חנה אריאל, ויראChanah Ariel, Vayera
א׳ויהי אחר הדברים האלה וגו' קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו' ויקח את שני נעריו ואת יצחק בנו וגו' ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי וגו' כי עתה ידעתי וגו' וישב אברהם אל נעריו וילכו יחדו אל באר שבע וגו'. ידוע דרז"ל אחר סמוך אחרי מופלג וא"כ יש להתבונן היטיב מה סמיכות יש להעקידה עם מה שנאמר מקודם ענין הכריתות ברית עם אבימלך וגו' הלא אומר הכתוב ויגר וגו' ימים רבים ומה זו סמיכה. ורש"י ז"ל כתב אחר דבריו של שטן קשה שהכתוב אומר הדברים האלה ואיך יתפרש על מה שלא נזכר כלל. וגם לפי הנראה מוסכם מדברי רבותינו שיצחק הי' בן ל"ז שנה בעת העקידה הנ"ל למה המתין השטן עד היות יצחק בן ל"ז שנה. וגם מ"ש אחר הדברים עם ישמעאל קשה ג"כ שהרי ישמעאל הרבה שנים קודם להעקידה. מלבד מה שיש לדקדק באריכות את בנך את יחידך אשר אהבת שזה נראה כמכביד עליו את הנסיון. והנסיון עצמו הלא הוא ידוע שהוא יחידו אשר אהב וכו' וגם יל"ד למה הזכיר הנערים קודם ליצחק שהוא העיקר בהליכה. גם י"ל במ"ש ויאמר יצחק ויאמר אבי מה ענין המאמר הזה. גם במ"ש כי עתה ידעתי. ידוע הספק בזה מהו. וכן הדבר בכללות ענין נסיון שנז' אצל הבורא ב"ה יודע כל תעלומות לב. גם במ"ש וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הי' וידוע הדרשות בזה:
1
ב׳לפי משנת"ל בפה"ק ענין האבות ע"ה לתיקון חטא עה"ד ולהביא בנשמות שנפלו את שרשן שנסתלק מהן בשעת הנשירה והנפילה עם בחי' אלקות ממש דויפח שהוא התומ"צ שקיימו האבות וניתנה לישראל שיחזור להדבק בהן עד סוף כל המדרי' שהי' באדה"ר וגם קודם עה"ד שהאירו לעולם כולו גם חוץ לגופו עד שאמר בואו נשתחוה נכרעה גם לבהמות וחיות. והגם שא"א להיות להם מדרי' זו דבחי' חוץ לגוף אחר הכריתות ברית עם כל נפש חי' כנ"ל שהוא השתל' בחי' החיצוניות דסדר עולם שלא ע"י האדם וכמ"ש לא אוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם ולא עוד אלא שגם באדם עצמו נמצא נפש הטבעיות הבהמית ככל הבע"ח. אבל בחי' הנשמה ונפה"א תהי' לכל ישראל עד טבעיית גופם ממש כולו לה' שזהו ענין בחי' פרצוף רחל בבחי' פב"פ כידוע בכ"ד וכמשי"ת ונת"ל ג"כ שלתיקון הזה בכללו צריך בחי' אבות העולם שבכחם דוקא להביא גם במקום ההרגשה דעה"ד שגם שם תוכל לחיות הנשמה ונפ"א בכל כחה וגבורתה אף שיש לעומתה גם נפה"ב ולאום מלאום יאמץ הנ"ל כנ"ל. והנה צריך להבין לפי זה למה הי' בחי' האבות שלשה דוקא בשלמא בהשתל' משפחות בנ"י צ"ל ג' בחי' כהנים לוים ישראלים שהן בחי' הג' קוין דקדושה דעולם התיקון. אבל האבות שהם העושים ובונים את בחי' התיקון למה היו שלשה דוקא והלא בשרש התיקון למעלה בפרצופים עליונים הרי או"א דו"נ הם המולידים ומגדלים את פ' זו"נ ולמטה בתיקון הנשמות הוצרכו להיות האבות המתקנים שלשה הן ונשותיהם. אמנם בלקו"ת פ' לך לך שעד שבא אאע"ה לא הי' זיווג ז"א וניק' נמצא כלל עד שבא א"א ע"ה ועשה הזיווג בבחי' החסד (ויצא ממנו ישמעאל). ויצחק עשה הזיווג בבחי' הגבורה (ויצא ממנו עשו). ואח"כ בא יעקב ותיקן את הכל. וביאור הדברים. דהנה כתי' אתה הוא הוי' (היינו ז"א ונוק'). לבדך אתה עשית וכו' דבריאת ועשיית העולמות יש ודבר בפ"ע הוא ע"י פרצופים זו"נ דוקא (והם נאצלו ע"י או"א). דדוקא באו"א זו"נ הן בחי' או"כ גמורים משא"כ עד או"א לא הי' בבחי' האו"כ גמורים. בעתיק ואריך אוא"ס מלגאו כתרא עילאה מלבר והוא מתנשא מימו"ע. באד"ק נז' בו בחי' כלי דק ואינו כענין כלים הנאצלים כלל וכלל וכמשנת"ל