חנה אריאל, בהעלותך ב׳Chanah Ariel, Beha'alotcha 2
א׳בהעלתך עד כן עשה את המנורה. בפ' ויעש כן אהרן ג' לשונות כפולים. והי' די בא' מהם. ורש"י ז"ל בשם ספרי שכל הפסוק למה נאמר להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. והענין פלאי. הלא המנורה כן נעשית שיהי' שלשה קני צד האחד פונים כלפי האמצעי. וכן מצד השני. א"כ מה הי' אפשר לו לשנות. ע"כ אל מול פני המנורה יאירו. ובמדרש כל הנשיאים הקריבו קרבנם לחנוכת המזבח ומשבט לוי לא הקריבו הי' אהרן מיצר כו'. אמר הקב"ה למשה אמור לו לגדולה מזו אתה, מוכן מהו הגדולה בזה. מתחלה י"ל לשון אל מול פני המנורה שר"ל מול מה שהוא לנגד ופנים של המנורה. ויובן ע"ד מ"ש וכל מעשיך יהי' לש"ש. מהו לש"ש. הנה כתי' השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א. י"ל כפל לשון השמים שמים. כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. וכן בתהלים כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכן בזוהר בגין דאית לי' לב"נ לאסתכלא בשמים וחיליהון עובדא דקוב"ה. וי"ל מה פלא נמצא יותר בשמים מבארץ וכל צבאיה לענין הבריאה מאין ליש ועובדא דקוב"ה הכל מעשה ידיו בשוה ממש. וכן מ"ש שמים לה' והארץ לבנ"א. הלא כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא בשוה. אמנם ידוע שהשמים נק' משפיע והארץ נק' מקבל פי' שהשמים הארץ הן בחי' כלים לע"ס דמל' דעשי'. וכלי השמים הן להיות ע"י נשפע ומתגלה אור ה' עושה כל וזו היא סגולתם וענינם. וכן בנבוכדנצר עיני לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתיב וזהו שמים לה' ר"ל כלים לאור ה'. והארץ וכל צבאיה אין בסגולתה להיות נגלה ע"י ההסתכלות בה ובכל צבאי' מעשה ה' כי נורא הוא. כ"א אדרבא אחרי ההסתכלות בשמים ונתאמת הענין דמי ברא אלה. אז בהביטו אל הארץ ותולדות' גם שמה יכיר שיד ה' עשתה זאת. ופעולת האדם הוא להמשיך הגילוי לארץ. וכמ"כ יובן למעלה מעלה שכל בחי' הכלים לגלות אא"ס ב"ה נק' שמים. והארץ נק' בחי' מקבל שהוא כמו ואל אישך תשוקתך שהיא תאבה לקבל. וכמאמר למה נק' ארץ שרצתה לעשות רצון קונה היינו להגלות בזה אור הרצון. וכן בעבודת האדם למטה נק' ארץ מה שתשוקתו בבחי' רץ לבך ומאן דבחשוכא תאיב לנהורא. ויש שדה בית השלחין דמשלהי ולעי שההסתר גדול מאד עד שאינו יכול להשיג כלל תענוג הקבלה אור ה' כי טוב הוא. רק שעיפה נפשו לסבול ההסתר ורץ לבו לברוח מזה. ויש שדה בית הבעל עלי' נא' ואל אישך תשוקתך שמשתוקקת לקבלת התענוג וכו'. והגם שעי"כ יבוא האדם לידי תשומע"ט כדי לרוות צמאונו וכו'. עכ"ז התנא אמר להעלות האדם למעלה גדולה ויתירה. דהיינו שכל מעשיו יהיו להמשיך תוס' אור בשמים ממעל ע"י רצון ה' הנגלה בתומע"ט (ויש לפרש ג"כ פי' אחר בל' לשם שמים. ר"ל לקבל השפעת השמים בלא הסתר. וזהו הדרך