חיים וחסד כ״בChayyim VaChesed 22
א׳איתא (ילקו"ש פי"ב קפז) אמר ר' יצחק לא היה לו להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, אלא משום (תהלים קיא, ו) כח מעשיו הגיד לעמו. דהנה כתוב (במדבר לא, ג) החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין וגו'. דהנה תדע כי הצדיק מקושר באין סוף ומעלה כל הניצוצות הקדושות שבקליפות, כי הצדיק נקרא קומה שלימה, שיש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידין שנקרא יעקב וישראל, ומחמת דביקותו בהשי"ת יודע כל המקומות אם שם ניצוצות הקדושות ליטול משם. לכן אימָתוֹ מוטל עליהן, שמתייראין הקליפות מהצדיק שלא יטול מהם החיות ויתבטלו ממציאותם. לכן כתיב בתורה כל השמות של ע' אומות עכו"ם, כמו (בראשית לו, כא) אלה אלופי שעיר וגו', כדי שיבא אחר כך הצדיק במעשיו ויקח מהם החיות, כי אין בהם חיות אלא מהקדושה.
1
ב׳לכן כתיב 'החלצו מאתכם לבוא על מדין', שיטלו כל החיות שבהם, ואותו החיות היה שייך דוקא לאותן אנשים שהלכו 'על' מדין, וז"ש 'על' מדין, שימשלו על מדין. וכתיב 'לתת נקמת ה' במדין', כי לא היתה כוונתם כי אם לנקום הנקמת ה', שיקבל תענוג ממעשיהם, וזה היה מדרגת משה שלא היה עושה מעשיו רק לעשות נחת רוח להשי"ת, שיקבל כל החיות כביכול. וזה (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים, וכתיב (שם) כה תאמר לבית יעקב, ר"ל כמו שהלכת ביראת ה' כה תנהיג אותם בדרך הזה.
2
ג׳לכן אותו הצדיק שאינו יודע להעלות מהקליפות מה ששייך לו, יעשה כללות התורה כנ"ל וממילא יתבטלו הקליפות. וזה 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם' וגו', כדי שיקחו הצדיקים מה ששייך להם, ולשון 'נחלת' זה בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא (מו"ק כח.), שיקשור עצמו באין סוף הרצוניות שיקבל כל התענוגים ממעשיו, ולשון מזל שמשם תיזל השפע לכ"ע, מזון זה שדיבק את עצמו במאכל לשון שמאכיל לאחרים גשמיים אלא וכו'.
3
ד׳וזה (תהלים קמט, א) 'מזמור שירו לה' שיר חדש', והאיך יכול להיות שיר חדש. תדע כי כתיב (בראשית ל, מ) פני הצאן אל עקוד, שישבר אדם גאותו וידבק את עצמו במקום שכל הרצוניות מקבלים משם, וזה נקרא עקוד, שעוקד ברצוניות, שלפעמים בא לו דבר אל השכל מה לעשות שלא היה בו מקודם, ומהיכן בא לו המחשבה זאת אם לא מרצוניות, ועוקד שם כל המחשבות ואחר כך מתפשט אל השכל. וזהו נקרא 'צאן', מלשון נצא, וכל אדם הרואה המעשה מבין שזאת היה עקוד בשכלו, וזהו נקרא 'נקודים' (שם, לט). וזהו (זהר ח"א כ:) חכמה בראש וחכמה בסוף, סוף מעשה במחשבה תחילה (פיוט לכה דודי). וז"פ שקשר הצאן ויצא זה המעשה שיצא מהמחשבה אל העקוד לרצוניות אין סוף ברוך הוא. וזהו (תהלים שם) 'תהלתו בקהל חסידים', שמקשר את הכל ברצוניות אין סוף ברוך הוא, מה שהיה ברצוניות אין סוף ברוך הוא נקרא קהל ששם נקהלו כל החסדים, שמה שצמצם את עצמו הקב"ה בכלים את אורו כביכול נקרא חסדים ורחמנות, וזהו נקרא פתח, שפתח את אורו לנבראים, לכן רחמים הם נקראים פתח:
4