חיים וחסד ש״וChayyim VaChesed 306
א׳כתיב (תהלים פא, ד) תקעו בחודש שופר בכסא וגו', וכתיב (שם כט, ג) אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים, הרעים גימטריא שכ"ה (פע"ח השבת פ"ח). פירוש שיש מדה אצל השי"ת שנקרא נערה, והיא מודדת הטובה, ונק' נער על שם שמנוער קצת מהטוב, ועושה זה כדי שיבין האדם שהוא מחוסר מהטוב ויתעורר את עצמו, ואז איתערותא דלתתא מעורר איתערותא דלעילא ואז ישפיע לו השי"ת בלי מדידה, וזהו הרעים לשון התעוררות. והנה אמרו רז"ל (סוטה מט:) לימות המשיח בת קמה באמה כלה בחמותה, ואיך שייך זה. אלא בת פירוש מי שהוא עתה במדריגת בת יהיה לו קימה באימה, פירוש מחמת שיהיה רב טוב השי"ת והשפעתו מגולה לא יהיה עוד בבחינת מקבל רק בבחינת אם המחזרת להשפיע, כי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים (זהר ח"ג ז:), וזהו בת קמה באמה.
1
ב׳ומה שאמר כלה בחמותה, פירוש כי הנה כתיב (איוב לה, יד) תתהפך כחומר חותם, חומר הוא החומר הראשון שהוא השכל הראשון, וחותם הוא הגוף, חותם לשון סוף שהוא סוף כל המדריגות. והנה האברים נקראים פועלים, שפועלים תמיד כמו כלים ואין להם לעולם השתנות, והשכל משתנה בכל שעה שכל אחר, והעובדות משתנות לפי השכל. וזהו (איוב לח, יד) 'תתהפך כחומר', כשכל שנקרא חומר, 'חותם', זהו עובדות הגוף. ומהו לשון חותם, אלא נבאר כי כשמתילד אצל האדם שכל חדש יש לו תענוג גדול, וזה סוד (חולין ז:) צהבו פניו של רבי, כי חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח, א), והתענוג יוצא לחוץ, וכשמספר השכל הזה לאחר ואחר לאחר גם להם יש תענוג, וכשמגיע לסוף המדריגות צריך לחתום שלא יתפשט התענוג לחוץ לחותם, וזהו חותם אותיות תחום, עד כאן מגיע התחום, וזהו כדי שלא יגיע התענוג אף לקליפה ויהיה להם חס ושלום אחיזה, על כן צריך לחתום מהם התענוג והחיות יתבטלו וימיתו. וז"ש (שמות טו, טז) תפול עליהם אימתה ופחד, שלא יהיה להם תענוג וחיותו יתבטל. וזהו תתהפך כחומר חותם, עד התחום, וכן מתתא לעילא מקום שממנו נתיילדו השכליות, והחכמה נקרא ג"כ חותם.
2
ג׳והנה כשהאב מספר שכל הבן לפני אביו שהוא זקינו, וזהו (משלי יז, ו) עטרת זקינים בני בנים, וכשבאת האם ומספרת לבעלה חזי במאי ברא אתינא קמך (ח"ג יג.), הרי יש להבעל תוספת אהבה להאם, נמצא שהשמחה שגרמה להיות להבעל תוספת אהבה להאם זו אשתו נקראת השמחה זו אצלה חמותה, שמחמת השמחה תתילד האהבה שהוא הבעל שלה. והנה עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים (ב"ר ל, ו), וכלליות ישראל נקרא כנסת ישראל היא השכינה שהיא החיות והקיום של כל ישראל, וכשהשכינה מספרת העובדות להשי"ת אז בא השי"ת בתענוג, ומחמת זה משפיע להם שפע וטוב לעולם והוא התענוג כי הוא קיום העולם. וזהו (נחמיה ט, ו) ואתה מחיה את כולם - מחיה גימטריא ס"ג, כשהשי"ת בא בגסות ותענוג אז הוא מחיה את כולם. וז"ש כלה בחמותה, פירוש מה שגורם לזה שיתיחד השי"ת לישראל שנקרא כלה ויהיה להם קימה, הוא ע"י חמותה היא השמחה שבא להשי"ת מהעובדות.
3
ד׳וזהו (מנחות מג:) חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, פירוש ע"י הצדיק אנו רואין שהשי"ת אוהב אותנו ואנו אוהבין אותו, וזהו (זהר ח"ג קמב:) חסד שריא בפומא דאמא, הצדיק נקרא אמא וברית והתקשרות, ולזה צריך מקודם הרהור בהחכמה הוא התעוררות תחתון, ועי"ז כמים הפנים אל פנים כן כו' (משלי כז, יט), ונמשך השפעת חכמה אליו, ששולח לו השי"ת גם כן אהבה ע"י הצדיק שנקרא אמה והוא אותיות מאה ומכח זה בא החויב ממילא. וזהו חייב אדם לברך, ומכח שמברך להשי"ת תמיד שולח לו אהבה שלימה.
4
ה׳וזה שנאמר תקעו בחודש שופר בכסא, פירוש האדם הוא מכוסה מאהבה ואינו יכול להתחבר אליו אלא ע"י הצדיק, וז"ש 'תקעו בחדש שופר', פירוש בהתחדשות השכליות שבא להצדיק ע"י השופר הוא התענוג שבא לו מהשי"ת, 'בכסא' פירוש אותו תענוג יכול להמשיך אף למי שהוא בהכיסוים מאהבה, והצדיק יכול להשיג לו שכליות שיבוא למעלת האהבה. וזהו (שה"ש ח, ה) מי זאת עולה, פירוש אפי' לאדם שהוא במדריגה זאת, פירוש מקבל דלית ליה מגרמיה כלום, יכול לבוא להבנה שנקרא מ"י, וז"ש בזהר (זהר ח"א א:) מי קיימא לשאלה, כי שאלת 'מי הוא זה' הוא מכח הבנה, ע"י הצדיק שהוא מנהיג את הכל, וזהו מי זאת הוא עולה מן המדבר, מהמנהיג:
5