הראשון הנז' בהשקאת בית השלחין וכו' וזה פירוש ב'). וכן הוא הכוונה כאן בענין המנורה. דהנה כמו שהארץ נק' כנס"י בבחי' זו להשתוקק לברוח מן ההסתר ולדבקה בו ית' ככה הוא בחי' המנורה ר"ל מדרי' כנס"י בבחי' תשוקתם לאסתכלא ביקרא דמלכא וליהנות מאורו ולא לברוח מן ההסתר לבד. ובהסתכלות זו יש ג"כ שתי מדרי' כשני הפירושים הנ"ל בל' לש"ש. וזהו אל מול פני המנורה שהוא בחי' השמים ומשפיע למלאות חפץ בחי' המנורה יאירו שבעת הנרות להוסיף אורות באצי' במול פני המנורה עצמו (או לקבל ממנו ולהשפיע למנורה כמשי"ת). ומעתה י"ל בתהלים מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה אלקים אלי אתה וכו' עד כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. ידוע ענין המזמור שהוא בחי' התעוררות והתפעלות מאלקות ע"י שמזמר בדברי המזמור. וזהו דוקא בהיותו במדבר יהודה. כי יש מדבר עמים שם אין בו מזמור כי הוא מקום נחש שרף ועקרב. נחש נק' בחי' הפירוד והישות הגמור ואין אלקים במזמותיו. ואעפ"כ אמרו שאינו ודאי ממית אם לא שיושיט הארס שבו. שיבוא לידי כעס ותגבורת ההתקשרות בחמדת עוה"ז. ושרף נק' שלבו בוער כאש לתאוות זרות ועקרב בחי' הגאות התכופה לכעס זהו ודאי ממית לנפ"א שלא יוכל להשתמש בכח להתפעל בבחי' מזמור עד אשר ישוב אל ה'. וצריך הגעלה ברותחין שהוא אש המרירות וצער על אשר הלך חשכים וכו' ובל"ז לא יוכל לבוא לידי בחי' מזמור. אבל בהיותו במדבר יהודה כלומר שהוא רק מדבר ולא מקום זרע וכו' אבל הוא מדבר יהודה (אידעשע פוסטקייט). אז ע"י ההתבוננות יוכל לבוא לידי מזמור וההתבוננות הוא אלקי' אלי אתה להעמיק דעת והתקשרות במח' שאלקים הוא הכח שלי ממש. והוא הניצוץ אלקי דנשמה אלקית. וע"י שתתיישב מחשבה זו היטב במוח ולב עי"ז אשחרך פי' בזוהר דר"ל אתקן נהורא אוכמא. ופי' נהורא אוכמא הוא בחי' המל' המסתתרת בעולם הבריאה. וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר אלקי ישראל מושיע. ופי' מסתתר הוא עד"מ כמו הנשמה אלקי' אשר כל כחותי' המה רק לה' לבדו וכו' ומתלבשת בנפש השכלית וטבעית וחיונית בגוף עד שמתעלם כל כחה וקדושתה לגמרי לחיות בחיי הגוף וכו' והכוונה בירידת הנשמה ירידה כזו בגוף הוא כדי להעלות הגוף וכחותיו ע"י קיום התומ"צ וככה בחי' ממכ"ע נשמה הכללית של כללות העולמות דבי"ע הוא בחי' מסתתר בעולמות עד שאינו נגלה רק ישותם ולא הכח המהווה ומחי' אותם בכל עת ורגע מאין ליש רק שבבחי' היותו אלקי ישראל אשר בחר בנו וקדשנו במצותיו ותורתו עי"ז הוא מושיע לברר ניצוצות מכחות הטבעיי', שבעולם לקיים בהן ישראל תומ"צ ואל מסתתר הזה נק' נהורא אוכמא. ותיקון שלו כלומר של נהורא אוכמא עצמו (כמ"ש אלקי ישראל מושיע הוא תיקון העולם). הוא ע"ד האמור ארץ שרצתה לעשות רצון קונה בבחי' רץ לבך וזהו צמאה לך נפשי ובחי' שדה בית