכָל הַטּוֹבוֹת, שֶׁצִּוְּתָה התּוֹרָה לִשְׁאָר אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי לֹא נִגְרָע עֶרְכּוֹ בְּעֵינֵינוּ עַל יְדֵי זֶה לְשׁוּם דָּבָר. וּכְלָל כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים, דְּאֵין מֻתָּר לָחוּשׁ, רַק לְעִנְיַן לִשְׁמֹר אֶת עַצְּמוֹ עַל לְהַבָּא, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הֶזֵּק מִמֶּנּוּ, אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר אָסוּר לָחוּשׁ כְּלָל.
4
ה׳וּמִזֶּה תִּרְאֶה, כַּמָּה נוֹאֲלוּ הַרְבֵּה מִבְּנֵי אָדָם, שֶׁטִּבְעָם תָּמִיד לִדְרֹש מֵחבְרֵיהֶם, מַה דִּבֵּר פְּלוֹנִי אוֹדוֹתָם, וַאֲפִלּוּ אִם מִידִיעַת דָּבָר הַזֶּה אֵין נָפְקָא מִנַּה לָהֶם עַל לְהַבָּא, וּכְשֶׁהֵם אֵינָם רוֹצִּים לְגַלּוֹת לָהֶם, מַפְצִּירִים בָּהֶם הַרְבֵּה, עַד שֶׁמְגַלִּים לָהֶם, מַה שֶּׁדִּבֵּר פְּלוֹנִי אוֹדוֹתָם, וְיֵשׁ בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים עִנְין גְּנַאי עֲלֵיהֶם, וּמְקַבְּלִים אֶת הַדָּבָר לֶאֱמֶת גְּמוּרָה, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשׂוּ שׂוֹנְאִים גְּמוּרִים. וְהִנִּה אִם נָבוֹא לִמְנוֹת אֶת גֹּדֶל הַקִּלְקוּלִין וְחֶשְׁבּוֹן הַלָּאוִין וְהָעֲשִׂין שֶׁרָגִיל לַעֲבֹר, מִי שֶׁמֻּטְבָּע בַּמִּדָּה הַמְגוּנָה הַזֹּאת, קָצְרָה הַיְרִיעָה מֵהָכִילָם, וְעַיֵּן לְעֵיל בַּפְּתִיחָה, וְתָבִין אֶת דְּבָרֵינוּ, כִּי בֶּאֱמֶת אִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת הוּא אֲפִלּוּ אִם אֶחָד סִפֵּר לָהֶם מֵעַצְּמוֹ דָּבָר, שֶׁנּוֹגֵעַ לוֹ עַל לְהַבָּא, צִּוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין בָּזֶה, רַק לָחוּשׁ, וּכְשֶׁאֵין נוֹגֵעַ עַל לְהַבָּא, אֲסוּרָה אֲפִלּוּ הַשְּׁמִיעָה לְבַד וְכַנַּל בְּסָעִיף ב', וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לַעֲמֹד עַל חֲבֵרוֹ וּלְהַפְצִירוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא הַמְסַפֵּר לִכְלַל סִפּוּר רְכִילוּת, וְהַשּׁוֹמֵעַ לְאִסוּר קַבָּלַת רְכִילוּת, דְּאָסוּר, וְהוּא חוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת חֲבֵרוֹ. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם מְאֹד מְאֹד לְהִתְרַחֵק מִלִּדְרֹש עִנְיָן כָּזֶה, אִם לֹא שֶׁבָּרוּר לוֹ, שֶׁנּוֹגֵעַ לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה עַל לְהַבָּא לֵידַע, הֵיאַךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִפְּלוֹנִי.
5
ו׳וְדַע, דְּיֵשׁ עוֹד חֵלֶק בְּאִסוּר קַבָּלַת רְכִילוּת וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא אֱמֶת, מַה שֶּׁסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁאֶחָד דִּבֵּר עָלָיו, אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה נֶגֶד רְצוֹנוֹ, (ח) אַךְ יֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַטּוֹב וּלְצַּד הַזְּכוּת, שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְהַקְנִיטוֹ בָּזֶה, רַק עִנְיָן אַחֵר, שֶׁלְּפִי הָעִנְיָן הַהוּא לֹא יִהְיֶה תּוּ {שוב} עַוְלָה עָלָיו, וְיָדוּעַ דְּמִצְוָה מִן הַדִּין לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, וְהוּא עַל יְדֵי שֶׁלֹּא רָצָּה לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, מִמֵּילָא נִשְׁתַּרְבֵּב עָלָיו עִנְיָן זֶה לְעַוְלָה, מַה שֶּׁדִּבֵּר עָלָיו אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה נֶגְדּוֹ, וְנָקַט לֵה בְּלִבּוֹ עָלָיו עֲבוּר זֶה, לָכֵן נִקְרָא מִשּׁוּם זֶה בְּשֵׁם מְקַבֵּל רְכִילוּת, (ועַיֵּן לְקַמָּן בִּכְלָל ו' סג בָּהֶעָרָה, מַה שֶּׁצִּיַּרְנוּ שְׁנֵי צִיּוּרִים לְעִנְיַן קַּבָּלַת רְכִילוּת, וְהַכּל בָּא עַל יְדֵי זֶה שֶׁלֹּא דָּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת).
6
ז׳וְאִם כְּבָר עָבַר וְקִבֵּל רְכִילוּת, (ט) תִּקּוּנוֹ, שֶׁיִּתְחַזֵּק לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלִּבּוֹ שֶׁלֹּא לְהַאֲמִינָם. וַאֲפִלּוּ אִם קָשֶׁה לוֹ הַדָּבָר לַחֲשֹׁב, שֶׁהַמְסַפֵּר בָּדָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים מִלִּבּוֹ, יַחֲשֹׁב, אוּלַי הוֹסִיף המְסַפֵּר, אוֹ גָּרַע אֵיזֶה פְּרָט מֵהַמַּעֲשֶׂה אוֹ אֵיזֶה תֵּבוֹת מֵהַדִּבּוּר, שֶׁאָמַר פְּלוֹנִי עָלָיו, אוֹ אָמַר בְּנִגּוּן אַחֵר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּנָּה הָעִנְיָן מִטּוֹב לְרַע, וִיקַבֵּל על עַצְּמוֹ עַל לְהַבָּא, שֶׁלֹּא לְקַבֵּל עוֹד לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, וְיִתְוַדֶּה עַל זֶה. וּבָזֶה יְתַקֵּן הָאִסוּר שֶׁעָבַר, אִם לֹא סִפֵּר הַדָּבָר עֲדַיִן לַאֲחֵרִים.
7