בכ"ד. ובגליפו דטה"ע אין שם אפי' בחי' כלי דק כלל אף שהי' הגבול דכל מה שעתיד להיות בפועל ולא יותר הכל מיני' ובי' דמהו"ע אא"ס ב"ה ממש. וענין זה אין כאן מקום ביאורו ונת' בכ"ד באריכות. ודוקא בז"א ונוק' הוא שכתוב ה' מלך (בעצם). ה' מלך (בהתפשטות). ה' ימלוך לע"ו בגילוי העצם בהתפשטות שהן כלים גמורים דבהון אתכסיאת מב"נ ומתעלם בהן לגבי התפשטות אור להתהוות הבא מהן בחי' היחוד דמדרי' אלקות דאין עוד מלבדו ואתה לבדך ואלדח"מ והוא הוא מציאות גופי העולמות מאין ליש גמור ההעלם שלהן. ובזה תגלה ותראה שלימות מדת וכח המלוכה דה' מלך בעצם כמ"ש אשר מלך בטרם כל. להיות כחה ופעולתה ניכר שישובו גופי העולמות לקבל בקרבם אור האלקות דלבדו הוא וכמ"ש ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא וראו כל בשר. ודוקא בפרצופי ז"א ונוק' שייך לומר ענין גילוי הזה בגופי העולמות (וענין פ' או"א מבואר במק"א וית' אי"ה קצת לפנינו). [מאק אפי' בפ' עו"א אם הי' הגילוי לא ימצא מציאות עולם כלל כי הוא בחי' מתנשא מימו"ע]. והוא שלימות היחוד והזיווג דקובה"ו ז"א ונוק' סוכ"ע בממכ"ע בבחי' עצמות האלקות דסומ"מ [דמה שנק' סומ"מ הוא רק בבחי' התפשטות להתהוות גופי העולמות אבל היחוד והזיווג הוא בבחי' העצם דאו"כ שלהם כמשל הטפה הזרעית דאדם ואשתו למטה שהוא ממהו"ע גופם וחיות שבגוף שכן נמצא בטפה הזרעית גוף הטפה שהיא חיה באמת (רק שצריכה לצמיחה וגידול וכו'). אך בזיווג דז"א ונוק' עצמן שהן אלקות תולדותיהן כיוצא בהן ג"כ בחי' התפשטות אלקות א"כ אין פעולת הזווג ניכרת כלל דבלא"ה בחי' האלקות הוא היחוד הגמור כמ"ש ומאן דאפריש חד מחברי' וכו' ולזאת נשמות ישראל עלו במח' והיינו ודאי נשמות בגופים רק שבמח' דטה"ע הכל מיני' ובי' ואין שם גופים ממש אבל הנשמות יש להם שם מציאות (כמו שהן בגופים). כמ"ש אדני מעון אתה היית לנו וכמ"ש במק"א והנשמות הללו הן הן הנולדים מיחוד וזיווג ז"א ונוק' ובבחי' המאמר נעשה אדם בצלמנו וגו' דהנשמות דקיימין קמי' קוב"ה היינו בחי' מציאותם במדרי' פ' זו"נ כפי השתל' המדרי' ממה שהיו נמצאין במח' דטה"ע וע"י המאמר היינו כמש"ל בפ' בראשית שיוצא מן המח' דהיינו מציאותם הנ"ל דקמי' קוב"ה אל הגילוי בגוף שיצר מן האדמה אחור למע"ב ע"י בחי' ויפת וזהי לידת הנשמות ע"י בחי' הזיווג דזו"נ והוא זיווג ממש שפעולתו ניכרת בעולמות. דבלא בחי' זיווג אף שהנוק' היא בחי' יחו"ת כידוע הנה הוא רק בחי' ממכ"ע במה שהן עלמין יש ודבר, ונבראו במאמרות שהן דבר ה' בבחי' יציאתו אל הפועל. אבל לא יבא ממנה אל העולמות כלל מענין יחודו ית' המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ שגם התפשטות השמים ליש גמור הנה כמו שהן קמי' אינן כלל אלא התפשטות והתגלות מה הוא בבחי' הפ' דז"א קודם שנבה"ע. [וכמש"ל בפה"ק שהדבור מגלה מה שהי' במח' בבחי' יציאתי אל הפועל. אבל בבחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל הרי הוא שם גם במדרי' ובחי' הדבור רק גילוי המח' כמו שהיא בלי שום פירוד כלל. ומאמר דנעשה אדם מובן שהוא בבחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל שהרי הוא אומר נעשה לעתיד ובשעת המאמר עדיין לא נעשה ונמצא כלום ולא ככל המאמרות דכתי' ויהי כן. ומה שבאיזה מקים נא' עוד ויעש ויברא מבואר במק"א שהי' בזה עוד בחי' יתירה על המאמר אבל המאמר עצמו הי' בבחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל אבל במאמר הזה דנעשה אדם דהיינו בעל נשמה וגוף לא יצא אל הפועל ע"י הדבור כ"א ע"י בחי' ויפח באפיו ולכן