חיים וחסד רס״בChayyim VaChesed 262
א׳הנה יש טעמים נקודות ואותיות וסימנך ט'נ'א', כשהטעם על גבי אותיות נקרא רביעי, שמרביעו על האות והוא עדיין ברצון ולא בהתגלות, וכשבא לתוך האות נקרא נקודה בהיכליה (עי' תקו"ז יב:) ואז הוא בא בהתגלות. והנה כשאני רוצה לומר לאחר שיעשה איזה דבר שאני אוהבו הוא מחמת שהטעם אצלי גנוז, וכן להיפך שלא יעשה, וכשאני רוצה לרחם על איזה אדם אני מנצח את עצמי לגלות לו הטעם. וכל אלו המדות היו מקודם באין, הוא הרצון הפשוט, וע"י אלו המדות יכול לבא להתגלות מהאין ונקרא מעיין, שעל ידו נמשך ההשפעה להתגלות מהאין לאיזה מדה שארצה. וזה שהצדיק נקרא ברית מלח עולם (רבנו בחיי בראשית יז, יג), מחמת שמקושר בהאין יכול לערבב העולמות ולהמשיך השפעה להעולמות כפי מה שצריך, מלח לשון ערבוב (עי' רש"י שמות ל, לה). וז"ש (ב"ב טז:) שלשה הטעימן כו', ממקום שנקרא טעם הוא קודם שבא להתגלות, [שלשה אלו האבות הם הג' מדות ג'ג'ת'], מהאין שהוא הרצון, ע"י הג' מדות שנקרא מעיין. ועל הצדיק נאמר (עירובין ע:) ברא כרעיה דאבוה, ברא הוא לשון יציאה, לאחר שממשיך השפע מהאין אז בידו להכריע להמשיך לאיזה מדה שירצה, כי בהאין כלולים כל המדות ואין שם הכרע, ונקראים הרי חושך, מגודל האור נקרא חשכות אצלינו לתפוס שם:
1