חנה אריאל, וזאת הברכה ב׳Chanah Ariel, V'Zot HaBerachah 2
א׳ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. בראשית ברא אלקים כו', נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. שהתו' נק' דרך הוי' שע"י התו' נתגלה גילוי אלקות בעולמות. ולכן נצרך לקרותה מדי שנה בשנה מתחלתה עד סופה. שע"י קריאתה בטנת"א מתגלה אלקות בעולמות. וזה נעשה ע"י עיני כ"י דשנה שעבר כי הכל תלוי במעשה התחתונים כמ"ש כי המשפט לאלקים הוא. שהדין ומשפט בר"ה ויוכ"פ הוא על בחי' אלקות כמה יתגלה בעולמות ע"פ מע"ת משנה שעבר ככה גם כאן בראשית ברא אלקים וכו' תלוי ע"פ עיני כ"י דשנה שעבר וזהו נעוץ סוב"ת. ומאין יכול להיות היד החזקה והמורא הגדול לעיני כ"י זה דוקא ע"י בראשית כו' שע"י התו' נתהוה השני בחי' הללו וזהו נעוץ תחב"ס וכמשי"ת אי"ה:
1
ב׳כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' ושמרו דרך הוי' וגו'. דקדוק הלשון דלמען לפי סדר הלשון היל"ל בעבור. גם להבין פי' דידעתיו. יחוס הידיעה לאברהם מה טיבה. היתכן לומר ח"ו שיש שאינו ידוע לו ית'. וכמ"כ צ"ל הנא' במשה. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ. ידיעה הלזו אינו מובן כלל. אם לומר שבא הכתוב להודיע שהידיעה למטה הוא פא"פ. היינו שמשה ידע אלקות כמו שקוב"ה יודע אותו. הלא כתיב ופני לא יראו. כי לא יראני אדם וכו'. (הגם שיש ידיעה באלקות. היינו רק השגה באלקות ולא ראי'). וא"כ צ"ל הלשון דלכל האותות כו' לכל היד כו' ולכל כו'. גם לפי פשט הכתוב הפסוקים הללו אין להם המשך כלל:
2
ג׳בכדי להבין את כל זאת נקדים לבאר פי' דרך הוי' הנא' באברהם. הנה הוי' נק' ע"ש שמהוה עולמות וידוע עפ"י קבלה שהוי' הוא ע"ס דז"א דאצי'. וא"כ צ"ל איך נק' הוי' ע"ש שמהוה עולמות הלא העולמות כבר נבראו במח' וכמ"ש במח' אחת נבראו כל העולמות ובזהר איתא הל' גליף גליפו בטה"ע שבטה"ע כבר התהוו העולמות ובכדי שיוכל להיות ז"א דאצילות מוכרח הי' להיות תחלה צמ"פ וטה"ת ועקודים נקודים וברודים. עו"א או"א ואח"כ זו"נ ע"ס דאצי' ומאחר שנת' שבטה"ע כבר היו העולמות איך שייך ומר שהוא יהי' נק' ע"ש התהוות העולמות. אך אין הפי' דהוי' שמהוה עולמות להיות מציאות העולמות. כי זה כבר הי' במח' וטה"ע כנ"ל. כי לא כמחשבות ב"ו שאינו נתהוה שום מציאות ממחשבתו. אבל כשעלה במחשבתו ית' להיות עולמות כבר נמצאו ונבראו העולמות. רק הפי' דהוי' ר"ל הוא שיהיו העולמות מרגישים מציאותם לעצמן. וזה נעשה ע"י או"כ דאצי' דוקא. אבל במח' הגם שאם שם היו כל העולמות אבל הכל הי' בחי' א"ס. כי א"ס פי' א"ס להתפשטותו ולזאת יכול להיות גם בא"ס עולמות. הגם שעולמות הם בע"כ. אבל העולמות הם רק קמי'. ולא מציאות לעצמן