חנה אריאל, נצביםChanah Ariel, Nitzavim
א׳אתם נצבים היום כולכם ראשיכם וגו' טפכם וגו' לעברך בברית ה' אלקיך וגו' ובסוף פהקו"ד ויקרא משה וגו'. אתם ראיתם וגו'. ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות וגו'. ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון וגו' ולכם וגו' ושמרתם וגו' למען תשכילו את כל אשר תעשון. צ"ל מהו אתם ראיתם ולא נתן ה' לכם עינים לראות. ובדרוש אדמו"ר ז"ל יליף היום היום מויהי היום שארז"ל דקאי על ר"ה ה"נ אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם הוא בר"ה. בגמ' שלשה ספרים נפתחים בר"ה של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים. צ"ג נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים זכו וכו'. צ"ל מהו ענין נפתחים דמשמע שכבר נכתבו ואח"כ אומר נכתבין משמע שכותבין בהם. וגם למה צריך לשלשה ספרים בספר א' אפשר לזה כך ולזה כך. עוד בגמ' אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. וצ"ל מה היא השאלה במה הא כבר אמר שע"י קריאת מלכיות תמליכוני וכן בפסוקי זכרונות יעלה זכרונם. וגם למה אומרים פסוקי שופרות:
1
ב׳ידוע דז"א דאצי' הוא האדה"ע ונק' בשם הוי' כי הוא מהוה הכל מאין ליש גמור כי כלים דז"א הן דבהון אתכסיאת מב"נ ע"כ יכול להיות המתהוה בכח הכל יכול יש גמור נפרד לעצמו לגמרי. משא"כ בפרצופים הקודמים (וכ"ש בפ' אד"ק וק"ו לגליפו דטה"ע) שאין המתהווה יכול להיות נפרד לגמרי. כי אין הכלים מעלימים כ"כ את אור הא"ס שאין סוף להתפשטותו ומגלה יחודו ואחדותו בכ"מ. אבל הכלים דז"א מעלימים לגמרי בפני המתהוה מאין ליש עד שאין המתהוה מרגיש רק את הכח הנותן בו כמו רצון ושו"מ שלו משתמש בהן במחדו"מ כרצונו ואין מרגיש המהוה אותו כלל ולכן נק' ז"א בשם סוכ"ע לפי שאין הכח שמהוה בו העולמות אותו הכח גופא אין העולמות מרגישים אותו אע"פ שהוא עיקרא ושרשא דלהון. ואדם הוא דכר ונוק'. ונוק' דז"א נק' בשם ממכ"ע כי היא מגלה בעולמות לכחו"ח לפי ערך מדריגתו לידע מציאות הבורא ומהוה אותם והוא שליט בעולמות שברא ונק' בחי' זו בשם נוק' דז"א כמו ויקח את הצלע וגו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת רק שהוא במקום העולם שחוץ לגופו של אדם. וככה בחי' המל' היא מדתו של הקב"ה מתכלית היחוד בכל המדות חג"ת נה"י רק שכחה וממשלתה היא בבחי' חוץ לכלים דז"א המעלימים כנ"ל. משא"כ כלים דז"א עצמן הן בכל מקום כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא רק שהוא בבחי' סוכ"ע כנ"ל והנמצאים הן לעצמן כמו חוץ לגופא דז"א כבי'. שאחר שאין מורגש בהם רק מה שנעשה הארה והתפשטות ע"י כח ההעלם שבכלים וכידוע בתניא ענין יחוד הוי' ואלקים או"כ. אבל מדת המל' היא כמשל ממשלת מלכותא דארעא שמתפשטת בכל המדינה חוץ לגופו של המלך עצמו