חנה אריאל, ואראChanah Ariel, Vaera
א׳וידעו מצרים כי אני הוי' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בנ"י מתוכם. וכתי' וידעתם כי אני הוי' אלקיכם המוציא אתכם וכו'. ופי' ברע"מ שזהו פקודא קדמאה למנדע לי' לקב"ה בכללא וכו' ולבסוף מ' שנין אודע להו בפרטא וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים וכו'. ולפי"ז הפי' של וידעתם הוא הידיעה למנדע לי' לקוב"ה בכללא א"כ מה בין ידיעת מצרים לידיעת ישראל וזהו דבר שא"א שתהי' ידיעת מצרים דלא אתעטרו בפקודי אורייתא כידיעת ישראל אשר קדשנו במצותיו. וגם קשה לפי' הרע"מ לא הי' צריך לומר רק וידעתם כי אני ה' והאריכות שאמר אלקיכם המוציא וגו' למה כי הלא הידיעה שה' הוא האלקים אומר שהוא בפרטא דלא ידעו עד לבתר מ' שנין. ולהבין איך שייך ידיעה את ה' הלא לית מחתב"כ וידוע הפי' דאפי' מח"ק דאד"ק שהוא בחי' אא"ס בעצם רק שהוא הצמצום ע"י הכלי דק דאד"ק שלא יכול בזה הכח לצאת אל הפועל רק מה שעלה במח' מענין מציאות עולמות ועילויים בנ' אלפים יובלות וכו' ולא יותר שכ"ז הוא לגבי אא"ס הכללי כטפה בים אוקיינוס כידוע וא"א להיות נתפס בזה הכח כללות האא"ס לא מיני' ולא מקצתו כי קודם הצמ"פ הוא ושמו בלבד. שהגם שאנו אומרים אא"ס ואור לגבי מאור הוא חלק קטן מאד מאד מלבד שהאור הוא רק גילוי הבטל לגמרי במאור כאלו אינו. עוד זאת שהעצם אפי' בנמצאים המחודשים ממח' ורצה"ע הוא בעל רצון ושכל ומדות נעלמים בעצמותו. והגילוי הוא רק זיו והארה ממדרי' אחרונה שמתגלה בנעלם ההוא אך שאין שייך להבדיל בין האור ובין העצם אלא אחרי הצמ"פ שיש מקום להתפשטות האור מן המאור אז הוא חלק קטן מאד מאד כמו זיו השמש בחלל העולם לגבי המאור דגוף השמש אבל קודם הצמ"פ הרי מאחר שהוא שמו ית' הרי הוא הוא העצם וד"ל. משא"כ אחר הצמ"פ שלא נגלה באותו המק"פ רק קו"ח אחד מן האור לבד גם שהוא נמשך מיחודו בעצמותו בתכלית היחוד אעפי"כ אין נמשך רק בחי' הגילוי לבד וגם מאותו הגילוי רק כטפה וכו' וזהו דלמ"ח אפי' דאד"ק תפיסא בי' במהו"ע כלל וכלל ופי' לשון תפיסא נופל על ענין שאינו לא מובן ולא מושג ולא ידוע מהו רק שנתפס מציאת דבר נעלם ההוא במח' בעלמא גם זהו נק' תפיסא. (הגם שיש תפיסא אחרת שהוא בהשגה דבינה). אבל כאן הוא אומר בלשון הפלגה. ואומר למחתב"כ קאי גם על התפיסא הנ"ל. וא"כ איך שייך ידיעה את ה'. ואפי' בידיעת מציאותו ולא מהותו ג"כ לא יתכן על מהו"ע דאנת הוא חד שהרי קודם הצמ"פ א"א להבדיל מציאותו ממהו"ע וד"ל. אמנם אמיתת ענין זה שאין הידיעה כידיעת האדם איזה דבר חוץ ממנו דידיעה כזו ודאי לא שייך כנ"ל באריכות אבל ענינה כמו האדם המורכב מגוף ונפש שא"א לו לדעת מה הוא מהות הנפש כלל וכלל רק כשהאדם מתבונן בעצמו שהוא חי ממקור השופע לו חיות מכל כחות החיים (הנעדרים מגוף מת) ומרגיש חיותו הנה הרגשה זו היא הרגשת מהו"ע נפשו ממש שהרי באמת מקור זה הוא השופע החיות המורגש וכשמרגיש החיות