כדוגמת שמחשב ב"ו במוחו בנין עם עצים ואבנים וברזל וכל הדברים אינם חלוקים מהותם כ"א הכל מהות א' במח' עצמה. ככה ג"כ ענין ההתהוות עולמות דבמח' הגם שנתהוה המציאות לא כמחשבת ב"ו וכנ"ל עכ"ז אינם מרגישים מציאותן לעצמן. וכמ"ש אדון עולה אשר מלך בטרם כל יצור נברא. ולכאורה יקשה מאחר שלא הי' עדיין שום נברא על מי מלך. אך הענין הוא כנ"ל שבמחשבתו ית' כבר נתהוו נמצאים ונבראים. ויתכן לומר שפיר בחי' מלוכה קמי' רק שלא היו עדיין מורגשין לעצמן. אבל ע"י הוי' או"כ דאצי' הכלים מעלימים על האור שלא יתגלה למטה בחי' אא"ס כ"א שיהיו העולמות בחי' יש ודבר לעצמן. ומצד זה יכול להיות האדם בעל בחירה לעצמו. וגם מלאכים אף שהמה תמיד בביטול עכ"ז הם מציאות לעצמן. רק מחמת השגתם תמיד המהוה הם בטלים אבל לא כמו שהי' במח'. ולכן נק' הוי' ע"ש התהוות פעולות היינו שיהי' מציאות ודבר לעצמן. משא"כ בלתי האו"כ וכנ"ל:
3
ד׳אך להבין לפמשנ"ת שגם מלאכים הם מציאות לעצמן חי ומדבר וכו' ובאמת אין שום דבר זולתו ית'. נמצא שהעולמות הם מילין דהדיוטא. ולא אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא. אך ע"ז נא' לא תהו בראה לשבת יצרה פי' לשבת הוא להכניס בהעולמות דרך הוי' היינו שבהעולמות אף שהם יש ודבר יתגלה זאת גופא. שאין זה המורגש עתה אמתת המציאות שלהם כלל. כ"א כמו שהוא ית' יודע את העולמות שאינם מציאות כזה המורגש להם עתה כלל (וכמו דאיתא בזהר ע"פ והעלהו שם לעולה אתמול א"ל כי ביצחק כו') אין העולמות מציאות כלל כמציאות המורגש לנו. וע"י ההתגלות דרך הוי' הנ"ל בעולמות יתבררו בירורי הניצוצות שנפלו בשבה"כ. וההתגלות דרך הוי' בעולמות הוא רק ע"י נש"י מצד שהנשמה היא חלק אלוה ממעל כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים כו' היינו שהנשמה יש בה כח להכיר את בוראה משא"כ בלא הנשמה א"א להיות כלל הכרה בהבורא. ואף מלאכים אין להם רק השגה באלקות, ולכן הי' ביכולת אדה"ר לומר לבהמות וחיות באו נשתחוה ונכרעה כו'. כי הגוף דאדה"ר הי' חומר יש ודבר כמ"ש וייצר ה' אלקים עפר מן האדמה. והנשמה שהיא חלק אלוה ממעל כנ"ל נתלבשה בגוף החומרי מצד זה הי' יכול להביא גילוי אלקות אף בבהמות וחיות דוגמא כמו שהי' בבהמ"ק שכל מי שבא לבהמ"ק הי' משיג ביטול שזה הי' מחמת שהשראת השכינה היתה על העצים ואבנים גשמיים לכן הי' הגילוי אלקות על כל הגופים הגשמיים הבאים שמה אף שהמה היו יש ודבר לעצמן. כמ"כ ע"י נשמה שנתלבשה בגוף יכול להיות גילוי אלקות אף בבהמות וחיות גופניים. אך ע"י החטא דאדה"ר נתקלקל הבחי' אדם הנ"ל והאבות התחילו לתקן זאת כמ"ש אברהם הכיר את בוראו שמאברהם הותחל להיות הכרה בהבורא. וההכרה גדלה אצלו כ"כ עד שהי' בחי' מרכבה