חיים וחסד תמ״חChayyim VaChesed 448
א׳ענין תכלת רומז לשכינה (זהר ח"ג לג.). ובימים קדמונים היה להם תכלת אפילו בעובדא, כי היו משיגין אפי' האור השכל של התכלת בשכלם ולא היו מחוסרין כי אם בעובדא, אבל עתה בעוונותינו הרבים נתלבש התכלת בקלא אילן שהוא דומה לתכלת, וז"ש (ב"מ סא:) אני הוא שעומד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא, כי זהו צביעות שאין תוכו כברו, ועתה אין לנו תכלת בעובדא ומכל מקום אנו יכולין להשיג בשכל אור התכלת.
1
ב׳והנה איתא (מגילה ו.) שצבע תכלת היה בחלקו של זבולון, ואמרו ז"ל (שם) שכל הנוטל ממנו בלא דמים אינו מצליח בפרקמטיא שלו, פירוש כי כל זכות תכלת הוא אור החיות של הקב"ה צריך להיות בדמים, כלומר שישבר ויכלה הדם מהגוף. וז"ש (נדה כא:) אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אין זוכה להחיות העצמי בלא דם, קודם שישבור דרך המסכים שהוא הדם העכור, וכשמשבר הדם אז נקרא יציאת מצרים, שיוצא מהמימצר, שכן ישראל לא יצאו ממצרים עד שהיה מכת בכורות שהוא גם כן שבירת הדם (עי' פע"ח חג המצות פ"ה), וכשמשבר הדם והמסכים אז זוכה להתכלת, פירוש שיכלה הגוף. וזה שנקרא גם כן ציצית, שכשהוא מכלה הדם אז אין לו הסתכלות אחר רק על הקב"ה.
2
ג׳והנה יש שמות שהם במספר תכלת ונקרא מרגלאן, שהיו צריכן למכור מרגליותן כדי לקנות תכלת והנה החלזון היה בחלקו של זבולון הוא לשון (בראשית ל, כ) יזבלני, לשון בית, כי צריך להיות מקודם בית ואחר כך יזכה לזה, וזהו חלזון, וז"ן בגימטריא ח"ן, ונח המשיך את החן, וזהו (שם ו, ח) ונח מצא חן, וכן יוסף שהיה מלך ואי אפשר להיות זן אלא מלך, אבל בימי שלמה כבר חל הזן שלא הוצרך להמשיך:
3