חיים וחסד שע״הChayyim VaChesed 375
א׳ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו' (בראשית כט, י), וכתיב (שמות ג, ג) אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה וגו'. הנה יש דמיון באדם שמדמה לו אותו הדבר, והוא נקרא חומר, והוא חוץ התפשטות החכמה, ושם בהדמיון מסיימת החכמה. ויש צורה שהיא עצם האור, ונקרא צורה, שצייר בה הקב"ה את העולם. והכ"ב אותיות נקראים חומר, והנה האותיות רומזין להחכמה והאותיות עצמן אינם אלא כדמיון, דרך משל הא' לשון אלוף חכמה (עי' איוב לג, לג), וגם לשון שררה ומורה, ראה ראש תוך וסוף, וזה א' יוד לעילא יוד לתתא ואו באמצע, וגם היוד יכול לרמז לכל זה שיש בו ג"כ ראש תוך וסוף, אלא אעפ"כ באות א' הוא מפורט יותר, כי כל הארות מלמעלה הם באחדות ובשלימות גמור וכשמתפשטים למטה הם נפרדים וצריך לפרט אותם. וזהו (ריש תו"כ) מכלל שצריך לפרט, האור שהוא למעלה בכללות צריך לפרט אותם. והנה האותיות אינם אלא כדמיון להאור עצמו, וזהו שאיתא (ע"ח שער לח פ"ג מ"ת) רגלי לאה הם כתר לרחל.
1
ב׳וזהו שאמר משה אסורה נא ואראה את המראה, ע"י כ"ב אותיות ראה המראה עצמה ולא הדמיון, והתפשט עצמו מהחומר הוא הדמיון, וזה שהיה הקמת המשכן ע"י משה שנשאר בו רשימה הוא הדמיון. וידוע שהמשכן שלמטה רומז לאורות עליונים, וזהו (שמות כה, מ) וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר:
2