בכל הרצון ושכל ומדות שלו אליו ית' ולא הי' מרגיש א"ע כלל ליש ודבר בפ"ע. וזכו להוריש לבניהם אחריהם אף שאינם בחי' מרכבה. שיוכלו להשיג גדולת הבורא ולהתפעל מאלקות מצד הנשמה שיש בכאו"א מישראל. וע"ז כתי' כי ידעתיו (מל' והאדם ידע כו') שהי' שוה בו ידיעת הבורא אותו לידיעת עצמו של אאע"ה. רק שאברהם בידיעת עצמו הי' חלוק מכל הנמצאים כולם. שמרגישים מציאותם ליש ודבר בפ"ע ולכן קוב"ה יודע מציאותם בגוונא אחרא כאשר נת"ל. אבל אברהם נתאחד עם הקב"ה שלא הי' מרגיש מציאותו כלל וכלל נתאחד עם ידיעת הבורא ב"ה ממש למען פי' כדי שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' שיהי' כח בבני איו"י אף שאינם בחי' מרכבה להשיג דרך הוי'. וזהו מצד ידעתיו. פי' מלשון התחברות מלשון והאדם ידע. שהיו בחי' מרכבה בכל הרשו"מ שלהם זכו שיהי' גם לבניהם אחריהם השגה בדרך הוי' היינו כפי שהוא ית' יודע העולמות. אך כ"ז הוא רק השגה איך שהוא ית' יודע העולמות. אבל בהעולמות לא נתגלה עדיין גילוי אלקות. ותכלית שלימות המכוון מבה"ע הוא דוקא שיהי' נגלה למטה בעולמות גילוי אלקות ושיבררו גם למטה ניצוצות קדושות שנפלו בשבה"כ. ממילא לא יהי' עוד קיום. כלל לקליפות. כי כ"ז שלא יתברר למטה. אף שבעולמות עליונים כבר נתברר. אין הבירור רק שיהי' קדושה בפ"ע ורע בפ"ע. שלא יהי' תערובות טו"ר. אבל קיום להרע יש עדיין גם בעולמות עליונים. והסיבה הוא מחמת שבעולם עשי' הלזו עדיין יש תערובות טו"ר לכן יונקים עדיין הקליפות מקדושה ויש להם קיום גם בעולמות שנתבררו. ושיתבררו העולמות דלמטה זה נעשה דוקא ע"י התורה. כי אורייתא וקוב"ה כלא חד. וכמו שהיא למעלה כמ"כ נתלבשה למטה בדברים גשמיים ממש. והתורה נק' מוחין לז"א היינו לפמשנ"ת שענין או"כ דאצי' הוא שהכלים מעלימים על האור א"ס שלא יתגלה למטה כ"א שיהי' העולמות יש ודבר לעצמו אבל ע"י התורה נזדכך הכלים שיהי' נגלה ע"י הכלים גם למטה בעולמות יש ודבר ענין אלקות. אך עתה הוא עדיין מתן בסתר. ולעתיד אחר שלימות כל הבירורים. כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אז יגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כו'. וזה נעשה ע"י התורה שניתנה ע"י משה דוקא. אבל האבות אף שגם הם קימו כהתו"כ עד שלא נתנה. אין זה רק השגתם שהשיגו התורה למע' קיימו ג"כ התורה למע'. אבל לא שיהי' מזה שום גילוי למטה. ולכן כתי' וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי כו' לתת לזרעו דוקא ולא לאברהם. כי הכנעני והחתי כו' הוא מקור דכל הקליפות. כי ז' כלול מעשר הם ע' נגד ע' אוה"ע. וזה אין ביכולת אברהם להכניע הקליפות למטה. מטעם האמור שענין דאברהם הי' רק השגה והכרה באלקות איך שהיא