יש כח לנשמה להכיר מה שהוא בבחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל בכל המאמרות ובבחי' הניצוץ אלקות דויפח שיש בנשמה נמשך ממנה ר"ל מן הנשמה גם בהיותה נפש חיה להחיות הגוף כח ואור האלקות להאיר בהרגשת הבע"ח את גופם המורגש גם להם. ענין בואו נשתחוה ונכרעה הנ"ל באדה"ר והיינו דוקא מחמת שלא נעשה האדם ע"י הדבור, בבחי' יציאתו אל הפועל כמובן מכל הנ"ל]. שאין זה נמצא כ"א בבחי' הזווג דיקא (ע' בהגה"ה הסמוכה). ומזה שניכר כח הזיווג בנוק' שהיא טפה הזרעית דדכורא מה שאין בכח הנוק' עצמה אף דאינון חד כנ"ל. וזוהי ג"כ לידת הנשמה מן מה דהיא קיימא קמי' קוב"ה אל בחי' נפש חיה בגוף וע"י קיום שמקיימת הנשמה בגוף מעשה התומ"צ נעשה ג"כ בחי' זיווג דז"א ונוק' ע"ד בחי' ימלוך לע"ו הנ"ל גילוי העצה בהתפשטות שאין זה כ"א ע"י הטפה זרעיית דדכורא שמקבלת הנוק' והוא כח ועוז המלוכה לע"ו בגילוי העלם בהתפשטות והוא שכר מצוה מצוה כמ"ש במק"א:
2
ג׳פירוש הדברים הללו. הוא על פי מה שכתוב בלקו"ת פ' וירא שהנוק' הוא רק מילוי השמות שבדכורא ועיקר חיותה הגמור שנק' נפשה כמ"ש גבי רחל ויהי בצאת נפשה בלידת בנימין הוא ע"י ביאה ראשונה שעושה איתה כלי עיי"ש והענין יובן ד"מ ממלכותא דארעא שכח מלכות המלך במדינה אינו רק כח שיש במלך עצמו והוא נקודת המל' הכלולה בחיי המלך (ככל הכחות דרצון ושכל וכו'). להיות הוא דוקא מלך על עם רק בבחי' התפשטות הארה וכח מן מהותו ועצמותו והתפשטות הזאת היא נחשבת למציאות בפ"ע שהמדינה מליאה לה ממנה. ומתפעלת מן הכח הזה שהוא מניע אותה לעשות כרצון המלך עצמו שאינו מערך רצון ושו"מ של בני המדינה מצד עצמן. וכמו שמצינו רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים נגד טבעם של ההרים והסלעים. ואף שהוא ית' משיב הרוח היינו שהרוח עושה שליחותו אבל המפרק ומשבר הוא הרוח. ככה יש להתבונן שבחי' כח המלכות שבמדינה הוא הפועל תנועת בני המדינה לכל רצון המלך עצמו מזה מובן שכח המלכות יש לו מציאות בפ"ע (כדמיון מציאות הרוח ואויר בעולם הנ"ל). והוא בא לעשות רצון המלך במדינה. וזה ראוי להקרא בשם מילוי השמות למעלה שהוא התפשטות של בחי' הדכורא הנמצא בעולמות שברא ליש ודבר בפ"ע לדעתם התחתון בהעלם היחוד לגמרי כנ"ל. והנה אם המלך כובש מדינה חדשה ומביא בה ההנהגה גם נגד טבעם ורצונם כ"א רצון המלך עצמו הוא. אין ניכר בזה כלום מן עצמות המלך כי רק כח המלכות הוא המניע אותם. (כרוח גדולה מפרק וכו' הנ"ל). ואף שזה בא רק מרצון ושכל חיי המלך עצמותו מ"מ ההתפעלות והרגשה דבני המדינה איננה רק מכח המלכות ולא ממהו"ע המלך. אולם כאשר נתיישבה דעת בני המדינה ומלכותו ברצון קבלו אליהם שאזי גם המלך בא אליהם בגילוי אור פני מלך (הוא בחי' החסדים דבנין המל'). עד שגם עם בני המדינה שרחוק ונבדל ערכם מענין מהו"ע המלך המרומם לבדו ונבדל מערכם לגמרי נהנין וניזונין מזיו כבוד הדר מלכותו. וגם זה כת המל' הנמצאת במדינה (כמשל הרוח הנ"ל). הוא שהרי מי שאינו מבני מלכות המלך אינו נהנה מגדולתו ותפארתו כהנאת בני מדינת מלכותו. זהו כמשל ביאה ראשונה שעושה אותה כלי. כמו בתולה ואיש לא ידעה גם שהיא גדולה ונק' יודעת טעם ביאה בלשון חז"ל אעפ"כ בביאה ראשונה נמצא לה טעם והנאה מורגשת שלא שיערה והרגישה גם בדעתה מהות וערך ההנאה. וזה ראוי להקרות שנתרוממה אל ענין הכרת תענוג שהי' נפלא ומכוסה ממנה (וכדמיון הנאת הבע"ח בכל חפצם שאין לו ערך כלל עם הנאת בני אדם ותענוג שלהם שהוא רם ונשגב במעלה עליונה על הנאת בע"ח) ויובן שזה ראוי להיות