הנרגש ה"ז נק' הרגשה גם לגבי מהו"ע הנפש. ועד"ז יובן כל בחי' הדעת הנז' בע"ס דכל מדרי' עליונות דהגם דלמחתב"כ אבל בחי' הדעת ישנו בכל המדרי'. דהנה מח"ק דאד"ק כוללת מה שעתיד להיות ואף שהיא מח' כללית וכנ"ל שהכלי דק מצמצם על כח בחי' אא"ס מ"מ יש בה בחי' מציאות כל פרט ופרט דעולמות. והמשל לזה מכלדאי דידעי מזמן תולדות האדם או הזרעתו מכל הקורות שיגיעו עליו במשך ימי חייו והוא מראייתם הכח שנמצא מציאות האדם. הרי שכח כללי אפשרי להרגיש בו כל הפרטים, ועד"ז יובן מ"ש לדידי חזי לי סיפרא דאדם קדמאה והראה הקב"ה דור ודור ודורשיו שכבר ישנם ממש בכח המח"ק כי מה שלא עלה במח"ק א"א להיות לו מציאות כי מאין ולאין יבוא לו מציאות. וידוע במ"א בענין אור ושפע שאדרבה עיקר המציאות של כל הנמצאים הוא מציאותן במח"ק הזאת וכל הנמצאים הם רק אור וגילוי ממח' זאת ובא בקבלה שסיבת עליית מח' זאת הוא רצון קדום אנא אמלוך שהוא בחי' העלאת העולמות ממדרי' למדרי' כמלך שמנהיג את העם בדרך ישר וטוב למנוע מהם הגסות ורוע המזג שמוטבעים בהם ולהמציא בהם מעט הזכות הנפש וכו' ועוד בחי' כלולה ברצון הקדום הזה הוא להיות לו דירה בתחתונים שיהי' הוא ית' במהו"ע נמצא בתחתונים (ומה שלכאורה יקשה מה צורך לב' הכוונות שממ"נ יספיק באחת אין כאן מקום לזה). והרי רצון הקדום הזה הוא הוא עיקרה ושרשה של מציאת המח"ק והוא מחי' אותה כנפש המחי' את הגוף [רק הנפש אינה רק מחי' את הגוף אבל התהוות הגוף הוא מטפת או"א משא"כ למעלה כמ"ש במ"א] והרצון הזה הוא בבחי' מהו"ע ממש כלשון אנא אמלוך ולהיות לו דירה בתחתונים וכו' והיות הרצון הזה מורגש בכל המח"ק זהו בחי' הדעת הנז' באד"ק וכן בע"ס הנז' במאמר פתח אליהו בחי' הרצון קדום הנגלה בע"ס מן המח"ק הוא הנק' שקיו דאילנא וד"ל וכאשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לעבודתו שזהו שמיוחד בנו רצונו הקדום כמאמר מייחד מלכותו על עמו ישראל וגם בחי' הדירה כתי' היכל ה' המה ובבחירה וקירוב זה החי' כל הנשמות אפי' שנשרו מאדה"ר וכו' כידוע להיות נצוץ אלקות מאיר בהם בבחי' יחוד עצמי ברצונו הקדום הזה ועי"ז נמצא מציאת הדעת את ה' גם בבנ"י למטה ע"ד הנז' למעלה בי"ס והרי בזה י"ל קצת ענין הדעת דבנ"י. ולפי"ז יקשה ביותר מהו ענין וידעו מצרים הלא בהם לא שייך כ"ז:
1
ב׳י"ל ביאור מה שידוע דשבה"כ דתהו הי' מפני שלא היו יכולים לקבל האורות הגדולים דתהו. ובתח"ה דתהו יחזרו לקבל כל האורות שלהם ויחיו ולא ימותו מחמת שקדם בחי' התיקון. וצ"ל את זאת. הנה ענין וימלוך וימת דתהי ידוע דהיינו שהי' מציאת המלך ועם וימת וכו' ולא שהי' עולם כעין זה שלנו רק הכל למעלה מעלה במדרי' אלקות למעלה ממדרי' עולם דאצי' דעכשיו וגם שם יש בחי' עולם ממש כעין שלנו. והסבר הדבר הוא כמו שעוסקים בתו' נגלית בג"ע כמ"ש אם בהרת קדמה לשער לבן וכו' והיינו שכמו שע"י אותי' פרטים של כל נמצא כמו שנק' בלה"ק מתצמצם החיות מדבר ה' להיות גילוי