חכם צבי ע״וChakham Tzvi 76
א׳וזה טופס הכתב ששלח הגאון כמוהר"ר נפתלי הכהן הגדול נר"ו ר"מ ואבדק"ק פרנקפורט דמיין לידי. פה פראנקפורט היום יום ו' עש"ק ח' סיון תס"ט לפ"ק.
1
ב׳צבי ורגיג וחמיד בעמודא דאו' בקדמייתא ובתרייתא עדיפא פלפלא חריפא בידו תקיפא פריו למאכל ועלהו לתרופה להתיר פה בכח דהתירא דעדיף ויפה יפה דעתו מנופה בשלש עשרה נפה הוא ניהו אהו' מחותני כריעי כאח לי הגאון הגדול המפורסם פרי עץ הדר כבוד מוהר"ר צבי הירש נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק המבורג ואלטונא יצ"ו ולחתנו ידידו וידידי היניק וחכים המופלג גבור בתורה כארי חביבי כבוד מהר"ר ארי' ליב נר"ו וכאל"ש:
2
ג׳הנה הגיע מכתב פתוחי חותם מחתנו ידידו הנ"ל נכתב לבני הרב הגדול מוהר"ר מרדכי כ"ץ אב"ד ור"מ דק"ק ברודא ובני שי' כבר הלך לדרכו על הרבנות שלו לק"ק ברודא וראיתי שאגרת הנ"ל נאמרה ליקרות ופתחתיו ומצאתי סימא בתוכו דברים מתוקים מדבש שלשה הוראות להיתר שהתיר הוד רום מעלתו ובקראי שני' ושלשה דלתות היו מתוקים בפי כיערת הדבש ויאירו עיני לפום ריהטא להסכים עמו על כל הדברים עם כל אלה לא נקרא בי דינא שרי' כי בכאן אין הוראה לאיסור ובעיני היו דברים פשוטים ומתוקים לאמיתה של תורה והנחתי האגרת על השלחן ואחר צאתי כה וכה בעסקי נגנב' האגרת מעל השלחן ונאבד' והסחתי דעתי מהדברים האלה ועבור זה לא השבתי למכ"ת על הדברים ולא חשתי להזהר להשיב מפני הכבוד ויראת ת"ח שגם לא נתייחד אלי הדבור של חיבה וגם יצא מלבי ועתה כבוא אגרת הזאת שנית מחתנו ידידו הנ"ל לא כתב הדברים עוד הפעם לחזור על הראשונות ונשכח מאתי הדין האמצעי שהתיר האדון מכ"ת מה היה רק הדין הראשון ניטל דין הלב ודין אחרון מדין הקדירות שבישל בהן בפסח שהתיר האדון והנה בשני דינין אלו ידי עם רום פאר מעלתו להתיר וכל כי הני מילי מעליותא לימרו משמאי ומחמת טרדת דיומא אי לאו האי יומא הייתי מאריך בראיות קצת וטרדות המועד עכבוני בשגם שלא לצורך הוא כי בודאי הקדירות שבישלו בפסח העבר שעברו עליהם כמה שנים לא שייך בהן נוטלפ"ג ואין בהם לא טעם לא עיקר רק הטעם בטל ומבוטל כעפרא דארעא והא לכל הדיעות ישון יב"ח הוא חשוב כהגעלה ברותחין ולכמה דיעות ומשמעות הישון הוא עדיף מהגעלה ואיך עולה על הדעת לחדש דבר מעתה לאסור המותר ולפי"ז צריך לאסור כל הקדירות אף בהגעלה ואין להם תקנה ואף אם יהיה איזה ספק בזה הלא רוב הפוסקים התירו נוטלפ"ג בפסח רק אנו נוהגים במדינות אלו להחמיר הבו דלא לוסיף עליה במקום שאין יודעים בבירור שנו"ט אף לפגם הוא אין להחמיר כלל וגם האריכות דברים הם שלא לצורך כי הם דברים פשוטים שמותר בהיתר גמור והמחמיר בזה לדעתי אפי' נוטלפ"ג אינו כי אין בו טעם וריח ובדבר הדין ראשון שהורה האדון בניטל הלב יפה כתב האדון מכ"ת בלי פקפוק כי הדין הזה גם כבר בא לפני ואירע השאלה זו בביתי והתרתיו והיה כתמה בעיני ב"ב להתיר מטעם זה ואסרתי בביתי והתרתי לכל אדם זה המעשה היה כבר היה אך עתה לשמח את מכ"ת אכתוב את המעשה שהיה מה שאירע לנו מדין זה כמו שאירע לרב יהודא כד אכריז על גברא דעבדא הוה ואיקלע רב מתנא דלא חזי ליה תריסר שנין כה אירע לנו ביום ה' אתמול היו יושבים שני דייני הקהלה מובהקים על איזה דין אשר זה