חיי אדם, שבת ומועדים ט׳Chayyei Adam, Shabbat and Festivals 9
א׳דין ל"ט מלאכות בכלל ובאיזו ענין חייב עליהן:
צוה בוראנו ויוצרנו שלא לעשות מלאכה ביום השבת כדכתיב ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה וקבלו חז"ל שלא נקרא מלאכה אלא אלו שהיו במשכן שהיו צריכין למלאכת המשכן והם הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה או מבשל וכל מלאכות האלו היו נצרכים לסממנים שהיו צובעין בהם את היריעות הגוזז הצמר המלבנו המנפצו הצובע והטווה והמיסך והעושה ב' בתי נירין והאורג ב' חוטין והפוצע ב' חוטין הקושר והמתיר התופר ב' תפירות והקורע על מנת לתפור ב' תפירות כ"ז היה במשכן לצורך היריעות הצד צבי השוחטו המפשיטו המולח עורו והמשרטט והממחקו והמחתכו כ"ז היה במלאכת עורות אילים ועורות תחשים שהיו משרטטין תחלה להשוותן ולחתוך הצדדים: הכותב ב' אותיות והמוחק ע"מ לכתוב ב' אותיות שכן היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזה קרש בצפון ואיזה בדרום. הבונה והסותר שהרי כך היה העמדת המשכן וסותרין אותו אע"פ שהיה רק לפי שעה גם זה נקרא בנין: המכבה והמבעיר והמכה בפטיש היה במלאכת צורפי זהב למשכן והמוציא מרשות לרשות:
צוה בוראנו ויוצרנו שלא לעשות מלאכה ביום השבת כדכתיב ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה וקבלו חז"ל שלא נקרא מלאכה אלא אלו שהיו במשכן שהיו צריכין למלאכת המשכן והם הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה או מבשל וכל מלאכות האלו היו נצרכים לסממנים שהיו צובעין בהם את היריעות הגוזז הצמר המלבנו המנפצו הצובע והטווה והמיסך והעושה ב' בתי נירין והאורג ב' חוטין והפוצע ב' חוטין הקושר והמתיר התופר ב' תפירות והקורע על מנת לתפור ב' תפירות כ"ז היה במשכן לצורך היריעות הצד צבי השוחטו המפשיטו המולח עורו והמשרטט והממחקו והמחתכו כ"ז היה במלאכת עורות אילים ועורות תחשים שהיו משרטטין תחלה להשוותן ולחתוך הצדדים: הכותב ב' אותיות והמוחק ע"מ לכתוב ב' אותיות שכן היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזה קרש בצפון ואיזה בדרום. הבונה והסותר שהרי כך היה העמדת המשכן וסותרין אותו אע"פ שהיה רק לפי שעה גם זה נקרא בנין: המכבה והמבעיר והמכה בפטיש היה במלאכת צורפי זהב למשכן והמוציא מרשות לרשות:
1
ב׳כל אלו המלאכות אינו חייב עד שיעשה כדרך שעושין אותה מלאכה אבל אם עשה ע"י שינוי זה נקרא כלאחר יד ופטור. כיצד החורש והחופר אינו חייב עד שיחרוש במחרישה או במרא וחצינא וכן קוצר עד שיקצור בכלי או שיתלוש בידו וכן בורר עד שיברור בכלי המיוחד לברור בו וטוחן שיטחין ברחיים או במכתשת לפיכך היה גורר כלי ועשה חריץ בקרקע אע"פ שנתכוין לכך פטור וכן אם תלש בפיו ובורר בכלי שאין דרך לברור בו וטחן בכף או בקתא דסכינא וכן כלם פטור. ומ"מ נ"ל דבין שעשה בימינו או בשמאלו חייב חוץ מהכותב דפטור בשמאל (וראיה מתוספתא פ"י התולש בין בימינו ובין בשמאלו ה"ז חייב):