של החיות אותו הנמצא הפרטי בגשמיות מציאותו. וכן מאותיו' דבור האדם לחבירו נמצא מציאות אותו הדבר במחשבת השומע. וכן כשאדם לעצמו מחשב אותיות אש מצטייר במח' מציאות אש וכן ריח כו'. וככה יש להתבונן למעלה שע"י צירופי אותיו' ימצא מהם איזה מציאות נגלה וד"ל. וזהו ענין העולם למעלה וידוע בע"ח דעולם התהו נמשך מהבלים דאח"פ דאד"ק. ושם מ"ה החדש דעולם התיקון הוא מהארה בעלמא ודרך מצחא דאד"ק. וביאור הדבר דממח"ק דאד"ק הכוללת הכל כנ"ל נגלה ממנו מציאות עולם הנקודים דתהו ואין ערוך כלל וכלל הנאצלים לגבי המאציל ב"ה וכמ"ש בס"י ולפני כסאו הם משתחווים וכו' וכו' כידוע וכשהי' רצון המאציל שהוא אד"ק להאציל ע"ס וכל העולם דוימלוך הנ"ל היינו רצון שיהי' עולם מוגבל בצירופי אותי' פרטים כנ"ל. והרי הרצון הזה הוא רצון המאציל ב"ה שאין ערוך לו כלל עם העולם הנ"ל וכמו שני הפכים ממש הם. שהרצון הוא אא"ס בעצם והעולם הם מוגבלים ע"י האותי' כנ"ל ולכן לא נתקיים העולם ההוא ולא נשאר חי ממקורו שהוא הרצון הנ"ל (וכנ"ל למעלה). מחמת שהם כמו ב' הפכים. ולכן נפרדו האותיות ונתבטל המציאות ההוא המתגלה מחמת צירופי אותי' דוקא. אמנם עולם התיקון בא ע"י שם מ"ה החדש שנתגלה ממצחא דאד"ק דרך הארה ע"י מסך. והמשל לזה כמו ציור דמות אדם ע"י סממנים שאין הסממנים ממהו"ע האדם ואעפ"כ ניכר דמותו מהם. ככה יש להתבונן בחי' הארת שם מ"ה החדש הוא לגלות מה שלמעלה מהמח"ק ורצוה"ק. והוא ענין האחדות הפשוטה דכולא ממש קמי' כל"ח לגמרי. וא"א לגילוי כזה שיתגלה במציאות עולמות כ"א ע"ד מסך דוקא והוא מסך דמצחא דאד"ק תחלה ואח"כ נתלבש גילוי זה באותיות דמדרי' עליונות דעולם התהו שנתפרדו כנ"ל עד שנעשו בחי' כלים לגילוי זה. והוא בחי' מדרי' עליונות דעו"א. וכאשר ירד האור הזה הבא ממצחא כנ"ל להתייחד במדרי' עו"א. הנה דרך מסך הזה דכלים דעו"א ירד האור הזה עוד להאיר במדרי' כלים דאו"א וע"י הכלים דאו"א ירד עוד להתייחד בכלי' דזו"נ דאצי' שדרך כלל הוא מדרי' ומקום מלכי עולם התהו. והרי נגלה בהם בחי' הביטול הגמור דכ"ק כל"ח. ואין מציאות שלהם רק התגלות הביטול הנ"ל במדרי' זו הנ"ל, ואם היו מתבררים להתייחד בבחי' הביטול הזה כל הכלים דתהו הרי כבר היו יכולים להאיר בהם אורות דתהו כי שוב אינן הפכים מחמת שמציאת העולם הוא בבחי' ביטול המציאות וכדלקמן. אך מבואר בסה"ק שלא נתבררו עדיין כל המדריגות דתהו. ולכן ראה הקב"ה וצוה עליהם ונבראו בבחי' ומדרי' עולמות בי"ע ונתברר שם מה שהי' אפשר להתברר ואת זלעו"ז עשה האלקים מה שנתברר דרך דחי' עד עת קץ ונשאר עדיין לברר בזה העולם שלנו סוף ותכלית כל הבירורי' וכשיוגמר אז יחיו המתים דתהו כנ"ל:
2
