חכם צבי ע״דChakham Tzvi 74
א׳האמבורג תס"ט לפ"ק:
1
ב׳מעשה בריבה אחת שפתחה בטן תרנגולת להוציא בני מעיה בשפת השלחן וחתול א' עומד למטה אצלה עומד ומצפה לאכול ממה שיפול ארצה ואמרה הריבה שלא מצאה לב בתרנגולת ואמה בעלת התרנגולת אמרה שמא או קרוב לודאי הושלך הלב לארץ ואכלו החתול העומד שם מוכן לאכול הנופל והריבה אומרת אני לא השלכתי לחתול אלא (טריפה הערץ) הוא הטחול אבל הלב לא השלכתי לחתול והתרנגולת שמנה ובריאה וטובה אין בה שום חסרון ולא רקבון בבני מעיה ולא ניכר שום רושם מלב שנימוק או נתמסמס ולא שום שינוי בעולם בכל בני מעיה וגם בעודנה בחיים חיותה היתה חזקה ובריאה ובכל כחה לאכול ולשתות לילך ולעוף ושלמה בכל חושיה בכל עוז ותעצומות ככל א' מהתרנגולת הטובות והבריאות אלא שהריבה אמרה שלא מצאת בה לב ובא מעשה לפני התלמידים והטריפוה מטעם ניטל הלב יורנו המורה מה משפט התרנגולת:
2
ג׳תשובה טועים כל האומרים כן כי דבר ברור הוא לכל אשר לבו לב חכם בקרבו ומוח בקדקדו שא"א לשום נברא בעולם לחיות אפי' שעה אחת בלא לב ויהיה כאחד הבריאים וא"א לצייר כלל מציאות ניטל אלא שתכף אחר שחתכו הלב מן הבעל חי שחטוהו ובמחמת חולי א"א לומר שימס הלב ויתמקמק ולא יהיה מסוכן במדרגה התחתונה ויותר גרועה שבמסוכנת וזאת התתנגולת שלא היתה מסוכנת ולא חולנית אדרבה שמינה ובריאה וטובה ושלמה בכל חושיה ואין בה שום רושם מסמוס הדבר ברור שלבה נפל בפתיחת בטנה ואכלו החתול ואף שדבר זה מושכל ראשון ואין צריך ראיה לסתום פי הטפשים הקופצים להורות ראה זה מצאתי בכ"מ פ"י מה' שחיטה בנותנו טעם למה לא מנה הרמב"ם ניטל הלב או נברא חסר כתב וז"ל אברים שאם ינטלו וא"א לה להתקיים אפי' שעה א' לא מנאם ובזוהר פ' פנחס בתוך השאלות ששאל ר"א מאליהו ז"ל והשיב לו דבמתיבתא דרקיעא אמרו וז"ל כמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפי' רגעא חדא בלא לבא ע"ש ולא שאני פוסק הלכות מתוך הזוהר אלא שהדבר מושכל ראשון והאמת עד לעצמו ועוד כבר כ' הגאון הגדול מהרדב"ז כל מקום שאין הזוהר חולק על הגמ' פסקינן כוותי' ואפי' במקום שהפוסקים חלוקים הזוהר מכריע כ"ש כאן שאין שום חולק וחליל' למי שיש לו לב שיחלק בדברים אלו והחולקים בלא לב ידברו ועוד טעו התלמידים בההיא דנשחטה הותרה ותלינן בכל מידי דאפשר לתלות כי ההיא דאינקוב ריאה היכא דממשמש' ידא דטבח וההיא דזאב שנטל בני מעיים והחזירם כשהן נקיבים דכשרה ואפי' שלא במקום שיניו כמו שכתבו ז"ל ש"מ דאף דאיכא ריעותא קמן כיון דאית לן במה לתלות תלינן כ"ש שיש לנו כאן לתלות שנפל הלב בפתיחת הבטן ואכלו החתול ואפי' בחיים דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אמרינן בספק שונרא ספק כלבא אימר כלבא ספק שונרא ספק קניא אימר קניא ולכל הפירושים שנאמרו בענין ההוא היכא דההיתר שכיח טפי תלינן להיתירא והכא בודאי ההיתר שהוא לומר שהלב נפל ואכלו החתול ודאי שכיח טפי מלומר שלא היה לו לב כלל מבלי היות שום רושם נמס ונמוק ולא רושם וזכרון שום סכנה ולא שום חולי ולא שום שינוי בעולם וא"כ הדבר ברור כשמש שהתרנגולת מותרת מבלי שום ספק ועוד בר מכל הטעמים האמורים היה להם לשום לב לדין האומר נתנסך יינך דכשהוא מסור בידו הוא נאמן ורבו האומרים דדוקא משום מיגו נאמן הא במקום דליכא מיגו כנ"ד אינו נאמן וכאן הרי האם בעלת התרנגולת מכחישתה או לכל הפחות אומרת אינה יודעת וא"כ אין הריבה נאמנת ואף החולקים שם ואומרים דאף בלא מיגו נאמן השומר היינו באומר ברי לי לאפוקי בנ"ד שאינה אומרת ברי לי אלא שהיא אינה יודעת דלכ"ע אין זה כדאי לאסור וזה להתלמד במקום אחר שבנ"ד אין צורך לכל זה והדבר פשוט שהתרנגולת מותרת והנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי ס"ט:
3
