חיים וחסד קנ״זChayyim VaChesed 157
א׳הנה תשובה צ"ל באותו מקום באותו פרק באותה אשה (יומא פו:). באותו פרק פירוש באותה מדה עצמה. דזה ידוע (זהר ח"ג קכב.) שתשובה הוא בבינה, מחמת שמבין בלבו גודל הטוב בהיותו דבוק בה' וגודל הרע בפרישתו, מחמת זה אינו רוצה לנוח במחשבות גשמיות המביא אותו חס ושלום לחטוא, אך הוא ממשיך עצמו לשרשו. ובוודאי בשכל הוא מבין מיד כשיתגלה לו השכל, אלא הלב עדיין מטומטם ברגילות תמיד מה שהורגל, שכח פעולות האברים הוא בלב, על כן ירגיל האדם לנקות הלב מהפיתוים שהלב נפתה בהם למשוך אחר תאות, ואחר כך יכנסו בלבו השכליות הקדושות ששומע אור עז ויפעלו האברים מעשים טובים ע"י הלב מה שהשכל מחייב.
1
ב׳וגם יש בלבו לפעמים שיפלו על לבו איזה מחשבה שנראה לו שזה גשמיות, תדע שזה רצוניות הבורא ברוך הוא ששלח לו שכל איך לאהוב ולירא את הבורא יתברך, שבודאי השכל כשנאצל מהקב"ה לשלוח לו היה שכל קדוש, אך כשבא ללב האדם ולא זיכך האדם את עצמו מכל הזוהמא אז ממשיך אותו להקליפה חס ושלום. אלא יעשה כך, כשיבא לו זאת המחשבה אזי יראה מה היא המחשבה מאיזה מדה הוא, אם הוא ממדת אהבה שבא לו מחשבה לאהוב איזה דבר מעולם הזה, אז יתמה בעיניו ויאמר בלבו איך אעשה זאת ולאהוב דבר זה שלא צוה הבורא, ולמה לא אאהוב מה שצוה דהיינו תורה ומצות, וכן ביראה גם כן יחשוב בלבו איך אני אעזוב יראת האמת שציוני לירא מהבורא ואירא מחיצוניות. ומחמת זה תשוב המחשבה ממחשבה רעה לטובה, מחמת הבושה שתבוש מהבורא יתברך, ובושה אותיות שובה, ואז השם שלם בשלימות השם כשאינו לוקח לעצמו שום דבר, על כן נקרא הצדיק עמודא דאמצעיתא (עי' תקו"ז מא.), שיש לו ימין ושמאל ואינו לוקח לעצמו שום מדה:
2