חיים וחסד קמ״טChayyim VaChesed 149
א׳זה כלל גדול, כשאדם בשלימות חכם ומבין על בוריו שכך צריך להיות אינו מתגאה כלל באותו דבר. תענוג תלוי בלב, שמבין שאותו דבר טוב הוא, ותלוי בשכל שאינו חושק אלא אם כן מבין בשכלו שהוא טוב, וזהו (זהר ח"א יז.) בינה ליבא, ובה הלב מבין, וכל המחשבות שבא לו גם כן אם יש בו שכל ותענוג חושב ואם לאו אינו חושב. לכן ירגיל בלבו אהבת ויראת הבורא בלא שכחה כלל, ויהיה תמיד בשמחה שזכה להיות עובד למלך גדול כזה. וזה (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל יה, בשכל דהיינו החכמה, 'נשמה' לשון שממה, שמונח בארציות, אז צריך תשובה דהיינו 'תהלל יה'. 'הללויה', מה שזכה להלל לה' על זה גופא יתהלל וישבח להקב"ה שזכה להתבונן בכך להלל יה.
1
ב׳וזהו (איוב כח, כח) סור מרע בינה, כי זה השמחה אינו בא לו כי אם שירגיל את עצמו בדביקות הבורא להיות מחובר בדעתו, כמ"ש (זהר ח"ג רפח.) בחד קטירא אתקטרנא, ובזה יכול לידע שהוא אין וחיותו חלק אלהי ממעל, וגוף שלו חומר בעלמא, אלא שהוא יסוד לחיותו לעשות רצון הבורא ולא למלא תאותו. וירגיל עצמו בזה לחשוב שכבר הוא מת ובטל מכל תאוות, אחר כך יבין בשכלו רוממות האל ויתפאר בו ברוממותו יתברך, מחמת שיבין בשכלו רוממותו ואחדותו הפשוט המקיף כל עלמין, ויחשוב בלבו האיך כל העולמות מזדעזעין ממנו ומתענגים מזיו כבודו, ואז יתלהב לבו גם כן, ואז לא יחשוק בארציות כי ימשיך אחר תענוג היותר גדול מדיבורים קדושים או תפלה, ובפרט כשמדבר בפה מלא כל מלה ומלה בזה מעורר הלב. ואינו יכול להיות זה אלא כשיוציא את עצמו מגופניות, דהיינו שיתגבר השכל על הגוף שלא יהא שום דבר יקר בעיניו, אז ירגיש תענוג מזה. וזה (ישעיה נח, יד), 'אז תתענג על ה'', שצדיק הוא עלמא דחירות. 'והרכבתיך על במתי ארץ' דייקא, שהוא מרומם על הארציות:
2