כמ"כ בחי' הנוק' כחה מתגלה בעולמות כפי ההעלם שבמציאותן לעצמן ממש שהוא כבי' חוץ לכלים דז"א שהן הגורמים שימצא מציאת ההרגשה לעצמן ממש. והנה האדם הוא הגוף ודרועין וירכין הן הן הפועלים כל פועל אבל הראש באדם אינו פועל כלום אלא שהוא מנהיג את כל הגוף. וכמ"כ למעלה ששת ימים עליונים עשה השמים והארץ וכל אשר בם ובדבר ה' וכו' והן הן בחי' סוכ"ע וממכ"ע הנ"ל. והראש למעלה הוא בחי' המוחין דז"א שהן משקיו דאילנא שהוא כמשל ההתחברות דמהו"ע הנפש להשתמש בכלים שלה בגוף שאינן מערכה אלא שאעפ"כ היא מתחברת ומחזקת כח הכלים שלה והגוף כמ"ש במ"א באריכות. וגופא דזו"נ הן ג"כ בחי' צדק ומשפט כפום עובדיהון דב"נ כמ"ש דאפיקת עשר תקונין לאנהגא בהון עלמין. ועיקר ההנהגה באה מן הגוף. וג"ר שהן הראש הן המוחין משקיו דאילנא אל הנהגת העולמות, ומבואר לעיל בפהק"ו פ' ואתחנן שיש בכח מדת המל' בעולמות בחי' עולמות נשמות אלקות. ושכמ"כ הוא באדם מישראל התפעלות הגוף (מאלקות) והתפעלות הנשמה והתפעלות אלקיית. וענין ההתפעלות הוא המביא קיום התומ"צ בעולם שכח המצות נתנו לישראל במ"ת כמ"ש כ"ז הכל באריכות בפהק"ו. ובקיום התומ"צ בבחי' התפעלות הנ"ל נעשה בחי' יחוד קובה"ו ממש למטה דהיינו כח המצות שיש בישראל ע"י מ"ת הן אברין דמלכא. וכח בחי' התפעלות אלקי הוא ע"י המשכן ובית הבחירה ושכנתי בתוכם. וכמ"ש ועשו לי מקדש ועי"ז ושכנתי בתוכם של ישראל דוקא והיינו כח אלקי ששוכן בישראל שהוא בית קבול לאור וכח רמ"ח אברין דמלכא שבמצות כנ"ל ובפה"ק באריכות רק שבחי' שכינה זו מתלבשת בעולמות. במדרי' התפעלות הנשמה הוא בבחי' מט"ט דבריאה והתפעלות הגוף הוא בבחי' מט"ט דיצי'. אבל עיקר ההתפעלות של ישראל אפי' בחי' התפעלות הגוף הוא מבחי' ושכנתי בתוכם. ולכן כל התפעלות מגיע לאלקות ממש. ובכל קיום מצוה בהתפעלות הוא יחוד קובה"ו רק שבהתפעלות הגוף היחוד הוא ע"י מט"ט דיצי' וע"י הנשמה היחוד הוא בבחי' מט"ט דבריאה (התפעלות הגוף הוא בחי' ביטול היש. והתפעלות הנשמה המכרת את בוראה הוא בבחי' ביטול בעצם כמש"ל. ובכונה דלצאת י"ח יצא י"ח הוא בבחי' עשי' סנד"ל שעכ"פ יש שם בחי' הארת השכינה ויש בחי' עלי' לגוף של מעשה המצוה משא"כ בלא אפי' כונה זו אין שם שום עלי' ולא יצא י"ח אף שעשה מצוה כי בן ברית הוא וקבל התו' כמ"ש במק"א) אבל בבחי' התפעלות אלקיית ממש הרי הוא יחוד קובהו"ש ממש. (ומי שאין יכול להתפעל הוא לפי שהשכינה דושכנתי בתוכם המתלבשת בבריאה ויצירה שלו שהן התפעלות הנשמה והתפעלות הגוף הוא בגלות אצל הגוף ומי שיש לו התפעלות בעת ההסתכלות ביקרא דמלכא והתבוננות ואח"כ מסתלק הכל והי' כלא הי' ולא נשאר אפי' רשימו היינו שבחי' פ רחל אין מתוקן אצלו וצריך תקון בתשובה כדלקמן). וכן יובן למעלה התלבשות השכינה מל' דאצי' באצי' בבחי' המל' דבריאה ויצי' וכן בעשי' ע"ד