נק' בשם נפש חדשה שנתחדש בקרבה (כדמיון הבע"ח אם הי' בא לו ענג בנ"א בהרגשתו דודאי היא נפש ורוח חדשה בקרבו). ובכח הזה הוא מעלה מ"נ תמיד ואל אישה תשוקתה והאיש גם הוא נותן דעתו עלי' לזווגים בכל עת מצוא הרוח תאווה וכדמיון זה הוא שמצא התפעלות בני המדינה להשתוקק לקרבת המלך ולראות ביקרו. וקל להבין שגם זה מכח המלכות שבמדינה הוא שהרי בן מדינה אחרת אין לו ההשתוקקות במדרי' ובחי' זו ואין להאריך בזה ומזה יבואו להכיר גם בערכם השפל את רום מעלת המלך בכבודו שלו יאתה המלוכה והממשלה וכל אשר ימרה את פיו ראוי להיות נעדר מן המציאות ויומת. עוד יש לדעת שגם טרם יצא דבר מלפני המלך ועודנו במחשבתו שכעין שעשוע המלך בעצמותו רק שהוא נכון וממהר לעשותו. כל הענין הוא ג"כ עד"ז שבחי' ההתפשטות שלו על עם היא הפועלת כל אשר חפץ בה המלך. וזה נק' בחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל. אך המלך עצמו בעל ההתפשטות הוא שוה בין כשבא הדיבור אל הפועל בין קודם לכן ומדרי' אחת היא אצלו. אבל בהתפשטות שתי מדרי' הם. דבמח' אף שהוא מוכן לבוא אל הפועל עדיין מח' הוא שאין זולתו מתפעל ממנה וכשבאה בדבור בפועל הוא בכח המניע את העם בפו"מ כנ"ל וה"ז כמו ב' מדרי' דרוחני' וגשמיות. והתפעלות העם מן כח המניע הנ"ל הוא עוד מדרי' למטה נחשבת כגשמי' יותר עד שכח המניע הוא כעין רוחניות לגבה. אבל בציור המח' הנ"ל הגם שמובן למשכיל שציור התפשטות כח המלוכה הוא בחי' פנימי' יותר מציור מציאות העם אך אין הריחוק ביניהם כ"כ כנז' בבחי' הפ"מ שהוא כמו בין רוחניות לגשמיות. ומכל זה יובן למשכיל למעלה מ"ש שהנוק' הוא רק בחי' המילוי היינו עד שלא בא אאע"ה שלא הי' בבחי' העולמות בחיצוניות רק הכריתות ברית דנח שהוא כבחי' הדבור כשיצא אל הפו"מ. לא הי' נמצא בחי' הזיווג כלל. וכשבא אאע"ה ונגלה עליו אדון הכל כמ"ש ריש פ' לך לך וירא ה' אל אברם והנחילו בזה בחי' האמונה הוא כדמיון ביאה ראשונה שהוא נפש הנוק' כנ"ל ובזה נעשית ראוי' לזווג ואף שגם ביאה ראשונה היא גופה זווג אין ההעלאת מ"נ דואל אישך תשוקתך בבחי' פב"פ. וכן אמרו באאע"ה בס"י עד שבא אאע"ה וחקר וחקק וכו' וכן אמרו שהי' סבור שהחמה הוא אלוה עד שראה שקיעתה וכו' והיינו שהשתוקק לדעת את קינו בהשתדלות שכל אנושי עד שקבל בחי' האמונה שהיא הכרת ענין נבדל ממנו מאד וכמשנת"ל באריכות בפ' לך לך וכדמיון המשל מבתולה שגם שידעה טעם ביאה משגדלה ויש בחי' ואל אישך תשוקתך אך אינו פנים בפנים כי פנימיות ועצמות הטעם ביאה א"א לה לידע כ"א בבחי' קבלתה טפת הדכורא (או אפי' העראה שקינה באשה) בפו"מ. ואחר הביאה הראשונה הנ"ל הוא מ"ש והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כמו שנתפרש בפ' לך לך והיינו שע"י האמונה נעשה זיווג דפב"פ. אך כל זה הי' עדיין בבחי' אב רם שנת"ל שם שהוא כמו בחי' א"א. ואף שנעשה לו בחי' האורות כמו או"כ דאבא כמש"ש לא הי' זה כ"א להעלות בחי' הרגשה גופניות להיות בבחי' מרכבה למעלה מהרגשה. אבל לא שירד האור אל מקום ההרגשה גופניות הנז"ל שם בשם טבע יהדות שבבחי' זו דוקא הוא שניכר הזיווג כמש"ל כאן. אבל בבחי' המרכבה דאבות שלמעלה מהרגשה גופניות ה"ז כמ"ש כאן בסמוך בחי' הציור שכעין שעשוע המלך בעצמותו. ואף שנגלה בגופו של אאע"ה למטה (ולכן נק' בשם ביאה וזיווג בנוק' למעלה). לא הי' מה שקיים תומ"צ רק למעלה כידוע. וזה שאמרנו שהזווג בנוק' עליונה היא במקום הרוממות דוקא. ואם כן אין כאן עדיין התחלה לתחיית נשמות שמנפש חי' דאדה"ר כנ"ל. עד שמל ועשה מצוה למטה במורגש ונתקיים בו שם