הבעל). כמה לך בשרי (הוא בחי' שדה בית השלחין הנז') וזהו בארץ ציה ועיף בלי מים ואח"כ כן בקדש חזיתיך הוא בחי' ומדרי' המנורה הנ"ל וזהו נק' בקדש" כלומר קדושת ישראל (אידעשע הייליקייט) ולהיפך מבחי' מדבר יהודה. חזיתיך הוא בחי' יגיעת הנפש בבחי' מחזה שהוא תרגום ואחוריים של ראי' בלה"ק והיינו קירוב אל השכל ע"י משלים והסברים. כמ"ש במדרש ממשל למשל עמד שלמה על ד"ת. וע"י מחזה זו יבוא לראות (ראי' ממש) עוזך וכבודך. הן ב' בחי'. עוזך נק' בחי' אורות. וכבודך הם בחי' כלים. בחי' אורות הן אצי' אא"ס ב"ה כמו שהוא. ובחי' כלים הם לגלות אורות הללו לעולמות. והן ג"כ בחי' תומ"צ. דאורייתא וקוב"ה כ"ח הוא בחי' אורות. ורמ"ח פקודין אינון אברים שהן בחי' כלים. כי הנה עכשיו מצות מקבלים מן התו' ומשפיעים לעולמות. כי עכשיו המצות הן רק בחי' בירורי' דנוגה לעשות מדפנות וסכך הסוכה ומעורות תפילין וכן כל המצות מעשיות. וכן אפי' במצות אהוי"ר הם לברר אהוי"ר דנוגה. אבל התו' אף שגם היא מבררת ומתקנת לנוגה בעקימת שפתיו. וכן בגזירת כשר פסול וכו' כידוע. מ"מ חכמת התורה עצמה שנתנה לישראל דוקא. כי האומות אף שלומדים התורה כמו שהיא מלובשת בעניני עוה"ז דנוגה אבל א בהם כח כלל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא רק לישראל לבדם שנק' עם תורתי בלבם. הוא בחי' יחוד אלקו' ממש בקרבם כידוע והמצות הם המשכת אלקו' לברר ברורי נוגה. וכמ"כ לאסתכלא ביקרא דמלכא לראות עוזך. וידוע מ"ש אין עוז אלא תורה היינו כנ"ל שהוא בחי' הכרת עצמות אלקות המרומם לבדו. וכבודך היינו בחי' הסתכלות בעולמו' שממך הכל ואנת הוא ממלא כ"ע וכו'. ובזה יובן המדרש לגדולה מזו אתה מוכן כי הנה הנשיאים עשו חנוכת המזבח. וידוע ענין המזבח שהוא להקריב עליו קרבנות חלב ודם. הדם יזרק והחלב יקטירו ע"ג האישי'. כי הדם הוא הנפש ולכן זריקת הדם ע"ג המזבח הוא פועל פעולת שפיכת הנפש לדבקה בה' והחלב שהוא בא מבחי' תענוג והיינו תענוגי עוה"ז ועיקר התענוגות הוא בחי' השלימות שמשתלם באותו דבר (קאנטעט נאר דער פון) וא"צ לפי שעה לדבר אחר זאת צריך לשרוף לגמרי ומצות הקרבנות ניתנה לישראל שעי"ז עושה הפעולה בקרבה. וע"כ הוצרכו הנשיאים לחנוך המזבח שהם היו הגדולים שבכל שבט והיו יודעים לכוון את לבם לתקן נהורא אוכמא הנ"ל כמשנת"ל שכ"ז הוא ענין תיקון נהורא אוכמא. ולזאת השיבו לאהרן לגדולה מזו אתה מוכן פי' לתקן נהורא חיורא. כי הנה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כך נעשית המנורה ששלשה הקנים מכל צד פונים אל האמצעי וממילא ע"י כח מצוה זו מעלה נשמות ישראל לראות עוזך וכבודך כנ"ל ובבחי' לש"ש שהוא מול פני המנורה. אך כבר נת' שיש ב' פירושי' בלשון לש"ש והב' לקבל משמים והא' להשפיע להשמים. והנה יש ד"ע וד"ת ד"ע הוא אמת הוי' שהוא לבדו הוא ובידיעת עצמו ממש