חיים וחסד קפ״חChayyim VaChesed 188
א׳יהא אדם זהיר להשגיח תמיד על פנימיות הדברים, כמו תפילין שיכוין שבזה מעטר להקב"ה, ובטלית מפריח ממנו הקליפות ועושה מחיצה בינו לבין הקליפות, ומכניס את עצמו במחיצתו יתברך ולובש לבוש שכל חדש. וכן במצות פריה ורביה יש גם כן שכל, היינו שימשיך עליו אהבת ויראת הבורא, וזהו הולדה בשעה שמחבר את עצמו אל השכל שהוא חלק אלקי ממעל, וזה נקרא שכינה אותו הכח, פירוש שנאצל ממנו כביכול שכל שבזה הוא מנהיג את העולם. וכשאדם יפן בזה בגשמיות חס ושלום נקרא זה גלות מצרים וגלות בבל, פירוש לשון בלול שמערב אותה בגשמיות, ועל זה אנו מבקשים לפניו יתברך שירחם עליה ויקח אותה לשרשה.
1
ב׳ונחזור לענין ראשון, ומכח ההתחברות ההוא בא הולדה שהוא אהבה ויראה ושכליות חדשים שהם פרים ורבים במוח תמיד, והגשמיות שאנו רואין בכאן אינו אלא עולם העשיה, ורצון הבורא היה שכל המצות יהיה נראין במעשה, על כן יהיה אדם זהיר וחכם בהם להשגיח על פנימיות שבזה יוכל להיות עובד ה'. והנה אל יתגאה האדם במה שהוא עובד ה', כי כבר נתחייבנו בקשר גמור, וכבר הורו לנו אבותינו דרך לעבוד ה'. שהרי אברהם אבינו ע"ה המשיך שכל לאהוב הבורא, ויצחק המשיך יראת הבורא, ויעקב התפארות, לפאר ביוצרינו. ומשה המשיך נצחון, לנצח כל הקליפות לעבודתו יתברך, שמשה נצח כל האומות בהתורה, ואהרן המשיך מדת הודיות והיה מקשט המשכן כדי שישרה בו השי"ת בין ישראל, ויוסף המשיך יסודיות, ודוד המשיך כתר מלוכה לעולם להיות אנו מוכנעין תחת המלך הבורא, על כן אנו מחויבים לעבוד הבורא בלי שום גמול:
2