אברהם אב המון גוים כלומר מקור השפע לחיצוניות העולמות שזה היא בנוק' העליונה בחי' הזווג למטה במקום העולמות בקביעות. משא"כ ויחשבה לו צדקה הנ"ל הי' רק לפי שעה]. וזהו ענין חפירות הבארות שעשה אאע"ה (וכן יצחק). להיות פועל דמיוני להעלאת מ"נ דנוק' עליונה בבחי' פב"פ הנ"ל גם במקום העולמות שבהן הוא הפועל דמיוני בפו"מ וזהו שאמר אאע"ה לאבימלך כי את שבע כבשות האלה תקח מידי בעבור תהי' לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת כלומר שחפרתי וגליתי אותה אל המציאות [בחי' הנוק' העליונה שהוא כמשל כח מלוכה המניע את העם הנ"ל]. ומזה הוא שהשפע דחיצוני' העולמות בא ג"כ ע"י אאע"ה. ומספר שבע ידוע שהוא כענין ז' ימי הבנין וכן ז' מצות שנצטוו ב"ל, ולכן נק' הבאר ג"כ בשם באר שבע כי שם נשבעו שניהם כלומר שנתחברו ונתקרבו אבימלך מלך פלשתים (כמ"ש במק"א) עם אב המון גוים דאאע"ה וקבל אבימלך מאברהם השבע כבשות. וז"ש ויטע אשל בב"ש ויקרא שם בשם ה' אל עולם וידוע פי' אל עולם שכח הפועל (שבנפעלי המציאות עולם) הוא הוא העולם אין עוד מלבדו. וזשארז"ל שהודיע טבעו בעולם וידיעה זו דאל עולם מובן בפשיטות שזהו גילוי בחי' הדבור שקודם יציאתו אל הפועל [וכנ"ל במשל שבציור המלך במח' אין כ"כ ריחוק להתפשטות כח המלוכה מן ההתפשטות דמציאות העם] גם במקום יציאתו אל הפו"מ. שאין זה כלל כח הנוק' עצמה כ"א ממה שמקבלת בחי' הזווג מן הדכורא לעצמה למעלה על ידי עבודתו והילוכו בקודש של אאע"ה ונגלה מן הזווג הזה להודיע לבני האדם מבני נח טבעו של הקב"ה בחי' אל עולם לפי שעה (כי לא נתקיימו בזאת האמונה והידיעה כ"א ביתו אחריו של אאע"ה) אבל לפי שעה עכ"פ אמר ויטע אשל בחי' אילנא עילאה בבאר שבע הוא הנוק' ככל הנ"ל ונמשך מזה ויקרא שם אל עולם כנ"ל ועדיין צריכין אנו למודעי ולברר מה ענין שלשת אבות כהערה דלעיל. הנה מובן מכל מה שנת"ל פה"ק וכאן שמציאות האדם בעולם הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דהיינו יחוד קוב"ה ושכינתי' בתחתונים במורגש הדעת תחתון שלהם והוא תמצית ענין בחי' הזיווג האמור והזיווג הוא בבחי' ג' הקוין דוקא וכמ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואמרו בזוה"ק כיון דאתייהבית בין תרין דרועין שוב תפלת ערבית רשות שממילא בא הזיווג דקו האמצעי שהוא שלימות הזיווג. והכתוב שאומר שמאלו תחת לראשי קודם לימינו היינו אחר שבאו ישראל לעולם אבל בבחי' התיקון להביא נש"י בגופים לעולם הוצרכו החסדים דוקא לבוא תחלה כמובן ממשנת"ל כאן בענין ביאה ראשונה. וענין הקוין ידוע שהן בעולם התיקון דוקא הבא משם מ"ה החדש שהוא גילוי אור מפנימי' אד"ק שהוא אא"ס בעצם כידוע. שזהו למעלה מעלה מבחי' התפשטות הבלים דאד"ק מאח"פ כידוע. וז"ש באורך נראה אור כמבואר היטיב במק"א משא"כ בעולם המלכים שמתו הוא קו א' וימלוך תחתיו. והיינו שאצי' המלכים לא הי' רק בבחי' התפשטות הארה ולא הארה עצמית וההתפשטות עניינה לירד ולהתפשט עד מקום שאפשר להתפשט אף שאין נגלה בההתפשט' עיקר הכונה שבגללה הסכים להתפשט מפני שאתה הוא עד שלנבה"ע אתה הוא משנברא ואין שום שינוי לפניו ממה שבא בהתפשטות. אבל מלוך מלך לב"י היינו מציאות עצמה של הכונה באצילות והמשכת האורות בהתפשטות (וז"ש באורך נראה אור). להיות הדירה ושכינה בישראל שעלו במח'. וזהו ענין הקוין שהקו ידוע שהוא ענין המשכה והתפשטות להתהוות מציאות עולמות מאין ליש (ע"י בחי' או"כ כידוע). וכיון שהתחיל הקו לימשך להלן נת' כאן שאפשר לו לילך ולהתפשט חוץ לכונה לזאת בא הקו השני היפוכו ביחד