ית' יודע כל הנמצאים כולם. אבל לא שום גילוי למטה. רק כרת עמו הברית שזרעו יכניעו הקליפות ע"י מתן התורה שנתנה ע"י משה דוקא. כי הידיעה דמשה באלקות הי' חלוק גם מידיעת אברהם. כמ"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ. שהידיעה הי' פא"פ כמו שקוב"ה יודע את משה. כן ידע משה א"ע. הגם שהרגיש מציאותם (לא כאברהם שהי' בטל בתכלית הביטול ולא הי' מרגיש מציאותו כלל אבל משה הי' מרגיש מציאותו) אך לא הרגיש מציאותו לעצמו ח"ו. כ"א כמו שהקב"ה יודע אותו שאין שום דבר זולתו ית' ולכן כתי' במשה ויקבור אותו כו' ולא ידע איש את קבורתו כו'. מאחר שמציאותו הוא כידיעת הקב"ה. ממילא נתעלה בגופו למע' וכמו שלא יודעים את ה'. כן לא ידע איש את מקום קבורת משה. ולא כעליית חנוך ואליהו שאצלם הי' רק עלי' ממדריג' למדריגה שהחיצוני' נתעלה לפנימי' ופנימי' למדות שלמעלה. ואליהו יען שהשליך אדרתו מעליו נכלל לגמרי בידיעת הקב"ה את כל הנמצאים שהוא בידיעת עצמותו. אך אימת זכה משה שיהי' אצלו הידיעה דפא"פ בתמידיות כאשר הי' בן מאה, ועשרים שנה סוף ימיו. אבל קודם לכן לא היתה אצלו הידיעה דפא"פ הנ"ל גם לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול כו' היד החזקה מקו הכח שיהי' כ"א מישראל חזק לידבק באלקות. אף שעשה עונות אל יאמר אשלמה רע ק כי לא יטוש ה' עמו כו'. ונש"י הם חלק אלוה ממעל ואעפ"י שחטא ישראל הוא ק המורא הגדול ובמורא גדול זה גילוי שכינה כי הענין דלכל היד החזקה כו' הוא הדביקות בקוב"ה בחי' סוכ"ע שקמי' כחשיכה כאורה. ולכן אף אם עשה עונות אל יאמר נואש לנפשו. כ"א ישליך מעליו כל חטאיו. אך הכח שימשיך ע"ע בחי' ביטול וישים ע כמי שאינו זהו דוקא ע"י ובמורא גדול גילוי שכינה בחי' מלכות. כי ענין המלוכה למטה היא. אף שלב מלכים אין חקר. ורחוק הוא מאד מעם הפשוט. עכ"ז מפני אימת המלכות המתפשטת עליהם נעשה ונשלם הרצון של המלכות על ידיהם. כמ"כ בעבודת אלקות ע"י גילוי שכינה יכול להמשיך ע"ע אף שהוא בתחתית המדרי' בחי' ביטול. ויעשה א"ע כמי שאינו. אשר עשה משה לעיני כ"י שמשה עשה זאת שיהי' היד החזקה והמורא הגדול בחי' ראי' ע"י התורה כמשי"ת אי"ה אבל לא כמו בחי' ראי' ומשה עשה זאת שיהי' כבחי' ראי'. וגם בעת עשייתו זאת הי' ידיעתו פא"פ. כמ"כ ע"י בחי' משה (בחי' דעת) שיש בכאו"א מישראל בחי' משה וגם אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. כמ"ש משה שפיר קאמרת והיינו בראשי ב"י יכול כל אדם לעשות בנפשו ע"י את השני בחי' יד החזקה והמורא הגדול שיהי' בבחי' ראי'. כלומר שירגיש איש הישראל את בחי' יד החזקה ומורא הגדול שיש בקרבו בודאי ולהיות מזה פעולה מורגשת בגופו ונפשו:
4
