חיים וחסד רמ״אChayyim VaChesed 241
א׳וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל וגו' (שמות ו, יג). וקשה שלא נאמר בפסוק זה מה דיבר אל בני ישראל רק לפרעה. אלא כי מדת הדעת של ישראל היה בגלות מצרים תחת יד פרעה (פע"ח חג המצות פ"א), ופרעה הוא התגלות הקליפה, והיה להם כמו מחיצה מפסיק שלא יטו הדעת שלהם לידע השי"ת, ועל כן הוצרך להיות חידוש עולמות, להראות ניסים ע"י משה ואהרן, לשבר עורף של פרעה ולשדד מערכת הקליפה שאמר וכיחש באלהי ישראל ובזה היה מחיצה בין ישראל ובין הדעת שלהם. על כן הוצרך להיות הגאולה ע"י משה שהיה דבוק ומקושר בהקב"ה, שהיה מדת הדעת (ע"ח של"ח פ"ו), על כן נתנה התורה על ידו כל התרי"ג מצות, שכל מצוה היא התחברות בהקב"ה. ומשה נקרא אספקלריא המאירה (תקו"ז מ.), אבל בשאר נביאים אמרו חז"ל (מגילה ב:) אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, רק שאמרו שארי דברי עתידות:
1