הנ"ל שנק' סנד"ל דשכינה לבוש הרגל והוא של עור המעלים ומגין שלא יתלכלך בטיט חוצות שמתהלכת השכינה בבחי' המל' דעשי' ובנוגה דעשי' ששם השרים. וכמו שבאדם כתיב וסביביו נשערה מאד שכל שהאדם במדריגה העליונה הדקדוק עליו ביותר ודבר מועט נחשב אצלו פגם וחסרון תיקון מכון לשכינתו ית'. כמ"כ יובן למעלה בעולמות שיש סדר וגבול לבחי' שכינה דמל' דאצי' בבי"ע (שהוא כח אלקי במל' כ"ע) על חילי שמיא וממונין דלהון בכל מדרי' ומדרי' הכל בסדר קבוע חק נתן ולא יעבור. וידוע דאתה הוא (ז"א) עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא. ועז"נ ברוך ה' אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו שהיא ההנהגה דקוב"ה שהיא כמו קודם שנבה"ע שהי' ג"כ אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא ולעת נעשה כל אזי מלך שמו (בחי' נוק') נקרא וכמש"ל קצת ובמק"א באריכות שעיקר בריאת העולם הוא בשביל הנוק'. אבל בבחי' הדכורא הי' בחי' ההנהגה גם עד שלא נבה"ע. והוא כמו דוגמת ענין דשעשוע המלך בעצמותו המבואר בכ"ד. וגם אחר שנבה"ע לא מסתלקת ההנהגה ההיא. ועושה נפלאות לבדו היינו בבחי' סוכ"ע שלמעלה מהרגשת העולמות לעצמן בפני עצמן. אלא שנא' וברוך שם כבודו לעולם מתחדשים נפלאות גם בעולמות שלא כפי הסדר הקבוע והוא ההנהגה הבלתי מוגבלת בסדר וחק הניתן לבחי' המל' דאצי' בבי"ע. וקצת דוגמא באדם הוא מענין המצות שנתנו לנו בסיני שאעפ"י שחטא ישראל הוא וחמצו של מומר אסור כשל ישראל גמור לפי שבבחי' הדכורא אין הפגם נוגע. ולכן בתחלת בה"ע ושכן הוא מתחדש בכל ר"ה שהוא יום שנברא אדה"ר ואמר ה' מלך וגו' שהוא המשכת המל' בבי"ע גם במדרי' אצילות כדרך הנ"ל וכמו ושכנתי בתוכם הנ"ל שהוא בסדר וחק קבוע דוקא ואם אין מחניך קדוש ושב מאחריך ונסתלקה ממנו בחי' ההתפעלות כנ"ל. וזהו כי המשפט לאלקים הוא היינו לבחי' האלקות ממש דבחי' הנוק' במדרי' האלקות (שלמעלה ממדרי' עולמות ונשמות כנ"ל) וזכר כל המעשים לפניו בא לפניו ממש בבחי' ומדרי' אלקות בדרך עלי' ממטה למעלה והם נדונים אם ראוים הם שתתלבש הנוק' בבחי' מדרי' האלקות הנ"ל במלכיות דעולמות עליהם (שזהו כמו באדם שיש לו התפעלות) וזה תלוי עכשיו העיקר בקיום התומ"צ של ישראל ובאיזה אופן ומדרי' מג' מדרי' הנ"ל קיימו המצות ומחשבות אדם ותחבולותיו שבשביל התו' וישראל שנק' ראשית נברא העולם למשכן כבודו בנפש (איש ישראל) ובעולם והוא בנין הנוק' שנבנית בפ' שלם דעשרה מדרי' שכללותם הוא ענין ע"ס (ולמטה בישראל הוא ראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך יו"ד בחי' כידוע) והוא כמשל שהמלך בכבודו ובעצמו מכניס א"ע להסתכל בשכלו ודעתו ממש את כל המפעל בכל המדינה שחוץ לגופו שאין זה הענין אלא לפרקים רחוקים דוקא לזמן קבוע. ובכל עידן ועידן הנהגת המדינה הוא ע"י שרי המלוכה