ה׳ועתה נבוא לבאר ענין דנעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. כי ע"י לעיני כ"י דשנה שעבר. נתהוה בראשית כו' את השמים ואת הארץ. הענין הוא. כי הנה ענין דעולם שנה נפש הוא. עולם נק' חומר מכל דבר ודבר. ונפש נק' הכח אלקי שמחי' אותו הדבר. כי בכל דבר יש חיות אלקי המחי' אותו כמ"ש בתניא שבכל דבר השם שקורין אותו מחיה הדבר. אך מה הוא המחבר הבחי' נפש בהעולם חומר הגשמי הוא השנה. שנה נק' זמן. והוא הוא המחבר הנפש בהחומר. כמ"ש והחיות רצוא ושוב ולכאו' יפלא היפך הי' להיות תחלה השוב מלמעלה למטה. ואח"כ הרצוא ממטה למעלה אך הנביא שאמר זאת ראה העולם דלא כמו שאנו רואים גם עולם הלזו שהיא מקליפת נוגה למציאות. אבל הנביא ראה שאין בזה שום מציאות כלל מצד שאין בזה בחי' רצוא כלל בחי' ביטול לאלקות (כמו לעתיד שלא יהיה כלל העולם מק"נ) ואיזה עולמות יש בהם חיות (היינו התחברות הנפש בהעולם כנ"ל) שיש בהם רו"ש דוקא. הרצוא ליבטל לאלקות ואח"כ השוב. ולכן נק' שנה ג"כ החיבור דנפש בהעולם. כי זמן הוא ג"כ רו"ש. עבר הוה עתיד. מה שעבר אין וגם מה שיהי' עדיין אין. אף שאיתא בתניא שבחי' זמן לא שייך כ"א דוקא בבחי' מל' מלך מלך וימלוך. ולא בהוי'. היינו בהוי' גופי'. אבל בדרך הוי' שייך שפיר בחי' זמן. וראשית נק' ג"כ זמן רו"ש. כי ראשון הוא תחלת המנין. וראשית הוא תחלת הזמן רו"ש. וזהו הפירוש דנעוץ סופן בתחלתן כי ע"י לעיני כ"י נתהוה בראשית (רו"ש) לבריאת את השמים ואת הארץ. את לרבות תולדותיו ונעוץ תח' בסופן כי השני בחי' יד החזקה והמורא הגדול נעשים ע"י בראשית ברא אלקים כו'. כי הנה סיפורי מעשיות דתורה הם ג"כ ל תורה, ולכן כחי' ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ומה שהיה ביני לביני לא כת בתור'. מצד שכל מה שיוכל לבא למטה בהאותיות שהם למעלה הוא תורה. זהו נכתב בהתורה. וכל מה שלא יכול לבא בו למטה אותיות דלמע' אינו תורה ולא נכתב בהתורה נמצא שהסיפורי מעשיות שבתו' הם תורה וע"י התורה נתהוה היד החזקה והמורא הגדול הנ"ל. אך להבין איך אנו אומרים שע"י התורה נתהוה השני בחי' הנ"ל וכן באמת איתא אלפים שנה קדמה תורה לעולם. שתורה היא למע' מבחי' עולמות. ובמ"א מצינו להיפך אור שנברא ביום הראשון היו צופים בו מסה"ע וע"ס ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו גנזו והיכן גנזו בתורה. נמצא שהתורה היא לבוש לאור דברה"ט. א הפי' הוא שע"י התו' יוכל לבא למטה הגילוי אור דברה"ע. כי הנה להבין הל' מסוף העולם ועד סופו. ולא מתח' העולם ועד סופו. ידוע שיש חילוק בין אור ושפע בשפע שייך תח' כמשל הרב שמשפיע לתלמיד יש תח' וסוף. אבל באור הנר אין שייך ל' תח' כי מיד שמביא האור נעשה האור בכל מקום בפעם אחת ולכן: (ע"כ נמצא)
5