2
ג׳כל אלו מלאכות הם אבות וכל הדומים להם בדמיון הם התולדות והעושה בין אב או תולדה במזיד והתרו בו חייב סקיל' ובלא התראה חייב כרת ובשוגג חייב חטאת וחכמים גזרו בכל דבר הדומה קצת למלאכה שלא יתחלף לו ויבוא להתיר מלאכה גמורה והעובר מלקין אותו מלקות מרדות ומנדין אותו:
3
ד׳ואינו חייב עד שיכוין לעשות מלאכה אבל אם אינו מכוין כלל למלאכה אע"פ שאפשר שעי"ז יהיה נעשה מלאכה שאילו כיון לו היה חייב מ"מ מותר לעשות. הדמיון הרי שעושה חריץ בקרקע חייב משום חורש אם מכוין לכך ואעפ"כ מותר לגרור ע"ג קרקע מטה וספסל לצרכו אע"פ שאפש' שיעשה חריץ כיון שאין כונתו לכך מותר (מגן אברהם בסי' רע"ח) וזה שאמרו בכ"מ דבר שאין מתכוין מותר:
4
ה׳בד"א בענין שאינו פ"ר אבל אם הוא פסיק רישיה ולא ימות (ר"ל כמו שא"א לפסוק ראש ולא ימות כן א"א לדבר זה לעשות אם לא שיעשה מלאכה זו) כגון שנוטל ידיו במים על זרעים דאע"ג דאינו מכוין מ"מ הוי פסיק רישיה שהרי ודאי יצמחו ע"י זה ולכן אע"ג שאינו מכוין לזה חייב:
5
ו׳ודוקא דהוי פסיק רישיה דניחא ליה כגון בקרקע שלו דניחא ליה שתצמח אבל בשדה של חבירו דלא אכפת לי' אם תצמח או לא לדעת רוב הפוסקי' עכ"פ אסור מדרבנן ודעת הערוך דמותר כיון שאינו מכוין (סי' ש"כ). ופ"ר בשאר איסורין חוץ משבת דעת הרא"ש דלכ"ע אסור ומשמע מדאורייתא. דדוקא בשבת דבעינן מלאכת מחשבת משא"כ בשאר איסורין (עיין ברא"ש סוף פ' י"ג דשבת ובמגן אברהם סי' ש"ך ס"ק כ):
6
ז׳אפילו אם מכוין לאותה מלאכה אלא שא"צ לתכליתה והיינו מלאכה שאינו צריך לגופה לרמב"ם חייב ובלבד שאינו מקלקל ודעת הרבה פוסקים דפטור. והדמיון החופר גומא וא"צ אלא לעפרה שהמלאכה הוא הגומא וחייב בבית משום בונה ובשד' משום חורש וכיון דא"צ לגומא הוי משאצ"ל וכן המכבה עצים דולקי' מפני שחס עליהם וכיוצא בו הרי א"צ לתכלית המלאכה שהרי א"צ לכבוי בשביל עצמו אלא שצריך לעצים אבל המכבה כדי לעשות מהן פחמין ה"ז צריך לגוף המלאכה שהרי א"א לעשות פחמין אם לא שיכבה:
7
ח׳ואינו חייב עד שיכוין לדבר זה אבל אם היה מתעסק כגון שנתכוין לחתוך זה וחתך אחר או להדליק נר זה והדליק אחר פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה והרמב"ם בפ"א כ' שחייב וע"ש בראב"ד שתמה עליו וע"ש בלח"מ אבל אם נתכוין לחתוך זה שהיה סבור שהוא תלוש ונמצא שהוא מחובר לרש"י הוי שוגג וחייב ולתוס' כיון דלפי מחשבתו הוא דבר היתר לכ"ע הוי כמתעסק ופטור ולא שוגג אא"כ נתכוין לחתוך מחובר זה אלא שסבר דמלאכה זו מותרת או ששכח שהיום שבת (כריתות י"ט ע"ש ברש"י ותוס' ומרמב"ם אין הכרע) ובהלכות שגגות פ"ה הל' ו' משמע דס"ל כרש"י:
8