והממונים זה תחת זה ובחוק נתן להם ולא יעבור. ועל כולם הוא הנהגת המלך עפ"י חכמתו של עצמו הנבדלת מערך השכלת בני המדינה ובערך חכמתו אין גבול הסדר וחק הנמסר לממונים תופס מקום כלל. ונצייר שאם המלך חוזה כוכבים וע"י המחזה תחייב אצלו איזה הנהגה במדינה לא יביט כלל אל חוקים הנתונים בשערי המדינות (וזה משל לבחי' עושה נפלאות לבדו הנ"ל) אך לפרקים רחוקים מסלק המלך מעליו העסק בחכמתו הנבדלת הנ"ל ומסתכל במדינה לפי ערכה ותיקון המדינה בקיומה לעצמה ואז יש לו נח"ר מהמלוכה על המדינה. ומזה יובן למעלה מ"ש בפע"ח בחי' דורמיטא דז"א שמסתלקין המוחין ממנו וניתנין לנוק' דהיינו שבחי' המוחין דעושה נפלאות לבדו שאין העולמות כפי שהן לעצמן תופסים מקום כלל מסתלקין (כי אם היו מאירים לא הי' מקום לדקדק על מעשה התחתונים בערכם התחתון לעצמם. רק כמה דקוב"ה ידע בגוונא אחרא כידוע בכ"ד ואין זה אלא בחי' הדכורא וסוכ"ע ולא בחי' הנוק' ככל הנ"ל) ויורדין המוחין משקיו דאילנא הנ"ל לבחי' הנוק' דוקא. ואז נק' המלך הקדוש שהוא קדוש ונבדל מהתלבשות בבי"ע הנ"ל. להפקד כל רוח ונפש אם ראוים הם שתתלבש בחי' המלך הקדוש בהם (וכמו האדם אם ראוי שתאיר בו התפעלות כנ"ל) או לא ח"ו. וז"ש בזוהר דעשו אמר לצוד ציד בשליחותו של יצחק מדה"ד שלמעלה היינו לחפש על עונות של ישראל שכל עיקר כוונתו למנוע ח"ו בנין המל' דבחי' נוק' הנ"ל רק שתהי' ההנהגה מסורה לסדר הכוכבים במשמרותיהם וכל צבא מעלה כפי יצירתם שזהו כמו באדם בשרירות לבי אלך בלי הנהגת הראש לגמרי. ולתקן את זאת אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות בר"ה כדי שתמליכוני עליכם זכרונו ת וכו' ובמה בשופר יתעשת המשכיל להבין את זאת דקריאת פסוקי המלכיות שהן זכרו שם מלכות בתו' העשרה פסוקים הן בחי' בנין הנוק' במדרי' אלקות כנ"ל בעשרה מדרי' די"ס. אך איך אפשר להם לפעול בקריאתן אם ח"ו יש עליהם קטרוגי עשו ההולך לצוד ציד כנ"ל. וגם כי מלכותו לעד קיימת לא תהי' ח"ו בבחי' הכח אלקי ממש בעולמות שהוא הבית קיבול לתומ"צ כנ"ל. ואין זה אלא ע"י חזרת המוחין לז"א כמו שהמשכן לא ניתן לישראל כ"א אחר מתן התו'. וז"ש ובמה בשופר פי' כי הקב"ה מעלה הוא שומע קול שופר דבינה והוא ענין החזרת המוחין לז"א וקדשנו במלותיו וצוה גם אותנו לשמוע קול שופר ועי"ז זוכים אנו שיאיר עלינו מאור המוחין של הקב"ה והארה זו היא ע"י בית קיבול שהוא השכינה כנ"ל, והיינו תמליכוני עליכם שהמלך המולך במלכותו יהי' אני בכבודי ובעצמי סוכ"ע והוא יבוא ויתקבל למטה בבחי' אלקות דנוק' כענין קובהו"ש בתחתונים כמו שהן לעצמו כנ"ל. משא"כ בלא השופר לא הי' נמשך ע"י פסוקי המלכיות רק בחי' המלוכה דממכ"ע שהוא בחי' עולמות לבד. ולפי שבנין ותיקון הנוק' להאיר בתחתונים בבחי' אלקות לא נעשה עדיין עד תקיעת השופר כאמור. א"כ אין כאן עדיין