כמשלש שנים אשר לא בא דין לפני ולא באו דיינים לביתי והם היו האלופים ר' וואלף לוי ור' זוסמן דיין לומדים מופלגים והיה לבי מר בקרבי על הוראות אלו כדי להשיב רו"מ ולא נחה דעתי וגם זה היה דבר תמוה אצלי להתיעץ עם איזה למדן בשום הוראה בעולם לא עשיתי מעולם עד כה ועתה שניתי את טעמי לסדר הדברים לפני אלופים דיינים בדרך תימה על שרוצים לאסור דינים אלו ואמרתי להם שכבר התרתי ניטל הלב ושגם עתה אירע דבר זה להוד רום מעלתו ושיש מפקפקים ורוצים לאסור כדרכם כדרך לומדים לעת הזאת שאינם מודים על האמת והסכימו שני דיינים אלו עמי להתיר ואמר לי הדין מצויין רבי וואלף לוי בזה"ל יש ש"ע כתוב הדר הוא וכתוב על הגליון כו"כ חידושים דינים מכמה גדולים בעלי הוראה והוא מירושת אבותי ונכתב על הגליון הדין זה ניטל הלב להתיר בשם קדמון עפ"י מעשה שהיה ומיד בקשתיו והלך לביתו והביא למראה עיני וראיתי שם במקומו נכתב על הגליון בזה"ל: מעשה אירע בימי הגאון מוהר"ל מפראג שלא נמצא לב בתרנגולת ובאתה השאלה לפני הגאון מהר"ל מפראג והתיר את התרנגולת באומרו שא"א לשום בריה לחיות בלא לב אפי' רגע א' ובודאי אחר שחיטה נאבד והוא היתר גמור עכ"ל הלכה למעשה והוא כתב יד נושן וכמה דינים מופלאים שנכתב בגליון ההוא בקראי מעשה זאת נתמלא כל הבית אורה ותעלזנה כליותי ואמרתי שישו בני מעי אם מהספקות שלכם כך שכוונתי לדעת א"ז הגאון הנ"ל אשר שימש ברוה"ק כמפורסם אשר בודאי לא יצאה תקלה מתחת ידו ובפרט בעניני אכילה ואם בנדון ההוא שלא היה שם שום הוכחות אחרות התיר הגאון הנ"ל בפשוט בלי שום חקירה ודרישה רק תלה בנאבד ק"ו בנדון מכ"ת שהתרנגולת היתה בריאה ושמינה והחתול היה עומד ומצפה מתי יבא לידי ואקיימנו אין כאן שום ספק להיות חוכך להחמיר והמשרתת מילתא דלא רמי' עלה ויפה הביא האדון מכ"ת ראי' מהזוהר ופליאה נשגבה בעיני על האדון מכ"ת על אשר היה נבוך להביא ראיה מהזוהר והוכרח לעמוד סנגורים לדבריו שבמקום שאין הזוהר מחולק עם הגמרא כו' וזה לע"ד שלא לצורך כי זה אין נקרא ראי' רק המציאות ובדבר זה יש להביא ראיה אף מהרופאים והחושים והטבע והמשל וממשל השועל שהיתל בהדגים ששכח לבו בביתו והוא גילוי מילתא בעלמא והנה אין הזמן מספיק להאריך לדברים אשר המה צלולים וברורים והדין שלישי נשכח מאתי והנה אם יבא על זכרוני אראה לחות דעתי להוד רפ"מ להסכים או לסתור ובלבד שיכוון לבו לשמים והחולק בדברים אלו כאשר בעו"ה בעתים הללו זה דרכם להטיל שמץ ודופי בקדשי שמים ונוטלים כל הגדולה לעצמם בכפליים ולא נאה לכסיל כבוד ובקרוב יהיה הדבר בלתי מתקיים והמודה על האמת יזכה לראות נפלאות ולחדש חדושים בתורת אמת ומי שרוצה לפקפק בדינים אלו עפ"י אמת ויושר הנני הנני לירד לעומקא של הלכה עד מקום ידי יד כהה מגעת ובטוח אני שיודיעני דעתו הרמה שהמקום הדין הוא מהתוס' והרא"ש והרמב"ם והמעיין שם יראה שהדברים הם ברורים ואמתיים בנדון זה להתיר גם האריכות בש"ע שכ' ניטל הלב בין ביד בין מחמת חולי מורה על זה כאשר כתב הוד רפ"מ באגרת הראשונה ובזה יתענג על רוב שלום ותנוח דעתו הנה אגרתי זאת נתעכבה עד עש"ק מעצלות המעתיק ועתה אענה שלום וישע רב כ"ע אהו' כנפשו הרמה מחו' נאמנו דבוק מאח דש"ת. נאם נפתלי הכהן החו' בק"ק הנ"ל יע"א.
3