ג׳והנה המקובלים הראשונים הקשו מה שכמה גופי תורה תלוים ביצי"מ וא"כ איך שייך קיימו האבות כל התו' כולה קודם לכן. וגם התורה קדמה לעולם ומהו ענין יצ"מ אז. וזה יובן עם האמור מה שענין התיקון נק' בשם בירור. והוא דהנה במח"ק דאד"ק שהוא כח כללי מכל מה שעתיד להיות כנ"ל הנה שם הוא בהשוואה א' כל מה שעתיד להיות לו מציאות בעולם. אפי' שצריך להיות נדחה ונעדר כאשר יבולע המות לנצח ורוח הטומאה יעבור מן הארץ. ונמצא מעורב במח' ההיא טו"ר. וכאשר נמצא הרצון להאציל עולם התהו כנ"ל מהבלי אח"פ שענין הרצון הזה הוא כח המאציל ב"ה להיות התהוות העולמות ע"י האותיות כנ"ל ונת"ל שהוא כענין שני הפכים הרי ששרש העולמות שהי' במח' הכללית יצא לחוץ בבחי' ההבלים ונבדל העולם משרשו הנ"ל כנ"ל יצא ג"כ בתערובות הכל ביחד כמו שהוא בשרשו. כי רק זהו כח הרצון שיהי' נעשה התהוות העולם בבחי' מלך ועם והכל נשאר בבחי' הסתלקות האורות כנ"ל וכאשר האיר אח"כ אור שם מ"ה החדש שהוא בחי' הביטול כנ"ל הנה זה ענין הרצון קדום דאנא אמלוך וד"ל שזהו שרש המצות כידוע ושרש התו' הוא ענין הרצו"ק הנ"ל בחכ' דאד"ק ע"ד פנימי' אבא פנימי' עתיק וע"ד מ"ש דמצות בחי' מקיפין מגלגלתא והתו' בחי' פנימי' מח"ס וכו' והרי ע"י גילוי אור שם מ"ה החדש נמצא אור התומ"צ במה שנת' ע"י זה האור להיות כלים אלי' כנ"ל בכל המדרי' דעו"א וכו' וזהו ענין הבירור כלומר שהוא עפ"י התומ"צ מתחבר ומתייחד, עם, שרשו במחה"ק הכללות ביחוד גמור עד שהוא הוא בחי' המה"ק ממש שהוא בחי א"ס להתפשטותו ומתפשט עד מקום שמתבטלים שם הכלים דתהו מחמת שם מ"ה החדש כנ"ל וד"ל, ומה שאינו עפ"י הרצה"ק בתומ"צ אינו מתחבר עם שרשו במח"ק ונפרד לגמרי עד עת קץ ויבולע לנצח. וכאשר נולדו זו"נ בעולם התיקון נעשה הבירור והיחוד במדרי' עולם האצי' לכל הכלים דתהו ונגלה בהם שרשם במח"ק ונפרד לגמרי עד עת קץ ויבולע כנ"ל. אפי אוריי' וקוב"ה כולא חד ופקודין אברין דמלכא. ובזה נתיישבה הקושיא דלעיל מה ענין יצי"מ בתורה הקדומה דמה שיוצא ממח"ק ומתחבר בעולמות זה נק' יצ"מ. והוא הוא ענין התומ"צ. ועד"ז מבואר בס' עה"ק למבין וככל הנ"ל יובן ג"כ ענין יצי"מ למטה. שכמו למעלה גילוי שם מ"ה החדש הוא כח המברר את הכלים דתהו ע"י בחי' הביטול שפעל בהם שיהיו הם כלי לרצה"ק שעי"ז הם מתבררים עם שרשם שבמח"ק הכללי' להדיא והכלים הראשונים שנתבררו נעשו גם הם בחי' ממוצעים לגלות אור שם מ"ה החדש הנ"ל במדרי' שלמטה מהם כנ"ל שע"י עו"א נתבררו כלי או"א ונעשו כלי או"א ג"כ בבחי' הביטול הנ"ל ובבחי' התייחדות להדיא עם מח"ק שזהו ד"כ ענין מצות ותורה כנ"ל וג"כ ממוצעים להיות אור שם מ"ה החדש מתפשט על ידיהם גם במדרי' זו"נ לברר כליהם ולייחדם וכו' כנ"ל עד שמזו"נ מקבל כל עולם האציל' בחי' התיקון (משא"כ הפרצופים שלמעלה מזו"נ שאין הארתם מתגלה בבחי' עולם ממש כמו מזו"נ כידוע). ככל הדברים האלה ממש. הנה אחד הי' אאע"ה ראש למאמינים שנגלה עליו אדון הכל שהוא בחי' גילוי מהו"ע וכו' היינו ממש כמו בחי' גילוי דשם מ"ה החדש למעלה, וע"י הביטול מגילוי הזה נעשה גופו בחי' מרכבה כמ"ש בתניא שהוא בחי' הביטול דזיו השמש בשמש ועי"ז נגלה אליו בחי' הרצון הקדום וכו' המחבר את השרשים