חיים וחסד ת״נChayyim VaChesed 450
א׳איתא בזוהר (ח"ב פח:) מאי שבת שמא דקוב"ה דאיהו שלים. פירוש דאיתא (ילקו"ש תהלים פ"ט) אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, פירוש כי אצל האדם יש חכמה שמלמדו איך ומה לעשות ונקרא י', שיש בה כח העשר, וגם יש בחינת תענוג שהוא הבינה, ובה גם כן יש כח העשר, הוא ך' מכסא. והם מתפשטים אל ה' מדריגות וכל אחד כלול מי', הרי ס' מכסא. הרי כס חסר א' שהיא היראה, שבלא יראה אין כאן שלימות, וז"ש אין הכסא שלם, שהוא חסר יראה ואין כאן שלימות. אבל בשבת תקנו לומר (פיוט לקל אשר שבת) ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, כי בשבת אנו יודעין אדנותו יתברך שאין בעולם כי אם כח הפעל בנפעל, וזהו שבת שמא דקב"ה דאיהו שלים מכל סטרא, שכיון שהויה יש לו שלימות אז ג"כ יש לאדנות שלימות. וז"ש (פיוט לכה דודי) התנערי מעפר קומי, שינערו את עצמם מעפרורות ויכירו אדנות הבורא. והנה אנו שואלין ובנה (בתפילת שמו"ע) אותה במהרה בנין עולם וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין, פירוש ששואלין שבנין היראה יהא אצלינו לעולם אפי' בכל השבוע שלא ניפול מהיראה, ואז נקרא שבת דכולי שתא (עי' זהר ח"ג קמד:):
1