חיים וחסד רמ״טChayyim VaChesed 249
א׳ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א, י). בספרים כתוב להיפך, שמתחילה למקוה המים קרא ימים, ואחר כך ויקרא אלהים ליבשה ארץ. כי הנה יש ג' יסודות אש ומים ורוח, והם מניעים את העפר, שעצם עפר אין לו תנועה. והנה כתיב (משלי ב, יט) ה' בחכמה יסד ארץ וגו', לכאורה היה ראוי להיות איפכא. אלא לפי שהתענוג שיש להקב"ה מארציות הוא יותר עליונה, שהוא רבותא שמדריגה תחתונה יגביה את עצמו לשרשה, משא"כ שמים שאין רבותא כל כך. וזהו (פיוט לכה דודי) סוף מעשה במחשבה תחלה, כי סוף התענוג שהיה מארציות בא במחשבה תחלה. וזהו (ישעיה מו, י) מגיד מראשית אחרית, המשיך מראשית החכמה האחדות הוא סוף המעשה. וז"ש בתיקונים (יז ע"א) כתר עילאה איהו כתר מלכות, שמלכות הוא מדריגה תחתונה, שמלכות מקבל מהעבדים, וכשמחבר לשורשו הוא כתר, זהו (ישעיה נח, יד) אז תתענג על ה', כשתחבר מדריגה ז' להא' חכמה יהיה תענוג להשי"ת.
1
ב׳והנה השי"ת דרכו תמיד להטיב ולהשפיע, ולפעמים נקרא אלהים שאינו משפיע כל כך, ומעציר החכמה והשפע כדי שהארציות ירוצו ויתחברו לשרשה. וזהו פירוש 'ויקרא אלהים ליבשה ארץ', פירוש הקב"ה הזמין לבחינה שנקרא 'יבשה' להיות תמיד מריצה לשרשה, 'ויקרא' הוא לשון זימון, 'ארץ' הוא לשון רץ, שמריצה תמיד לשרשה, וגם 'ארץ' הוא לשון רצוניות, והכרח הוא לה שתהיה תמיד מריצה לשרשה מחמת 'ולמקוה המים קרא ימים', שהקב"ה הוא כונס המים ומצמצם, ומחמת זה 'קרא מים', הזמין שהמים שבנו ירוצו תמיד לשרשו מחמת שהיא יבישה מהשפעת השי"ת. אבל אנו שהולכין מתתא לעילא הוא להיפך, 'למקוה המים קרא ימים', שאנו כובשין המים שבנו להגביה למעלה, מחמת ש'קרא אלהים ליבשה ארץ', שהקב"ה צמצם השפעתו על כן היא מריצה תמיד מחמת שהיא יבישה:
2