דמח"ק אל גוף ונפש של אאע"ה למטה בעוה"ז. וזה שקיים כל התו"כ כו' וכנ"ל שע"י התומ"צ מתייחד המציאות התחתון להדיא בשרשו במח"ק בלי הפסק כלל (רק דרך בחי' לבושים במדרי' העולמות וכו'). רק שלא הי' קיום התומ"צ רק ברוחניות דהיינו במקום הביטול שלהם. ואף שלפעמים נגלה גם בגשמיות איזה ענין מצוה לא הי' רק לפי שעה כמו הגרים שגייר שלא נשארו בקדושתן מפני שלא הי' רק הארה ונסתלקה אח"כ. כמ"כ במצות לא נתגלה שרש המציאות שבמח"ק רק במקום הביטול של הכלים עצמן שהן הגופים שהיו מרכבה וכו'. וכדי להיות מ"ת בגשמיות ממש כמצות שלנו דהיינו שיוכל להתחבר גם בגשמיות העוה"ז שרשו במח"ק להדיא. זה נעשה ע"י גלות מצרים שהוא ענין ולאחוז בסכלות. וענין סכלות הוא היפך החכ'. כמו החיות והבהמות שכל פעולתם והנהגתם הם רק טבעיות מבלי שום טעם למה יחפוץ כן ולא כן ובזה נשתוו כל פעולותיהם אחרי שאין יודעים למה עושין מה שעושים. וכן הוא ענין שעבוד גליות שאין עושין מה שבבחירתם כ"א מחמת עול השעבוד והנוגשים. ונמצא כל מה שעושים הכל מעורב ביחד מפני עול נוגש וכח א' לכל ובשעבוד הזה נשתעבדו בנ"י שהיו מצוינים שם והיינו שבעצמותם הי' להם בחי' הנשמה. אך מחמת השעבוד הנ"ל נסתלק מהם כח הדעת הנז"ל לפי שהנשמה היתה בבחי' נפילה תחת סבלות מצרים (וכמאמר הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. מובן שכשהיו עבדי פרעה לא היו עבדי ה' כי העבדות דפרעה הפרידם מדעת את ה' וד"ל). וכמו הטרוד מאד מאד בפרנסה עד שא"א לו לפנות לדעת את ה' מבואר שבחי' הנשמה שהיא בירושה מהאבות שעל ידה הי' אפשר לבוא לבחי' החכמה שהוא חיבור השורש כנ"ל ע"י תומ"צ נאחז בסכלות שהוא נפרד מהשרש (ואין גילוי משם מ"ה דתיקון למטה רק הארה כללית להחיות את מדרי' הנוגה וכו' כמ"ש במ"א) וכמ"כ למעלה כבי' איתא בזוהר דבגלותא קוב"ה אסתלק לעילא וכו' והיינו כמשנ"ת ע"פ למשוך ביין את בשרי ולבו נוהג בחכ' שזהו הסתלקות בחי' פ' הפנימי והאמצעי למעלה מעלה ולא להאיר בפרצוף החיצון. ונשאר שהנהגת העולם לא יאיר בו רק מבחי' החיצון לבד והוא שהעולם מתנהג בטבע כמאמר דור אנוש היו ניזונים בחסדו של מקום כמ"ש במ"א. והרי זהו ג"כ כדוגמא ולאחוז בסכלות כבי' והוא בחי' הסתלקות מדרי' הדעת גם למעלה כבי'. אך כאשר עלתה שועתם אז וידע אלקים שנתגלה בחי' הדעת למעלה וכמ"ש במ"א ע"פ וארד להצילו מיד מצרים עיי"ש. ועפי"ז יובן ג"כ מ"ש בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו וכתי' ומשה ואהרן עשו את כל המופתים. והיינו שהקב"ה עשה למעלה ע"י נפלאותיו בחי' פלא שהוא התגלות אור משרשו במח"ק עי"ז נתבטל כח סדר השתל' הטבעי שהמצרים ע"פ סדרי הטבע היו מושלים על ישראל. ומשה ואהרן המשיכו נפלאות הללו למטה בעוה"ז שזהו כמו שנז' בענין גילוי שם מ"ה שע"י בירור מדרי' עליונות נמשך בדרך בחי' ממוצע ענין שם מ"ה גם במדרי' תחתונות שיתבררו גם הם. והיינו שיוכל להאיר בהם משרש מח"ק ע"י