יודע את כל הנמצאים כי אינם דבר אחר זולת עצמו וכו' וד"ת הוא של הנבראים שאינם יודעים כידיעתו של הקב"ה ומרגישים את העולם ליש ודבר נפרד רק שמאמינים ומכירים שהכל בטל אליו ית' ואין זה אלא אמת של התחתונים ולא אמת ה' ונק' רק שפת אמת תכון לעד שיתגלה בה לעתיד אמת ה' וגם עכשיו לפעמים א רצון מתגלה אמת הוי' כמ"ש כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם ר"ל נגלה בעולם ומעתה יובן שע"י מצות הדלקת הנרות של המנורה כפי מה שהיא עשו שנרות הקצוות פונים אל מול גורס העלאת הנשמות לראות עוזך וכבודך ע"י יגיעת הנפש בבחי' חזיחיך הנ"ל שיהי' בכוונה לש"ש רק מסתמא אינו נעשה כ"א בבחי' פי' הב' דלש"ש כנ"ל. וז"ש ויעש כן אהרן דהיינו שהדליק את הנרות כפי מה שהם קבועים במנורה וגם זה נקרא לגדולה מזו אתה מוכן כי הוא תיקון נהורא חיורא כנ"ל. והוסיף הכתוב לאמר אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה וכלו' כמו שהי' בדבר ה' אל משה שהוא בד"ע ושם בודאי הפי' אל מול כפי' הא' בלש"ש כנ"ל. כן עשה אהרן אפי' בד"ת של בנ"י שהן נרות המנורה והוא העלה אותם אל מול וכו' בד"ת כאשר צוה. ה' את משה בד"ע והיינו הפי' הא' דלש"ש וזהו להגיד שבחו של אהרן שלא שינה בד"ת מד"ע כנ"ל. וזאת הפעולה תלוי' באהרן דוקא שהוא הי' יכול לעשות כן משא"כ אחר לא הי' יכול לעשות רק כפי פי' הב' ר"ל לפעול בנש"י יגיעת נפש בבחי' חזיתיך הנ"ל לש"ש כפי' הב' הנ"ל. נמצא הכל תלוי באהרן. והוסיף הכתוב לומר וזה מעשה המנורה עצמה דהיינו שמציאת המנורה העשוי' במצות ה' בהיכל מעשה שלה שפועל בנש"י הוא מקשה ר"ל האחדות האמיתית ובהתקשרות גמור עד שהם כגוף א' ממש ע"י בחי' זהב ר"ל התלהבות מהתפעלות אלקו' שזה הדבר מקשר מאד מאד לחברים המקשיבים לאסתכלא ביקרא דמלכא. עד ירכה היינו בחי' נה"י. ר"ל בחי' התחתונה המביאה לידי מעשה גרידא שגם מי שאינו בעל השגה והבנה אעפ"כ יוכל להתפעל בבחי' התפעלות אלקו' מהסתכלות הנ"ל. עד פרחה ר"ל אפי' מי שגם מדריגה זאת אין לו לבוא מזה לידי מעשה רק שעכ"פ מבריק במוחו ומתקבל לפי שעה אע"פ שתומ"י מסתלקת הארה זאת ממנו זה נקרא פרחה כפרח הנוצץ ונובל אעפ"כ מקשה היא. וכ"ז הוא לפי שכמראה אשר הראה ה' את משה בד"ע כן עשה את המנורה וממילא מקשה היא בכל המדריגות. ובזה יובן מ"ש לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלו' שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שלכאורה אינו מובן מ"ש שהשלום כלי מחזיק ומשמעות הפסוק הוא שהברכה עצמה היא השלום. ואמנם ע"פ האמור מובן שאמר ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תו' ולראות עוזך הנ"ל. ואין לך ברכה גדולה מזו. ואמר הכתוב ה' יברך את עמו בברכה זו דעוז. בשלום שהיא מעשה המנורה עצמה דמקשה והוא הכלי המחזיק ברכה זו דעוז לעולם ועד:
1