כלי להביא אור המוחין דשופר העליון שיאיר בשופר התחתון. לכן צ"ל פסוקי השופרות שיהיו בחי' כלי להיות נמשך על ידיהן בחי' השופר העליון וכן הזכרונות שעולין בר"ה כי זכר כל המעשים לפניו בא והי' אפשר שיעלה הזכרון ע"י מדרי' העולמות שיש בערכן קטרוגים וכמו עשו הצד ציד ומחמת כן לא היתה עולה ח"ו הכתיבה והחתימה לטובה דהיינו בחי' השפעת החסדים מקוב"ה לשכינתי' לקיום העולמות אלא הי' נמשך לפי הקטרוגי'. לזאת אמר אמרו אתם לפני פסוקי זכרונות וע"י הפסוקים יעלה זכרוניכם לפני ואז יהי' לטובה מאחר שכלי ההעלאה יבאו מכם דוקא וגם ע"ז אמרו במה בשופר שלולא השופר לא הי' הכח לישראל לפעול ע"י הפסוקים דזכרונות העלאת הזכרון לפניו ממש בבחי' מדרי' אלקות (כמובן מכל הנ"ל שכדי שיעלה ויבוא מבחי' מהו"ע של הקב"ה בבחי' סוכ"ע א"א כ"א במדרי' אלקות) אלא בבחי' העולמות ולא היו נמלטים מקטרוגים ח"ו. אבל ע"י השופר אתם הדבקים בבחי' ההעלאה עד ה' ממש כבי' ויהי' הזכרון לטובה דוקא שהוא בחי' השפע מסוכ"ע לממכ"ע שהוא ג"כ תלוי במעשה התחתונים דוקא. אם יש להקב"ה נח"ר ממלכותו בעולמות לעצמן הנ"ל אז הברכה שורה וכתיבה וחתימה לטובה וא"ל ח"ו הוא להיפך והעוונות מבדילים בין וי"ו לה' ואין יחוד השפע בא למל' ונוק' אבל על ידי אמרו אתם פסוקי הזכרונות וקול שופר תשמעו אז יעלה זכרוניכם לפני ממש ממילא יהי' לטובה כי לפני הוא בחי' פנים ורצון טוב דסובב כל עלמין שמעשה התחתוני' לעצמן אין תופסים מקום לפניו ממש כמו שהוא עושה נפלאות גדולות לבדו אך אעפ"י שאין תופסים מקום קמי' אף על פי כן יש בחי' ספר והוא בבחי' מדת היסוד שהוא חבור המשפיע אל המקבל ועז"א וכל מעשיך בספר נכתבים שהמעשים הטובים עושין ספר ורושם לחבור המשפיע למקבל כענין נח"ר במלכותו והמעשים הרעים נרשמים להיות עוונות מבדילים ח"ו. ואף שכאשר המוחין הם בז"א בשלימות אין נעשה פתגם הרעה מחמת הספר כי ההנהגה דקוב"ה בבחי' המוחין הוא בבחי' עושה נפלאות לבדו. פי' שהוא עושה ההנהגה נפלאה מן העולמות לפי שהוא ית' רואה גם בעולמות כמו שהי' עד שלא נבה"ע ובאופן ענין ההוא מנהיג בעצמו וע"כ הוא נפלא לגבי העולמות ואעפ"כ נמצא הנהגת הפלא גם בעולמות לעצמן והוא ע"י וברוך שם כבודו לעולם והן דברים היוצאין מן הסדר הקבוע בעולמות ע"י שרים וממונים. אך עכ"פ רושם נמצא ממעשה התחתונים בבחי' מדת היסוד כנ"ל דוכל מעשיך בספר נכתבים ובזה יובן מ"ש ג' ספרים נפתחים בר"ה והוא שכאשר המוחין מסתלקין מז"א וניתנים לנוק' כנ"ל להשגיח על מעשה איש ופקודתו והמשפט לאלקים הוא דהיינו על בחי' המל' בעולמות במדרי' האלקות. וזה הוא עיקר ענין בנין הנוק' בפרצוף שלם שיוכל לבוא בעולמות לעצמן כח המל' במדרי' אלקות (שלמעלה ממדרי' עולמות ונשמות כנ"ל) וע"ז הענין הוא עיקר המשפט. ועשו הולך לצוד ציד למנוע ח"ו זה הבנין. אז