ט׳אינו חייב עד שיעשה כל המלאכה לבדו מתחלה ועד סופו. אבל אם עשה רק מקצתה כגון שפשט ידו לחוץ וחפץ בידו ובא חבירו ולקחה מידו נמצא שהראשון עשה עקירה והשני עשה הנחה שניהם פטורי' אלא שאסור לעשות כן מדרבנן: וכן אם שנים עשו מלאכה אחת בפעם אחת כגון שאחזו בקולמוס וכתבו ביחד ב' אותיות (רמב"ם פ"א) ונ"ל דה"ה אם אחזו בנר והדליקו דפטורין דמ"ש: וכ"ז קבלו חז"ל מדכתיב ואם נפש אחת תחטא בעשותה וקבלו דה"ק העושה כלה ולא העושה מקצתה ודוקא נפש אחת אבל לא שנים (וצ"ל דזה גרע מחצי שיעור דאסור עכ"פ מה"ת) ודוקא כשכל א' מהם יכול לעשות מלאכה זו בלא סיוע חבירו אבל אם אין אחד מהם יכול לעשותה לבדו בלא סיוע חבירו שניהם חייבין. ואם אחד יכול ואחד אינו יכול זה שיכול חייב והשני אינו אלא כמסייע וקי"ל מסייע אין בו ממש. אבל אם התחיל לעשית מלאכה גדולה ולא עשה אלא מקצתה כיון שעשה כשיעור חייב כגון שצריך לכתוב אגרת כיון שכתב ב' אותיות חייב וכן כל כיוצא בזה:
9
י׳בכ"מ שנזכר פטור ר"ל פטור מדאורייתא ואין בו חיוב אבל עכ"פ אסור מדרבנן ונפקא מיניה לענין לעשותן ע"י נכרי כדלקמן כלל ס"ב סימן ו'. ושמור כללים אלו כי הם נצרכים לכל הלכות שבת ולא תשכח כי לא אכפול הדברים:
10
י״אכל העושה מלאכה מן המלאכות האסורי' מדאורייתא כגון המבשל בשבת וכן כלם אם במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש מיד. ואם בשוגג או ששכח או אומר מותר אסור בו ביום לכל אדם ולערב מותר מיד אפילו לו אע"ג דאם נכרי עשה מלאכה צריך שימתין למ"ש בכדי שיעשה מ"מ בישראל העושה דמילתא דל"ש הוא ל"ג רבנן להמתין בכדי שיעשה (שי"ח). ודוקא בדבר שנעשה מעשה בגוף הדבר שנשתנה מכמות שהיה כמבשל וכיוצא בו אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמו' שהיה אם בשוגג מותר אפילו לו אפילו בו ביום ואם במזיד אסור אפילו לאחרים עד מ"ש מיד. ומ"מ יש להחמיר בכל איסור תורה כמו מבשל ואם עשה מלאכ' דרבנן נ"ל אם בשוגג מותר אפילו לו ואפילו בו ביום ואם במזיד אסור אפי' לאחרים עד מוצאי שבת מיד. ודוקא במה שנעשה ע"י ישראל דלא נחשדו ישראל על השבתות אבל נכרי שעשה בשביל ישראל אפילו איסור דרבנן אסור אפילו לאחרים עד מ"ש בכדי שיעשה חוץ מדבר שבא מחוץ לתחום כמו שביארנו בדין מלאכה שנעשית ע"י נכרי דקנסו חכמים שמא יאמר לנכרי לעשותו (ועיין במלאכת אופה בנ"א סי' י') ומ"מ בדבר שיש מתירין לכתחילה אף דלא קיי"ל מ"מ בדיעבד מותר (סי' רנ"ד מ"א ס"ק י"א):
11
י״בהמחלל שבת בשוגג אפילו באיסור דרבנן יתענה מ' יום ואפילו אינם רצופים ולאחר התענית אסור בבשר ויין ואם אינו יכול להתענות יתן בעד כל יום כפי השגת ידו. ועכ"פ לא יפחות בעד כל תענית ח"י גדולים פוליש ומלבד זה יתן לצדקה כפחות שבכבשים או שבעיזים באותו עת שהרי כשהיה בהמ"ק קיים היה חייב חטאת ולא יהא חוטא נשכר. ויזהר שלא יאמר שנותן זה עבור חטאת רק שיאמר שבמקום חטאת נותן זה לצדקה ותענית של מ' יום הנ"ל הוא אפי' עבר במזיד במקו' שהי' מפחד שמא יבוא לו סכנה כגון שהי' דליקה וחפר גומא להטמין מעות אבל העובר בשאט נפש למלאות תאותו צריך כפרה ותשובה יותר ויותר כי ה"ז חייב סקילה או עכ"פ כרת ולכן צריך תשובה שלימה (סי' של"ד. ועיין בפסקי מהרא"י סי' ס'):
12