תומ"צ כי קודם גלות מצרים לא הי' כלל ענין תומ"צ למטה בעוה"ז שהוא יש ודבר נפרד. ומה איכפת לי' לקוב"ה בין שוחט מן העורף וכו' כי הכל הבל ורעות רוח וכמ"ש בדרוש וארד להצילו. אבל ע"י גלות נש"י בסבלות מצרים ירדו עד מקום היש ודבר נפרד ממש (ולא כמו שהי' באבות ושבטים שהיו רק בבחי' ביטול ותומ"צ למעלה כנ"ל). ואח"כ נגאלו ע"י שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וענין נגלה עליהם הוא בחי' הדעת האמיתי הנז' למעלה שזהו ענין ירידת שם מ"ה החדש בקרבם כמו שהם בגופים שאינם בבחי' מרכבה. וזהו שנגלה כח המברר עד מקום היש ודבר נפרד בגשמיות. וז"ש וידעתם כי אני הוי' אלקיכם. דהיינו בחי' ידיעה דישראל שהוא כמו כח הדעת דפרצופים עליונים כנ"ל. וזהו כי אני הוי' אלקיכם גילוי מהו"ע ית' בישראל להיות להם כח לברר למטה במקום היש גשמי דנוגה שיוכל להתגלות בהם שרשם במח"ק ע"י התומ"צ. וזהו וידעו מצרים כי אני ה' שזהו בחי' דעת של המתברר וכמ"ש וידע כל פעול כו' אף דו"צ שאינם בני דעת כלל שידוע הפירוש שיהי' מורגש בהם ענין אתה פעלתו ולא יסתיר ישותו כמ"ש במ"א באריכות. ואמר עוד שע"י מה ידעו מצרים למטה הוא ע"י בנטותי את ידי שלמעלה דהיינו נפלאות שהוא ית' עושה למעלה יטה אותם למטה ע"י משה ואהרן על מצרים ואז יהי' למקום מצרים שהוא מקום הסכלות דנוגה דעוה"ז בחי' הדעה דמתברר הנ"ל שיוכל להמצא גם בגשמיות ממש ענין התומ"צ. וזהו כנגד מה שנת"ל שע"י תיקון הפרצופים מאיר גם למטה במדרי' תחתונה בחי' הביטול דשם מ"ה שיוכל להאיר עי"ז מן השורש. אך כנגד מה שנז' עוד שנעשה למטה ג"כ בפרצוף גמור שיוכל גם הוא לברר למטה ממדרי' שלו ג"כ. נגד זה אמר והוצאתי את בנ"י מתוכם והיינו ענין מצוה גוררת מצוה וד"ל. וזהו שבעת יצ"מ ע"י שנגלה עליהם וכו' הוא כמו ראשית הגילוי דשם מ"ה החדש למעלה שלא נגלה הביטול כ"א במדרי' עליונות דוקא. וזהו למנדע לי' בכללא שהוא ברא עלמין כולהון כו' כי לא הגיע בחי' הדעת שהוא הרגשת האלקות כנ"ל רק בנשמה עצמה שלא תהי' נפרדת משרשה כענין עבדי פרעה ולא עבדי ה' וכו' כנ"ל. וז"ש בפ' כי תבא ולא נתן הוי' לכם עינים לראות וכמאמר דלא קאים אדעתי' דרבי' עד מ' שנין דהיינו ד"ע של הקב"ה וכנ"ל שבערך בחי' אצי' כבר נתבררו כל הכלים דתהו ע"י פרצופי זו"נ דאצי'. והוא כענין בידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים שזהו בחי' הבירור בכל הכלים (וכמ"ש במ"א בענין הי' הוה ויהי'). וכאשר לא קמו אדעת הזה לא הי' להם רק ידיעה בכללא כנ"ל ובמשך ארבעים שנה במדבר שהיו מוכנים לכנס לא"י לקיים את כל המצות. היינו שנתגדל בחי' הדעת דמברר שלהם בתכלית הגדלות להיות פועל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת למטה בזה קמו אדעתי' דרבי' כבי' וז"ש לבסוף וידעת כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל. דהיינו דעת דקוב"ה בבחי' אצילות ועל הארץ מתחת ממש אין עוד בהשוואה וד"ל:
3