ממילא נפתחים הספרים שהן בחי' הרשימות ממעשה התחתונים שמתגלה ענינם לגבי מדת המל' והנוק'. והצדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים שהוא יחוד קובהו"ש כמשנ"ת שהמעש"ט גורמים החבור והיחוד. ורשעים גמורים נכתבים ונחתמים למיתה שימחו מן הארץ העליונה. והבינונים ידוע ענין הבינונים בתניא שזה וזה שופטן שבעת התפלה וההתבוננות יוכל להיות לו גם התפעלות ואפי' בחי' התפעלות אלקות. אך אח"כ בא השופט השני ויכול למשול בגופו להיות בתכלית הפירוד עד שיבטל בחי' הרשימו שראוי להיות נשאר מן ההתפעלות בתפלה על כל היום. או יש מי שגם ההתפעלות אינו יכול למצוא כלל. אף שמבין במוחו ומשיג ומסכים לעשות איזה מעש"ט בפו"מ מחמת השופט השני בפרוד וגסות (וזהו מונע תקון הנוק' בכלל וסילוק הרשימו הנ"ל הוא מהעדר תקון בחי' רחל) וכ"ז עושה רושם בספר למעלה כי הטוב עושה רושם טוב. אך אעפ"כ יש עלי' כיסוי והעלם המונע מלהיות נפתח הספר ובא אל תיקון הנוק'. ולכן הם תלוים ועומדים עד ובעשי"ת ראוי לב"א להכניע א"ע לאכפיי' לסט"א. וזהו "זכו ר"ל נצחו להיצה"ר בבחי' לאכפיי' עכ"פ נכתבין לחיים וכו' וכמבואר דחיים הוא שבא רושם המעש"ט לתיקון הנוק':
2
ג׳ומעתה י"ל ענין הפ' עפמשנ"ת בפהקו"ד שדוהמ"ד הי' בחי' לאה פ' הארה וכשנסתלקה ההארה נשארו בבחי' הפירוד. ובמשנה תורה בא מרע"ה לבנות בחי' פ' העיקרי רחל כמש"ל הכל באריכות. וז"ש אתם ראיתם ע"י בחי' פ' הארה וניתן לכם כח אלקי שבו הייתם יכולים לראות ממש ההנהגה דעושה נפלאות לבדו ע"י המשכן ומשה ואהרן כמשנ"ת בפהק"ו שעל ידיהם הי' אור הפ' ההוא מאיר להם. וזהו אתם ראיתם וגו' ע"י בחי' הפ'. ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות. המשל לזה כמו הרואה ע"י בתי עינים שבלעדם לא הי' יכול לראות. וה"ז שהוא רואה ואין בו בעצמו כח לראות. וכן יובן מ"ש לא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות לכם דוקא בטבעיות שלכם לא הי' כח לראות וכו'. עד היום הזה שעשה תיקון הפ' העיקרי שהוא לתת להם את ארץ הכנעני וגו' שמדות הטבעיי' יהי' בהם כח אלקי (וירשתם אותה וישבתם בה) והוא כעין מדת הצדיקים גמורים הנ"ל וכנ"ל פהק"ו. ואז אתם בכחות הטבעי' שלכם יש לכם כח לראות ולשמוע ולדעת בבחי' כח אלקי שלמעלה מעולמות ונשמות. אך גם שמרע"ה עשה תקון הפ' הזה במשנה תורה כנ"ל לא עשה אלא הכנה למעלה ועיקר התיקון הוא בכניסתם לארץ דוקא. וזהו ותבואו עד המקום הזה ויצא סיחון וגו' וכמשנת"ל שענין סיחון ועוג שנא' בהם אשר יושב בחשבון אשר יושב באדרעי. וידוע ג"כ שארץ סיחון אינה כמו א"י שמעבר לירדן. ונת"ל שזהו בחי' אכפיי' לסט"א כמדת הבינונים הנ"ל. זהו התחלה והכנה שיוכלו לזכות שיבוא הכח האלקי דפ' הזה בקרבם ממש שיהי' להם בחי' התפעלות אלקות בטבע אנושיותם. ומפרש כיצד יבוא זה בתוכם