עם הקו הראשון והן מנגדים זל"ז ממילא לא תבוא ההתפשטות אלא מן הכונה עצמה דוקא והוא הקו האמצעי העולה עד הכתר לקבל אור הכונה ופנימי' רצה"ע ויורד עד היסוד בנוק' בבחי' הפ"מ. באופן שע"י הג' קוין דוקא הוא שיוכל לבוא בחי' הזיווג הנ"ל. ואאע"ה המשיך בחי' היחוד והזיווג מג' הקוין העליונים דפ' ז"א בבחי' החסדים כלומר שבא הזיווג מג' קוין כולם בנוק' רק שכולם באו בבחי' החסד דביאה הראשונה גילוי הנעלם בתכלית ע"י בחי' האמונה והיינו לפי שנשמת אאע"ה היתה מושרשת בקו הימין דפ' ז"א דתיקון כמ"ש בסה"ק שראשית המשכתו הוא בחי' גילוי הכונה דוקא כאמור אלא שכיון שבא בבחי' קו יכול להתמשך וכו' ולכן יצא ממנו ישמעאל רק שאת בריתי כלומר הברית והתקשרות הפנימי' המכוון שהובטח לתת לו אקים אתו (שלא יפול כנ"ל). את יצחק כלומר עם יצחק כי ואתן לו את יצחק קו השמאל שממילא בהכרח שיבא המכוון אל הגילוי. מובן שהתיקון שעשה אאע"ה הוא שהביא את בחי' עולם התיקון דשם מ"ה (והיינו אברהם אבר מ"ה כמ"ש בלקו"ת). אל בחי' השכינה בתחתונים מקום הרגשת היש ודבר בפ"ע. שזה הגילוי א"א לו לבוא כ"א בבחי' או"כ דזו"נ דוקא כנ"ל. אבל בבחי' אאע"ה עצמו היתה המשכה זו בבחי' או"כ דאבא (שלכן נק' אבות העולם). כפי שמבואר ענין או"כ דאבא במק"א (עמ"ו). שהוא בחי' המשכת השרש הנעלם דמתנשא מימו"ע [שבבחי' זו גם העולם מקומו (כמ"ש במ' השו"ש סי') ואין העולם ענין מציאות לעצמו]. ונק' אין בעצם לגבי בחי' מציאות עולמות יש ודבר אל הגילוי במקום העולמות להיות בהם בחי' הביטול הגמור לאין. ואחר שעכ"פ בא למקום העולמות שוב יכול להתעלם בכלים דזו"נ להיות מאיר ובא גם לעולם היש ודבר כמו שהוא בישותו שלא יהי' היש נפרד כלל. וכן הענין באאע"ה ממש שהמשיך משרשו בשם מ"ה דתיקון בחי' נגלה עליו אדון הכל וירא ה' אל אברם שהוא כמו סברא חדשה נפלאה שא"א לעמוד עלי' כלל כ"א בבחי' האמונה דוקא ואחר שנגלית לו הסברא במקום הרגשה גופניית נהפך הגוף לביטול לאין ולא יהי' עוד יש נפרד בפ"ע וזהו ממש כענין או"כ דאבא ואי' (ע' עמ"ו שם). ולכן נק' אבות העולם כי ככל הנ"י באברהם הוא ביצחק ג"כ בבחי' קו השמאל וק"ל. וכבר נת"ל כאן ששלימות התיקון שעשה אאע"ה הוא שנטע אשל בב"ש ויקרא שם וגו'. אך עדיין הי' חסר לו ענין הנסיון. וענין נסיון מבואר בכתבים ע"פ כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים וגו'. שפי' לדעת הוא שאתם תדעו וכלומר שיתגלה בכם בגילוי גמור מה דישכם אוהבים את ה' בכל לבבכם שזה אינו גלוי בכם בגילוי גמור כ"א בבואכם לידי נסיון א קמי' ית' הכל צפוי וכו'). וכמ"כ באאע"ה שהוא ע"ה הי' בחי' צינור קו החסד המשיך בחי' הזיווג דקבה"ו ככל הנ"ל. ע"י מה שהי' גם גופו בחי' מרכבה כנ"ל. והנה עד"מ הצנור שנמשך בו ועל ידו דבר שאינו הוא אבל הצנור עצמו בחומריותו הוא עומד כמו שהי' קודם שנעשה צינור. ככה יש להתבונן שהגם שנעשה גופו של אאע"ה בחי' מרכבה היינו רק שיהי' נמשך בו ועל ידו כח הרוכב ב"ה. וכח הנפש חיה דגוף עצמו ברצון ושכל וכו' שלה אינו משמש כלום כפי מה שהוא לעצמו אלא רק רצון ושכל וכו' של הרוכב ב"ה משמש בהן. ואם יצוייר שיסתלק כח הרוכב ממנו הרי הוא כמו שהי'. ובאמת אומר הכתוב כי עתה ידעתי כי ירא אלקי' היינו בחי' הביטול וההזזה ממקומו. ואומר הכתוב עתה שהוא ענין הוה דוקא וידעתי הוא ענין לשון עבר. והיינו שהידיעה דקמי' ית' שכבר ידע שירא אלקים הוא נתפשטה בהוה אל הגילוי בגופו ממש של אאע"ה. ועשה הוא ית' את בחי' הנסיון הזה ע"י העקידה. והעקידה היתה גילוי השלימות באברהם