חיים וחסד תט״זChayyim VaChesed 416
א׳גם ממצרים תבושי כאשר בשת מאשור (ירמיה ב, לו). היצר טוב נקרא 'אשור' שמדריך האדם בדרך ישר, והיצר הרע נקרא 'מצרים' שמוליך אותו במצרים. וז"ש 'למה תבוש מאשור וממצרים', כלומר כשמענה הגוף שלא לשם שמים הוא יורש תרתי גיהנם, וזה שאמרו חז"ל (יומא עב:) במטותא מינייכו דלא תירתו תרתי גיהנם. אלא יראה האדם להמית הנפש החוטאת, פירוש שימית אותו הרצון שחטא בו ויסייג את עצמו בסייגים, ולכן בעל תשובה הוא יותר במעלה מהצדיק, דהצדיק היה זהיר בהגדר והסייג של הקב"ה הוא היראה ונוח לו להגביה גם הגשמיות להקב"ה, ואין לו יראה שיפול בהם כי הוא נזהר בסייג של הקב"ה, מה שאין כן בעל תשובה שפרץ גדירו של עולם, על כן צריך למאס עולם הזה עד קצה האחרון, כי הגדר של הקב"ה אין די לו.
1
ב׳והנה בזמן בית המקדש היו דנין דיני נפשות, ולכאורה למה לא הועילה תשובה. אלא באמת שהתורה נקרא סם חיים וסם מיתה (יומא עב:), והנה כשלא עלתה שום מחשבה לזכות אותו לשום אחד מהדיינים אין התורה מלמדת עליו זכות, מחמת שלא ישוב, והראיה שאף שהלך לבית הסקילה ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות או אפילו הוא עצמו מחזירין אותו (סנהדרין לג:), וזהו מחמת ששב בתשובה בדרך לכך נשלחה אליו מחשבת זכות להנצל, כי בלא תשובה אין בהירות התורה יכול לשרות עליו, כי כתיב (יחזקאל יח, ד) הנפש החוטאת היא תמות, ואין מקום בהחיות שיהא זכות התורה שורה עליו:
2