ממש. אומר אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם. כי בעמדם לפני מרע"ה והוא אומר להם ס' משנה תורה הי' להם עלי' אל פ' הזה למעלה וה"ז ממש כמו בר"ה ועשי"ת שאומרים המלך הקדוש שבנין הנוק' נעשה בעשי"ת למעלה באלקות דוקא ואחר יוהכ"פ יורד הכל לעולמות. ולכן הזכיר כאן עשרה יוחסין ומדרי' דישראל ראשיכם שופטיכם וגו' טפכם נשיכם וגו' כמו עשי"ת שהן י' ימים ככל דבר שבקדושה שאינו פחות מי'. וכ"ז הוא כדי שיבוא התכלית והוא לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו. ידוע ענין הכריתות ברית שהוא קשר האחדות והדביקות זה בזה עד שגם כי יתרחקו ויהי' ביניהם דברים מפרידי' ע"פ סדר סתם בנ"א שלא כרתו ברית זע"ז. אעפ"כ יועיל הברית שתהי' האחדות של כורתי הברית קיימא לעד. וזהו ענין התוכחה שבפ' הקודמת שנק' דברי הברית שלא יטוש ה' עמו שגם אם יפנו אחרי אלקים אחרים לעבדם ובאו עליהם כל האלות האלה ושבת עד ה' אלקיך אל הדביקות והאחדות בה' אלקי ישראל. וזהו דברי הברית של התוכחה שהבטיח הקב"ה שלא יניח את ישראל להיות נפרדים ממנו ח"ו אלא בעל כרחם ע"י התוכחה ושבת עד ה' ושמעת בקולו. וזה הוא הדביקות דמדרי' עושה נפלאות לבדו בישראל ובחי' זו נח' שהוא רק כמו שבידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים (אלא שבא בבחי' העולמות לעצמן ע"י וברוך שם כבודו לעולם כנ"ל). כמ"כ הוא ענין האלה שיבוא הכח המכריח את בנ"י לשוב אליו בבחי' כח העולמות ממש ככל הקללה הכתובה וזה נק' אלה שהוא התגלות הברית בעולמות והיינו קובה"ו. וע"י הברית והאלה סופן של ישראל שישובו אל ה' והוא יהי' להם לאלקים ויהי' יחוד קובהו"ש בתחתונים שהוא כנ"ל ענין התפעלות אלקית מורגשת עם קיום התומ"צ כנ"ל וזה הוא בא"י דוקא ששם מקום השכינה וקיום כל המצות. וכ"ז הוא אחר התקון שעשה מרע"ה לתקן פ' העיקרי למעלה שיוכל לבוא למטה כנ"ל. וז"ש אתם נצבים היום כולכם כנ"ל בכדי לעברך בברית ובאלה שעי"ז יהי' יחוד קובהו"ש בתחתונים בבואם לא"י. וכפי הדרש הנ"ל אימר אתם נצבים היום כולכם בר"ה שזכר כל המעשים לפניו בא ונק' המלך הקדוש כנ"ל. אבל ישראל אמר להם הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכו' ככל הנז"ל. עי"ז אתם ביחוד ובפרט נצבים לפני ה' אלקיכם בשביל לעברך בברית ה' אלקיך וגו' שהוא הזווג בשמ"ע. כי אחר יוהכ"פ פוסקים מלומר המלך הקדוש לפי שבחי' הנוק' כפי מה שנבנית בעשי"ת יורדת לעולמות דוקא ונמשכים לה החסדים והשפע בבחי' ומדרי' עולמות ומקריבים בסוכות ע' פרים להביא השפע במדרי' עולמות גם בחיצוניות העולמות דע' שרים ובממע"צ פר א' לעמא יחידאה שהוא יחוד קובהו"ש שאינו אלא בישראל דוקא וזהו לעברך בברית ובאלה וכמשנת"ל היינו חדוש הכח בישראל לקיים תומ"צ בבחי' התפעלות אלקות דוקא והוא יחוד קוב"ה ושכינתי' בתחתונים:
3