ותיקון גדול ליצחק שתולדות נשמתו ותחייתה מבחי' נפילתה ע"י עה"ד הי' בבחי' הנוק' כמ"ש בלקו"ת הנ"ל. והיינו בחי' אור חוזר לקדמותו לגמרי שזהו ענין בחי' הגבורה דרך כלל ובפרט כשהוא בבחי' הנוק'. וכלומר שיצחק אע"ה בתולדתו נעשה גופו מרכבה בבחי' אמונה הגבה למעלה עד שכל חושי גופו לא היו יכולים לשמש לעצמם מחמת תוקף האמונה וההתקשרות במה דלית מח' דילי' תפיסא כלל וכלל. והי' אז בתכלית ההיפך מבחי' אאע"ה שהוא בחי' קו הימין והחסד להמשיך כח האמונה למטה ולהגיד גדולתו של הקב"ה ככל הנ"ל ולא הי' ליצחק שום התקרבות עם אביו. וגם הוא לא עשה שום תיקון בעולם כי אם שהוא עצמו נתעלה בהפלאת האמונה למעלה מטו"ד לגמרי שזהו בחי' האו"ח דנוק' שהיא עצמה כח בחי' המרכבה של יצחק אע"ה אבל כח הרוכב ב"ה לא נמשך על ידו כלום. ולכן אמר לו הקב"ה לאברהם קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והכי יקר הוא בעיניך מאד לכן העלהו לי (כלומר לבחי' הדכורא). לעולה לאשתאבא בגופא דמלכא. ועי"ז יבא בו בחי' כח הרוכב להמשיך קו השמאל בתיקון העולם דוקא. שזה הוא שלימות ועילוי גדול מאד לבנך היקר והחביב. ואיכה תהי' זאת השלימות והעילוי ליצחק אחר ההעלאה לעולה ואיננו בעולם כי לקח אותו אלקים. הוא מ"ש בזוה"ק שאמר אברהם קוב"ה ידע בגוונא אחרא. אבל לאאע"ה עצמו הי' זה נגד טבעו במהותו ושרשו לעשות בבני יחידו בחי' ההעדר וההסתלקות מן העולם (ויש להתבונן בזה ע"ד הנז"ל בביאור ענין, הג' קוין שדוקא ע"י קו המנגד יבא פנימיות המכוון הנעלם אל הגילוי. כמ"כ באאע"ה יובן כאן שהנסיון הזה דעקידה הביא לו שלימות עליון נורא כמשי"ת בענין בי נשבעתי אי"ה והוא הקו האמצעי הבא מחמת שני הקוין דחסד לאברהם בעליל לארץ וגם נודע הדבר כי ירא אלקים הוא]. אם לא כי גם ירא אלקים הוא בביטול גוף ומהות הצנור וכאלו אינו כלום ושימושו את הרוכב הוא ג"כ רק כח הרוכב דידע בגוונא אחרא. וזהו הנסיון לאברהם לדעת בגילוי הידיעה בחי' הירא אלקים שיש לו לאאע"ה כמו דקמי' שמי גליא שהרי הוא ע"ה מושרש בקו הימין דז"א שהוא עצמות היחוד דלאכללא שמאלא בימינא וכו'. וזה הענין לא נגלה באאע"ה כל ימיו בעבודת הקודש אשר עבד בה להודיע לבנה"א כי גדול ה' ומהולל מאוד ומכה"כ. ולכן נאמר ויקח את שני נעריו אתו שזהו שימושו של אדם חשוב בשני נערים דוקא וי"א שהי' אליעזר דמשקאה אחד מהם שעל ידם הודיע טבעו של הקב"ה לבאי עולם. אבל יצחק מדה אחרת היתה בו כנ"ל ואינו נק' אתו דאברהם אלא ואת יצחק בנו לעצמו. וכשוירא את המקום אשר אמר לו האלקים והוצרך לילך לקראת האלקים ממטה למעלה אמר אל נעריו שבו לכם וגו' כי הם לאי יעלו עמו. והתחיל להשתמש ביצחק עצי העולה. וישם על יצחק בנו. כי כפי שאמר לו ה' והעלהו לי הוצרך אאע"ה להתחבר עמו דרך עלי' ולהעלותו למעלה עליונה הנ"ל ובראות יצחק איזה קירוב אליו מחסד לאברהם הרשה א"ע לבקש חכ' ודעת (מה שלא הרשה א"ע קודם לכן כנ"ל), ויאמר אבי פי' בדבור זה דאבי התחבר והתייחד הוא עם בחי' אור החסד מדתו של אאע"ה וחשב לדעת את מעשהו ואמר ואי' השה לעולה. ועל האמירה דאבי השיבו הנני בני כלומר הנני מתייחד ומתחבר עמך ככל חפצך ויותר מחפצך שבגילוי כי ההתחברות הוא כ"כ בתכלית עד כי אני לעצמי הנני בני. ועל שאלת אי' השה השיבו אלקים יראה וגו' כלומר שגם אליו לא בא הדבר בגילוי רק קמי' מיא גליא בגוונא אחרא דלא ידוע לאברהם עצמו. והמ"י שדבור זה דאלקים יראה לו שנראה שהוא הפלאת הידיעה והעלמה. הנה למה שהי' יצחק עדיין בבחי' או"ח דנוק' דלית לה מגרמה כלום וכמשנת"ל היתה זאת המשכת גילוי אור האלקות ביצחק מלמעלה למטה (ויובן ע"ד מ"ש במק"א בענין הן הן מעשה מרכבה). ולכן וילכו שניהם יחדיו בשוה ובמדרי' אחת. ויעקוד את יצחק בנו היינו שנתגברה מדתו של אאע"ה על מדרי' וערך מעלתו של יצחק וישם אותו על המזבח והיינו שהוא ימשיך כח ועוז מן בחי' קו השמאל בשרשו על המזבח בחי' הנוק' להעלות המ"נ בכח הגבורות דיצחק גם מעולמות דיש ודבר בפ"ע ועוז וכח בבחי' תיקון נש"י שלא במדרי' מרכבה וכמ"ש במק"א. ויקרא מלאך ה' שנית וגו' בי נשבעתי וגו'. בזוה"ק אמרו דשמא דע"ק לא אידכר באורייתא בר מפסוק זה דבי נשבעתי הכונה על ע"ק שהוא הפנימי' ועצמי' דז"א. דע"ק וז"א כולא חד ולא כמו שהוא מסט' דילן דמתפרשין מילין וכמשנ"ת זאת בכ"ד. והיינו תכלית שלימות המוחין דגדלות דז"א להיות בחי' הזיווג דזו"נ הנ"ל מגיע עד בחי' יחוד קובה"ו בתחתונים ממש והוא כמ"ש במק"א ענין בנין המשכן אחר מ"ת שהוא להיות אור התורה בא במורגש לישראל ע"י בחי' השכינה דמשכן ונת' שם שהוא בחי' הנק' התפעלות אלקית שאינה לא השגה ולא הבנה רק כמו הרגשת האלקות ית' ויתע' ובהרגשה הזאת מרגישים גם אור התומ"צ שעושים בעת ההתפעלות הנ"ל ולכן אמר כאן כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. שני הענינים דכוכבי השמים וחול אשר על שפת הים. יובן ע"ד משנת"ל פ' לך לך בענין וספור הכוכבים כה יהי' זרעך וקודם לכן אמר כעפר הארץ עיי"ש דכוכבי השמים היינו גילויים פרטים להאיר בעולם בקיום התומ"צ בפו"מ לפי דעת תחתון דישות העולמות ועפר הארץ הוא בבחי' הדביקות בדעת עליון של הקב"ה. והיינו שהיחוד קובה"ו הוא הכל למעלה בב' הבחי' הללו רק שבמאמר כה יהי' זרעך ככוכבים נתן לו שיזכו ישראל להביא אור היחוד הזה להיות הארתו נמצאת בקיום התומ"צ למטה בבחי' מתן בסתר כידוע בכ"ד. וכאן בבחי' בי נשבעתי הנ"ל זכה לדורותיו הבטחת כחול אשר וכו' שהחול הוא שעפר הארץ גופא מתחלק לחלקים והיינו שהיחוד העליון ב"ה ימצא למטה בכל מצוה ומצוה בפרט בבחי' יחוד קובה"ו בתחתונים בבחי' השכינה במשכן הנ"ל. ויובן זה בטוב טעם יותר עם הידוע שענין החול הוא מחמת שעל שפת הים שואב הים את הלחלוחית שבארץ ועי"ז מתפרר הדיבוק דעפר הארץ. אוף הכא ע"י בחי' השכינה דמשכן הנ"ל עושה את בחי' היחוד העליון נורא דאין מספר וכמש"ל פל"ל שיבא בבחי' הפרטים בהרגשת התפעלות אלקות בכל מצוה ומצוה בפרט. וכל זה הי' כשאברהם עודנו עומד לפני ה' מאז צאתו לקראת האלקים ביום השלישי כשראה את המקום כנ"ל וככלות לדבר אתו וישב אברהם למדתו מדת החסד ולמעלה ולקרוא בשם ה' לכל באי עולם וז"ש וישב אברהם אל נעריו. אבל יצחק לא שב אל הנערים כי אין לו עסק בהם ויש בזה דעות לחז"ל להיכן הלך יצחק ועד כאן לא בא בתורה ענינו של יצחק אע"ה בהילוכו בקודש ועבודתו. ועם משנ"ת כאן שענין העקידה היתה להמציא תכלית השלימות באאע"ה וגם להעלות את יצחק אל בחי' הדכורא כנ"ל. יש לכוון גם משארז"ל והוא בפי' רש"י הנ"ל אחר דבריו של שטן. כלומר דאחר שנולד יצחק בהכרח שאאע"ה ישלים מעשהו בכל השלימות ויתן מקום ליצחק לעשות לתקן בעולם בבחי' אבות העולם. והי' השטן מקטרג ומעכב תכלית השלימות הנ"ל שלא יותן לאברהם ולכן והאלקים נסה את אברהם וכו' כנ"ל עד שלא הי' לו עוד לשטן מקום לקטרג וכן יש לכוון אחר דבריו של יצחק לישמעאל שכתב רש"י ז"ל כלומר שאחר הדברים האלה שנתעלה יצחק בבחי' האו"ח דנוק' גם בחיי גופו המורגשים. אז הגיע הזמן להביאו בבחי' הדכורא כנז"ל הי' ענין העקידה השלמת והעלאת שניהם אאע"ה ויצחק בנו להיות גם שניהם בבחי' אבות העולם דוקא:
3